זה היה אמור להיות המפגש האחרון בינו לבין המפעל היוקרתי ביותר, ליגת האלופות. אחרי שהצטרף לריאל סוסיאדד הקטנה והוביל אותה לשיאים שלא ראתה מאז שנות השמונים, דויד סילבה היה אמור לספק רגעי קסם אחרונים על הבמה הגדולה מכולם. אבל פציעה שקטעה את ההכנות לעונה הקרובה אילצה שחקן אדיר לפרוש, ואותנו להישאר עם הסיכומים.
סילבה החל את הקריירה בוולנסיה, איתה זכה בגביע המקומי והתבסס, כבר בגיל צעיר, כאחד השחקנים המוכשרים בליגה הספרדית. אבל את קריירת המועדונים שלו יזכרו בעיקר בגלל קבוצה אחת: בקיץ 2010, אלוף העולם ואירופה לנבחרות ואחד הצעירים המחוזרים ביבשת, הצטרף למנצ'סטר סיטי, אז הקבוצה הפחות גדולה של מנצ'סטר. המעבר של סילבה הראה שסיטי מסוגלת למשוך אליה גם כוכבים צעירים ולא רק שחקנים מבוססים שרוצים חוזי עתק. תוך זמן קצר, הוא הפך בעזרת כדורגל גאוני למנוע בחלק ההתקפי של סיטי ולאחד השחקנים הטובים בפרמייר-ליג. כבר בעונה הראשונה הוא סייע בזכייה הראשונה של סיטי בגביע, תואר ראשון אחרי עשורים של בצורת, ובעונה השנייה הוא היה מלך הבישולים בפרמייר-ליג באליפות הדרמטית של 2012, שהגיעה אחרי אותו שער של אגוארו בתוספת הזמן.
סיטי של החלק הראשון של העשור הקודם הפכה לקבוצת ענק אנגלית, אבל לא הצליחה להתעלות מעל יונייטד וצ'לסי. כל אחת מהשלוש זכתה בשתי אליפויות בין 2010 ל-2015, ושתי יריבותיה הגיעו גם להצלחה במפעלים האירופים (יונייטד בגמר האלופות 2011, צ'לסי לזכייה ב-2012 בליגת האלופות ושנה לאחר מכן בליגה האירופית).
השינוי במנצ'סטר סיטי הגיע בקיץ 2016, עת הצטרף אליה כמאמן פפ גווארדיולה. סילבה היה חלק מחוליית קישור אימתנית של הקבוצה שהשתלטה על אנגליה, זכתה באליפויות מרשימות ושיחקה כדורגל אדיר. אבל ההצלחה האירופית לא הגיעה. סילבה עזב את סיטי בימי הקורונה, אחרי אובדן האליפות לליברפול. הוא חזר לספרד, לריאל סוסיאדד, וזכה איתה בתואר ראשון מאז שנות השמונים, גמר גביע שנדחה בשנה בגלל המגפה. בעונה שעברה הגיעה סוסיאדד למקום הרביעי, אחרי שלוש הגדולות, והבטיחה השתתפות בליגת האלופות. אבל הגוף של סילבה אמר לו די.
סילבה הוא אולי השחקן הכי חשוב של הפרמייר-ליג בעשור הקודם. בעשר שנותיו בליגה הוא היה שחקן מרכזי בהפיכתה של מנצ'סטר סיטי מ"השכנים הרעשנים" של סר אלכס פרגוסון ויונייטד לקבוצה הטובה בליגה, וכנראה בעולם. כשחקן ספרדי עם חוכמת משחק ויצירתיות נדירה, הוא היה המייצג הטוב ביותר של הכדורגל של סיטי, בעיקר תחת גווארדיולה, שהתאים לו כמו כפפה ליד.
אבל כנראה שבדברי ימי סיטי והפרמייר-ליג, יש שחקנים שיזכרו יותר: האנגלים, שאוהבים "מישהו משלהם", יזכרו מתחילת העשור את האליפויות האחרונות של יונייטד של וויין רוני ובהמשכו את השערים של הארי קיין. אלו שיעדיפו להתמקד בפרויקט של סיטי, יסתכלו על אין ספור שערים של סרחיו אגוארו, שאחראי לרגע הכי דרמטי של הליגה (עם אותו שער אליפות ב-2012). מי שיתעניין בקישור בגרסה של גווארדיולה, יזכור קודם את מלך הבישולים ושחקן העונות דה בריינה, שמעמדו ההיסטורי ודאי השתדרג אחרי הטרבל העונה. ומי שירצה לחשוב על שחקן קישור שאי אפשר למדוד אותו רק במספרים, אולי יחשוב קודם על התפקיד של אנגולו קאנטה באליפות ההיא של לסטר ובהצלחות של צ'לסי. סילבה הוא גיבור שלא זכה למספיק הערכה, ולא סתם לא היה אף פעם מועמד רציני לתואר שחקן העונה.
מה שמדהים הוא שתהליך דומה עבר על סילבה גם במוקד השני של ההצלחות שלו, נבחרת ספרד. סילבה היה שותף מלא לנבחרת האדירה שזכתה באליפויות אירופה ב-2008 וב-2012 ובמונדיאל בדרום אפריקה ב-2010. ב-2008, רק בגיל 22, הוא היה שחקן הרכב בזוכת היורו ואף כבש בחצי הגמר נגד רוסיה. באליפות אירופה הבאה, יורו 2012, היה אחד השחקנים המרכזיים של ספרד עם שלושה בישולים ועוד שני שערים נהדרים: שער בהטעיה גדולה נגד אירלנד בשלב הבתים והשער הראשון בגמר מול איטליה בנגיחה, בדרך ל-0:4 ספרדי ענק. למרות שהיה אחד השחקנים הטובים באליפות, אולי שני רק לשחקן המצטיין אינייסטה, הכינוי "מסי הספרדי" על ידי מאמן הנבחרת דל בוסקה ומקום בנבחרת הטורניר היו הכבוד המקסימלי שקיבל, כאשר שחקני ברצלונה וריאל זוכים להוקרה גדולה בהרבה ברשימת המועמדים לכדור הזהב מעל מי שהוביל את סיטי לאליפות היסטורית ואת ספרד לזכייה ביורו שני ברציפות.
כמו בפרמייר-ליג, גם בדור האגדי של ספרד סילבה בקושי ייזכר, אם בכלל: צ'אבי, אינייסטה, קסיאס, בוסקטס, וייה, טורס, פיקה, ראמוס ופויול הם רשימה לא מלאה של אגדות כדורגל שהשם שלהם יעלה בזיכרון האוהדים כאשר יזכרו בלה רוחה האגדית ששלטה בכדורגל העולמי. וכמו ההחמצה עם סיטי באלופות, כך גם עם ספרד במונדיאל: סילבה הודח מההרכב לאחר ההפסד במשחק הראשון בשלב הבתים ומיעט לשחק בהמשך הטורניר, כל הדרך אל הזכייה.
דויד סילבה, שפרש השבוע, הוא אחד השחקנים הכי מוכשרים, יצירתיים ומהנים לצפייה של הדור האחרון. הוא גם אחד המעוטרים, עם אליפויות באנגליה, גביעים בספרד ושותפות באחת הנבחרות הגדולות בכל הזמנים. אבל לצערו, ואולי לצערנו, הוא אחד מהגיבורים שיישכחו במרחק השנים. לפני שנשכח, ראוי שבפעם האחרונה נאמר תודה לכדורגלן מיוחד שעשה את המשחק טוב, הרבה יותר טוב.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
