לא קיימים משחקי נבחרות רבים בעיצומה של עונת כדורגל שמרתקים יותר ממשחקי הקבוצות, חודשים רבים לפני שהם בכלל מתקיימים. והמשחק שאנחנו מדברים עליו הוא בינתיים רק על הנייר. הוא לא מופיע עדיין בשום רישום רשמי של פיפ"א או התאחדות כלשהי, אלא רק קיים בתור אפשרות. אופציה ריאלית מאוד, אבל עדיין ערטילאית.
אם כל התנאים יבשילו, המשחק הזה אמור להתקיים ב-29 במארס בפורטו, ולהפגיש את שתי אלופות אירופה האחרונות, פורטוגל ואיטליה. הראשונה פייבוריטית בחצי גמר הפלייאוף מול טורקיה, השנייה צריכה להשאיר את צפון מקדוניה מאחור, ואז הכל יהיה מוכן לקרב מונומנטלי על כרטיס בודד למונדיאל. לא פלא שרוברטו מנצ'יני כבר מזיע ושלף את הקלף המפתיע ביותר ששמר בכיס: מריו באלוטלי. האיש שתמיד נבעט מהדלת וחוזר דרך חלון כלשהו.
4 צפייה בגלריה
שום דבר לא קונבנציונלי אצלו. באלוטלי באימון הבכורה המחודש שלו בנבחרת
(צילום: gettyimages)
אלופה בלי התקפה
חצי שנה אחרי הזכייה ביורו, איטליה במצב רע. היא הרסה במו רגליה את ההעפלה האוטומטית למונדיאל עם סדרת שטויות, וכעת המאמן חושש שגם בקרב הפוטנציאלי מול פורטוגל ישלם על החלק הבעייתי ביותר בנבחרת (שלא היה בשיאו אפילו ביורו) - חוד ההתקפה. צ'ירו אימובילה לא מתרגם את היכולת מלאציו למספרים במדים הלאומיים, פדריקו קייזה גמר את העונה ושאר האופציות לא מלהיבות. וכך, מחנה האימונים הנוכחי כולל את ילד הפלא לשעבר, אחד השחקנים הבעייתיים בעולם, שקיבל משום מקום הזדמנות.
באלוטלי כבר בן 31. השער האחרון שלו בנבחרת הגיע לפני קרוב לארבע שנים. התואר האחרון היה אליפות עם מנצ'סטר סיטי לפני עשור! הוא הבקיע 145 שערים בקבוצות ובנבחרת מהרגע בו עלה לבוגרים של אינטר ב־2007 ועד לסיום עונתו השנייה בניס, 11 שנה מאוחר יותר, ולמרות הפרידה המלוכלכת מסיטי והכישלון בליברפול שהובילו לתקופות ייבוש, הצליח לשקם את עצמו ממעבר למעבר - עד שכל הגשרים נשרפו.
בשלוש העונות האחרונות הוא טייל במארסיי (שידוך שהיה מוצלח לזמן קצרצר), ירד ליגה עם ברשיה ושיחק עם מונזה בליגה השנייה באיטליה. בנקודה מסוימת הוא איבד את כל הקרדיט שצבר, ואף מועדון רציני לא היה מוכן לגעת בו יותר. ההתנהגות הילדותית וההרסנית, הנטייה להיכנס לצרות והתפוקה הנמוכה שהגיעה לצד זאת - זה כבר לא היה שווה יותר עבור הבוסים והמאמנים. מתקרית השריפה בביתו במנצ'סטר אחרי שהדליק זיקוקים בשירותים ועד החרמת האימונים בברשיה, תמיד היה בלגן סביבו. זוכרים את החגיגה עם חולצת "למה תמיד אני?" - התשובה ל"למה" היא האישיות שלו.
מנפילה כזו, ובגיל בו הקריירה אמורה לפרוח, לא מתאוששים - אבל שום דבר לא קונבנציונלי אצל באלוטלי.
סיפור אהבה טורקי
מה שקרה הוא שאדנה דמירספור, מועדון נטול מסורת שבשיאו סיים במקום השישי בטורקיה, עלה חזרה אחרי 26 שנה לליגה הבכירה. הבוסים החליטו לעשות רעש והחתימו שחקנים מנוסים עם עבר בקבוצות גדולות – כשהיהלום שבכתר הוא באלוטלי. לא רק שלא היו לו אופציות סבירות אחרות, אלא שאדנה נתנה לו חוזה מטורף של 15 מיליון אירו לשלוש שנים, אותו מממנים נותני החסות והעלייה במחירי המינויים. הקליק המוזר קרה – הקהל התאהב בו מיידית וטרף אותו מאהבה בנמל התעופה, באלוטלי החזיר בסרטון ויראלי של ריקוד־עם טורקי, ועם שמונה שערים הציב את הקבוצה במקום הרביעי.
האם זה מצדיק את ההימור של מנצ'יני? המאמן התגונן כשאמר: "אני רוצה לנסות במחנה מספר דברים ולבחון שחקנים שלא היו לאחרונה בסגל. טכנית הוא תמיד היה מצוין, ורק צריך לבדוק את מצבו הפיזי. זה לא מהלך שנובע מייאוש". אבל למען האמת, זו ההרגשה. באלוטלי בכושר, אבל האם זה מספיק בשביל לתת פייט לשחקנים צעירים ממנו שנלחמים בקביעות בליגה טובה יותר? מנצ'יני היה עובר בשלום את המחנה הזה עם כל זימון אחר, אבל באלוטלי מגיע עם תיק כבד. למה תמיד הוא?
פורסם לראשונה: 11:57, 28.01.22
