בדרך כלל נוהגים להזכיר אסונות למיניהם במועד של יום השנה לאירוע. ישנם גם מקרים טראגיים שנעלמו בתהומות השכחה ואיש לא מדבר עליהם יותר. המאבק בנוגע לשימור הזיכרון של רצח י"א הספורטאים במינכן, והטראומה הספורטיבית והלאומית, הובילו לכך שהאסון נותר חזק בתודעה למרות שעברו 49 שנים, רק שהמצב הקיים עוד לא מספיק. הדורות הבאים חייבים להכיר אותו, הוועד האולימפי הבינלאומי חייב להמשיך להזכיר אותו.
יוזמות כמו הפקת הסדרה "מינכן 72", דבר הנחשף לאחרונה ותופק ע"י וויל סמית', חשובות בעיניי כדי להשיג את המטרה הזו. ברגע שישנה נוכחות לאסון במרחב התרבותי, ייצוג שלו מול קהלים שונים, הוא נשאר רלוונטי וחוצה גבולות. חשוב שאנשים יבינו את המשמעות של מה שקרה, ש-11 אנשי ספורט יצאו לייצג את מדינתם בתחרות הספורט העולמית הגדולה ביותר ונרצחו רק בגלל היותם ישראלים. כל פיסת מידע, גם אם התפרסמה בעבר אינספור פעמים, חשוב שתתפרסם פעם נוספת, למען הדור הצעיר. גם אם בסדרת הדוקו המתוכננת (תשלב בין קטעי משחק לחומרים ארכיוניים) לא יהיה אף גילוי חדש, היא תהיה משמעותית עבור ההיסטוריה. זו דרך נגישה להביא סיפור חשוב לקהל חדש.
בכל פעם שהנושא הזה עולה אני נזכר ביום הארור ההוא, ופתאום אני רואה מולי את התמונות המזעזעות של כל מי שהיה בין הנרצחים. כעיתונאי צעיר, הייתה לי אז הזכות להמריא עם המשלחת למינכן. דיברתי עם אותם נבחרים על התחרויות הצפויות, על הציפיות שלהם, כולם היו נרגשים וציינו את גודל המעמד המצפה להם. בחלומות הגרועים ביותר לא האמנו ש-11 מהם יחזרו בארונות.
אולי הסדרה תחזיר את הדיון על הטעות שבחידוש המשחקים אחרי יום הפסקה. רבים היו סבורים אז וממשיכים לדבוק בכך היום כי הפסקת האולימפיאדה הייתה מהווה "פרס למחבלים", אבל לדעתי זה תירוץ שלא מתקבל; עם צילומים מוחשיים, עם סצנות מצמררות שיהיה קשה לצפות בהן, לא ניתן יהיה להתעלם ולשכוח ממחדל האבטחה הנוראי שאיפשר ל-8 מחבלים של ארגון ספטמבר השחור לדלג על הגדר המאולתרת של הכפר האולימפי, מחדל שעליו התריעו אלו שבדקו את אמצעי הביטחון מספר חודשים לפני כן ונתקלו באטימות. זה יצטרף לאיזכור הנרצחים בטקס הפתיחה של האולימפיאדה, מהלך חשוב שהגיע מההבנה של נשיא הוועד, תומאס באך, בנוגע למשמעות הצעד.
והרגע עוצר הנשימה עבורי צפוי להיות כשאראה על המסך את שגיא מוקי מגלם את יוסף רומנו ז"ל שהכרתי היטב. עבור הג'ודוקא, זו תהיה משימה חשובה עוד יותר מהישגיו הספורטיביים. אני בטוח שיידע להתייחס ביראת כבוד לדמותו של מרים המשקולות, אדם שהיה דמות נערצת מאוד בספורט הישראלי דאז. זו זכות גדולה בשבילו, ולדעתי ליהוק גאוני.
לא יהיה קל עבורי לצפות בסדרה הזו, אבל לא אחמיץ אותה, קשה ככל שזה יהיה, ועד כמה שתחזיר אותי לאותו היום בו חוויתי מקרוב את האימה. קרוב ל-50 שנה עברו, ואני מרגיש כאילו זה קרה אתמול.
