לפעמים הדרך הטובה ביותר להבין את המשמעות של תרבות כדורגל מפותחת ובריאה, שנשענת על שורשים עמוקים ומסורת - היא לגשת דווקא לשוליים. כמעט תמיד המקום הכי טוב לעשות בו את זה הוא בריטניה. קחו למשל את מועדון הכדורגל של מארין, הקבוצה שתארח מחר (ראשון, 19:00) בשלב 32 האחרונות של הגביע האנגלי את טוטנהאם הגדולה ואת ז'וזה מוריניו (כן, אפשר להירגע, משחק המילים "מאריניו" כבר הופיע במספר וריאציות בכלי התקשורת האנגלית).
קבוצות הפרמייר-ליג מצטרפות רק בשלב הנוכחי למפעל, אבל מארין הייתה צריכה לנצח לא פחות משבעה משחקים כדי להגיע אליו, כולל שני הסיבובים האחרונים שבהם הדיחה יריבות שהיו פייבוריטיות מובהקות מולה: הראשונה - קולצ'סטר מהליגה הרביעית שאותה עברה בשלב 128 האחרונות. השנייה - בשלב 64 האחרונות - קרובה יותר לפרופורציות שלה, אך עדיין עדיפה עליה בהרבה על הנייר - האבנט אנד ווטרלוביל מהליגה השישית.
אז איפה מארין, אם כך, אתם שואלים? ובכן היא משתייכת ל"פרמייר-ליג צפון", שם שנשמע נוצץ ונהדר, אבל למעשה מדובר בליגה השמינית, או נכון יותר בדרג הליגות השמיני באנגליה: מארין היא אחת מ-138 קבוצות המשתייכות לליגה הזו, שמחולקת לשבע תת-ליגות מחוזיות. אחרי שבעה מחזורים, היא מדורגת שישית במחוז הצפון-מערבי, עם חמישה ניצחונות ושני הפסדים.
כדי לסבר את האוזן, נאמר שבין טוטנהאם לבינה נכון להיום מפרידות, בחישוב גס מאוד, בין 245 ל-380 קבוצות, בהתאם למיקום ביום נתון. מדובר במרחק הרב ביותר בין שתי קבוצות שנפגשות בתולדות הגביע האנגלי.
סוכנויות ההימורים לא פספסו את הפער על הנייר (או על כמה וכמה ניירות שנדרשים לשם ההשוואה הספציפית הזו) וביום שבו התפרסמה ההגרלה, יחס ההימורים על האפשרות של ניצחון למארין עמד על 1 ל-10,000. גם העובדה שבאותו שלב טוטנהאם נראתה כמועמדת רצינית לאליפות ומאז צנחה כמה מקומות בטבלה, כולל רצף של ארבעה משחקי ליגה ללא ניצחון שנקטע רק עם ה-0:3 במחזור הקודם מול לידס, לא תשנה יותר מדי את הגרסה הזאת של הקרב בין דויד לגוליית.
אז מי את, מארין?
הפרט החשוב ביותר שצריך לדעת על הקבוצה שהוקמה בשנת 1894: למאמן שלה קוראים ניל יאנג. הפרט השני בחשיבותו? היא מחזיקה בשיא לקדנציה הארוכה ביותר של מנג'ר מכהן בכדורגל האנגלי, כאשר רולי האוורד מילא את התפקיד בין 1972 ל-2005, תקופה שבמהלכה עמד על הקווים ב-1,975 משחקים.
רק פעם אחת בהיסטוריה שלה הצליחה מארין להעפיל לסיבוב השלישי של הגביע. זה היה ב-1992/93, אז היא הפסידה 3:1 לקרו אלכסנדרה מהליגה השלישית.
(ניל יאנג שר על אגדה לא ידועה. מארין רוצה סנסציה עולמית)
ההתלהבות אם כן, ברורה ומובנת. בחדר ההלבשה לאחר ההעפלה, כמו שאפשר לראות בווידאו כאן למטה, לא בדיוק שרו שירים נוגים של ניל יאנג, אלא הלכו בכיוונים, איך נאמר, מרימים יותר - בטח כשהניצחון שהעלה את הקבוצה למשחק מול טוטנהאם היה 0:1 סופר דרמטי עם שער מכריע בדקה ה-120 מכדור שניתז מגבו של חלוץ הקבוצה ניאל קמינס.
העליצות ניכרה היטב בעמוד הטוויטר הרשמי של הקבוצה, שבו דיווחו בהתרגשות על ארוחת ערב ספורטיבית שתארח הקבוצה לקראת המשחק, והפצירו במי שרק מוכן לשמוע שעדיין נותרו שטחי פרסום פנויים במגרש ליום האירוע, ועל הדרך ניסו למשוך אוהדים להגיע למשחק במסגרת הנון-ליג מול סיטי אוף ליברפול (כל הליגות באנגליה שמתחת לחמישית מוגדרות כך, והקבוצות שמשחקות בהן מוגדרות כחצי מקצועניות או חובבניות). השיווק סלאש תחנונים עבדו, והאצטדיון היה מלא במשחק שאותו הקבוצה ניצחה 1:2. אלא שאז התערבה הקורונה.
"מסר לעולם הכדורגל מאת מועדון הכדורגל של מארין", נפתחת בפאתוס גדול ההודעה שפורסמה בעמוד מכירת הכרטיסים באתר המועדון. "קיבלנו את ההודעה הנוראה שאזור מרסיסייד הוכרז כחלק מהמדרגה השלישית במאבק בקורונה. המשמעות היא שהמשחק מול טוטנהאם בגביע ייערך מאחורי דלתות סגורות... האוהדים שלנו לא יכלו לראות את הקבוצה עד כה במסע הקסם שלה וכך יהיה גם מול הספרס, עם שמות כמו הארי קיין וז'וזה מוריניו שיבקרו במארין".
ההודעה הסתיימה בהתייחסות למכה הכלכלית שספג המועדון, שמוערכת בהפסד של מאה אלף פאונד, ובניסיון לגייס את התקציב שהיה מתקבל אם האצטדיון היה מתמלא ב-3,185 רוכשי כרטיסים. "מועדון כמונו מתקיים בזכות משחקים כאלה, שיכולים להכריע את עתידו". האוהדים מוזמנים לרכוש "כרטיס וירטואלי" למשחק, וישנה גם אפשרות להוסיף תרומה. נכון לעכשיו, אם לא תקרה סנסציה שלא נראתה בהיסטוריה, כל שחקני הקבוצה יוצאו לחל"ת לאחר המשחק, מפני שהליגה השמינית אינה עונה על הקריטריון של "קבוצת ספורט עלית" - ההגדרה שמאפשרת למועדונים באנגליה להמשיך לפעול בימים אלו.
אגב, זמן קצר לאחר ההעפלה, המועדון הודיע באתר הרשמי שלו שגיבור ליברפולי מוכר, הבלם ג'יימי קראגר שהוא אורח קבוע במשחקי הקבוצה, התגייס כדי לממן באמצעות קרן צדקה שהוא עומד בראשה את האימוניות שילבשו השחקנים במנהרה ובחימום לפני המשחק מול טוטנהאם, לאחר שספונסר אחר ויתר ברגע האחרון.
שוער עם כפכפים ושתי שישיות בירה
בעקבות קמפיין הגביע המוצלח וההגרלה האטרקטיבית, הקבוצה הליברפולית מהשכונה הקטנה באזור מרסיסייד (כן, אותו אחד שמזוהה כל כך עם ליברפול הגדולה, השכנה מעוררת הקנאה של המארינרים). רגע אחד משעשע שהפך לרבע ויראלי במונחים פנים מרסיסיידרים היה כששוער הקבוצה ביילי פסאנט נתפס במצלמות צועד הביתה לאחר משחק, כשהוא עדיין לבוש בבגדים איתם עמד בין הקורות, כולל כתמי בוץ על הגרביים והמכנסיים - עם כפכפים במקום נעלי פקקים ובתוספת שתי שישיות בירה בידיים במקום כפפות.
באצטדיון רוסט פארק (כיום "אצטדיון מארין טראבלרס", על שם אחת הספונסריות), המגרש הביתי של מארין, יש מקום, כאמור, ל-3,185 אוהדים, כשרק 389 מתוכם ממש יכולים לשבת. ובכל זאת, ב-1949 הצליחו איכשהו להיכנס לשם 6,000 איש למשחק בו פגשה מארין את נבחרת ניגריה.
הקבוצה עד גיל 19 של המועדון מדורגת במקום התשיעי והאחרון בליגה האזורית שלה (Division H, אל תשאלו). מצבה של קבוצת הנשים של המועדון מעט טוב יותר (רביעית ב-DIVISION 1). חוץ מזה, למארין יש שני מועדוני אוהדים פעילים. אחד שנקרא התאחדות אוהדי מארין (MSA), שנוסד בשנת 1980 ומהווה גוף חשוב בתפעול הקבוצה. הוא עובד בצמוד למועדון ולאורך השנים גייס כספים רבים שמאפשרים את הפעילות השוטפת, את הנסיעות למשחקי חוץ ועוד. המועדון השני נקרא "דרך קרוסנדר", או "הדרך הקרוסנדרית", על שם רחוב קרוסנדר שמוביל אל האצטדיון, והוא ארגון עצמאי וצעיר יותר שהוקם ב-2017. עיקר הפעילות של הקרוסנדרים היא ברשתות החברתיות והמטרה המוצהרת שלהם היא למשוך כמה שיותר אוהדים חדשים.
סנסציה בסדר גודל עולמי וניצחון על טוטנהאם בוודאי יסייעו למטרה הזו. נראה לכם מופרך? אולי מבט על הציוץ של קולצ'סטר מתחילת העונה שעברה ישנה את דעתכם קצת. נכון, אז זה היה בגביע הליגה והקבוצה המדוברת הייתה מהליגה הרביעית, אבל טוטנהאם זוכרת היטב את ההדחה המשפילה בפנדלים אחרי 0:0 ב-120 דקות בספטמבר 2019, ערב שהיווה את אחת מנקודות הציון המרכזיות לקראת סיום דרכו של מאוריסיו פוצ'טינו על הקווים של המועדון.
