מנוע החיפוש של גוגל לא טועה: כשמקלידים את המילה מוחמד (בעברית, באנגלית איות שמם שונה) סלאח היא תוצאת החיפוש הפופולרית ביותר. יותר ממוחמד אל־פאייד, מוחמד סינוואר, מוחמד עלי ואפילו הנביא מוחמד.
המספרים לא מרמים: מוחמד סלאח מוביל את הליגה האנגלית הן בקטגוריית השערים (17) והן בקטגוריית הבישולים (13), הישג שאליו הגיעו רק ארבעה שחקנים בעבר, אנדי קול (1994), ג'ימי פלויד האסלביינק (1999) הארי קיין (2021) וסלאח עצמו (2022). לא רק שסלאח עומד להיות השחקן הראשון שישחזר את ההישג האדיר הזה, אלא שהוא נראה כמו השחקן היחיד ברשימה הזו שהולך להוביל את הקבוצה שלו לאליפות. הוא גם בדרך לנתץ את השיא של אלן שירר ואנדי קול שהגיעו ל־47 שערים ובישולים ביחד בעונה אחת, ושניהם עשו זאת כשהם משחקים בעונה של 42 משחקים, לא 38 כמו היום.
הטבלה לעולם אינה משקרת: למרות התחזיות השחורות אחרי העזיבה של המאמן האגדי יורגן קלופ, ולמרות המעבר מכדורגל ה"הבי מטאל" של קלופ לכדורגל הסימפוני של מחליפו ארנה סלוט, אחרי חצי עונה, ליברפול נמצאת בראש הטבלה במרחק של חמש נקודות מהדולקת אחריה ארסנל ועם שני משחקים חסרים. ליברפול ניצחה גם את כל ששת משחקיה בצ'מפיונס־ליג, כולל את מילאן וריאל מדריד, ויש לה מאזן של 13 שערי זכות ורק שער חובה אחד במפעל (לסלאח יש מאזן צנוע של שני שערים וארבעה בישולים).
אוהדי ליברפול זוכים לראות את סלאח בן ה־32 בשיאו. אבל כעת גם מתברר שאוהדי ליברפול צופים בהדרן. אחרי שמונה שנים, אין־ספור שערים, גביע אירופה אחד, אליפות אחת, גביעים שונים, הישגים אישיים, ואחרי שהוכיח שהוא כרגע השחקן הכי טוב בעולם, סלאח רמז ביום שישי כי זו כנראה תהיה העונה האחרונה שלו בליברפול.
בוגר יותר, כובש יותר
אבל לא בטוח שזה הסוף. כבר שמונה שנים שסלאח מחשמל את אנפילד, את העיר, את מיליוני האוהדים בכל רחבי העולם. בפעם האחרונה שהוא איים לעזוב, ב־2021, סלאח נתן עונה אלוהית. החליפות של ליברפול מצאו דרך להחתים אותו על הארכת חוזה. הם לא יכולים בלעדיו, והאמת היא שגם סלאח אולי לא יכול בלי העיר והקבוצה והאוהדים.
עד ליברפול, סלאח היה אלוף בליגה אירופית דרג ב', מוריניו לא תפס ממנו בצ'לסי, הוא הושאל מקבוצה לקבוצה בליגה האיטלקית. סלאח תמיד היה שוק בלי מקום במשולש. בליברפול של קלופ הוא מצא את שתי השוקיים שמתאימות לו. זה היה חיבור מושלם. תארים, רגעים של קסם, סלאח־מאנה־פירמינו. הכדור מגיע לסלאח בקצה הרחבה, שום דבר לא יכול לצאת מזה, האוהדים רוצים שימסור, שלג יורד, דרבי. שלוש שניות אחרי זה הוא מקעקע את עצמו לתואר פושקאש עם הגול הכי יפה ב־2018. או מיי גוד.
סלאח כבש 231 שערים במדי ליברפול, רק לשלושה אחרים יש יותר שערים עבור המועדון. הוא הבקיע יותר מג'רארד, דלגליש, פאולר ומייקל אואן, והוא כבש בקצב הרבה יותר מהיר (0.62 שערים למשחק) מכל השחקנים שהוזכרו כאן. הוא נחשב כבר מזמן לאגדת אנפילד, אבל הציפיות ממנו השנה היו שונות: שיהיה החכם הזקן, הרועה שיכוון את ליברפול בעידן פוסט־קלופ, אבל רק טיפשים גמורים יעידו על עצמם שהם יכולים לחזות את מוחמד סלאח. האנרגיות רק התגברו, הוא ממלא יותר חללים ריקים על המגרש, המיאוצים שלו מזכירים את תחילת הקריירה בליברפול.
יש מקומות שבהם אפשר לראות שהוא ממש התבגר: הוא חסר אגו, מוסר (יותר מדי, טוענים האוהדים), הניסיון שלו הבעיר את חוכמת המשחק. והכל נישא על גלי האמוציות של הסימביוזה בין סלאח לאוהדים. אלו שלא הבינו למה הקבוצה בכלל טרחה להחתים את המצרי, עברו מטמורפוזה דתית ("מו סל אללה, מו סל אללה. אם הוא טוב מספיק בשבילך, הוא טוב מספיק עבורי, אם הוא יבקיע עוד כמה גולים, נהפוך כולנו למוסלמים"), רואים בעזיבה אפשרית של סלאח את יום הדין.
אבל אנפילד מלא בתזכורות לשחקנים ומנג'רים שכולם חשבו שאין להם תחליף. קלופ בכלל לא רצה את סלאח בליברפול – רק שני גולים ב־18 הופעות עם צ'לסי על פני שנתיים וחצי בפרמייר־ליג, לא ממש בלט בשתי קבוצות בליגה האיטלקית. רק הדוקטורנטים מקיימברידג' עם התובנות המדעיות הבהירו לקלופ ולחליפות מאמריקה שסלאח הוא אוצר שלא גולם, תמצית ה"מאניבול" (המחיר עבור סלאח בהעברה מרומא, 43.9 מיליון ליש"ט נחשב לגבוה מדי, ויושב ראש רומא הציע לג'ון הנרי שהוא יזמין אותו לארוחת צהריים כפיצוי. שנה לאחר מכן זו כבר הייתה אחת המציאות הגדולות בשוק השחקנים מעולם).
סלאח יכול לגמור את החודש גם עם המשכורת הנוכחית שלו, 350 אלף ליש"ט בשבוע. אבל הוא לפני חוזה אחרון. הוא רוצה שיעריכו אותו, רוצה לקבל גושפנקה כלכלית לכך שהוא השחקן הכי טוב בעולם. הוא מבין שהוא לא יכול לקבל את הכסף שהסעודים והאמריקאים משלמים לרונאלדו ומסי, אבל הוא לא מוכן להרוויח פחות מארלינג הולאנד וקווין דה בריינה.
מצד שני, החליפות של ליברפול לא אוהבים לשבור את הבנק על סופרסטארים. הקבוצה ממוקמת רק במקום השביעי בטבלאות השכר של הפרמייר־ליג, אחרי ווסטהאם. האנליטיקאים מקיימברידג' נותנים תמיד תשובות שליליות על החתמות של שחקנים מעבר לגיל 30. מאניבול נתן, ושמונה שנים לאחר מכן, מאניבול ייקח.
הדבר הכי גרוע שיכול היה לקרות לאוהדי ליברפול, בהקשר של ההחתמה המחודשת של סלאח, היה ההצלחה של הקבוצה אחרי העזיבה של קלופ. אם הצלחנו אחרי ההליכה של קלופ, נושבת המחשבה בחדר המנהלים של הקבוצה, נשרוד גם את העזיבה של סלאח.
סמל לאינטגרציה
"Mo Salah! Mo Salah! Mo Salah! Running down the wing. Mo Salah la-la-la la-ahh, the Egyptian King!"
ההצלחה של סלאח בליברפול ובנבחרת מצרים (שלה עזר להעפיל לגביע העולמי ב־2018 אחרי 28 שנות בצורת), הפכה אותו גם לאייקון תרבותי ולסמל לגשר תרבותי־דתי. ב־2019 הוא נבחר לאחד ממאה האנשים המשפיעים של מגזין "טיים", ובקטע שנכתב עליו בחר לומר: "אנחנו חייבים לשנות את היחס לנשים בתרבות שלנו". ההחתמה שלו בליברפול הובילה לירידה של 19 אחוז בפשעי שנאה בעיר ולירידה של יותר מ־53 אחוז של שימוש במוטיבים איסלאמופוביים בחדרי הצ'אטים ובקבוצות של אוהדי ליברפול ברשתות החברתיות.
הוא מוסלמי מאמין שחוגג כל שער שלו בקידה ובהודיה לאלוהיו, אבל הוא לא נרתע מהביקורת הציבורית נגדו והצטלם עם הדוגמנית האיטלקייה אלסנדרה אמברוסיו למגזין GQ, הוא תרם כסף רב לפלסטינים, אבל הרגיז רבים בעולם המוסלמי לאחר שהתבטא שיש להתחשב בסבל של שני הצדדים (סלאח היה מעורב בשתי שערוריות: הוא הצטלם עם מנהיג צ'צ'ניה ב־2018, וכששיחק בבאזל נמנע ללחוץ את ידם של שחקני מכבי ת"א).
בחג המולד סלאח שוב שיחרר, למרות נאצות ואיומים מגורמים באיסלאם הקיצוני, תמונה שלו ושל משפחתו, כולם בפיג'מות קיטשיות מסביב לעץ אשוח כשהוא מאחל לכל מכריו הנוצרים חג שמח. מו סלאח, שחי באירופה מאז 2012, הוא לא רק כדורגלן־על, הוא הפך בעיני רבים לסמל לאינטגרציה, ליכולת לשמור על הדת והתרבות שלך ועדיין לכבד את התרבות שבה אתה חי.
סלאח כבר אמר שהחלום הגדול ביותר שלו הוא לזכות שוב באליפות אנגליה, אבל לו ולליברפול יש שאיפות גם לכיבוש אירופה. אם בעבר ליברפול זכתה בגביע או עלתה לגמר מעמדה של אנדרדוג, הרי שהשנה מדובר בקבוצה הטובה ביותר באירופה כרגע.
"תנו למו את הכסף"
לאוהדים בליברפול לא אכפת ממאניבול או משיקולים כלכליים של אנשי קיימברידג'. עבורם סלאח הוא לא סחורה, הוא נשמה, משהו שאי־אפשר להעריך בכסף. האיש שלקח את ליברפול מבית הקברות של הכדורגל האנגלי והחזיר אותה לבית הטבעי שלה, הטופ של הכדורגל האירופי.
"הרבה זמן ייחסנו את הקאמבק והמהפך בליברפול למינוי של קלופ", כתב השבוע אוהד בצ'אט של אוהדי הקבוצה, "אבל ההצלחות הגדולות של ליברפול התחילו כשמו הוחתם במועדון. השנה הזו הוכיחה סופית שהוא היה הפקטור העיקרי בהצלחה של המועדון. אפילו עם קלופ לא הצלחנו לנצח את ריאל מדריד, עד השנה". אוהדים רבים ביציעים מחזיקים במהלך משחקי הקבוצה שלט עם הכיתוב "Give Mo His Dough", תנו למו את הכסף שלו.
מה שמפתיע בהצלחה ובסטטיסטיקה של סלאח השנה, זו העובדה שאחד השינויים היחידים שיישם סלוט לאחר החלפת קלופ, היה להוריד את סלאח קצת אחורה, ולהשתמש בו יותר כשחקן מרכז שדה עם אחריות הגנתית שמצטרף להתקפה רק כשליברפול מתקרבת לשער היריבה.
"אין התקדמות במשא ומתן", הסביר סלאח, "אבל זה לא מפריע ליכולת שלי על המגרש. מה אני רוצה לזכור מהעונה הזו, שהייתי טרוד במשא ומתן לגבי החוזה שלי או שהייתה לי עונה מדהימה? בפעם שעברה שהקבוצה זכתה באליפות, אחרי ציפייה של 30 שנה, האוהדים לא יכלו לחגוג בגלל הקורונה. אנחנו רוצים לחגוג השנה".
העונה הראשונה של סלאח בליברפול הייתה עונה סנסציונית. היא נגמרה בדמעות: סלאח ירד מהמגרש כבר במחצית הראשונה של גמר הצ'מפיונס לאחר תיקול לא ספורטיבי של סרחיו ראמוס. זו הייתה הפציעה הקשה ביותר בקריירה של סלאח. האופי והכושר שלו הפכו אותו למניה הכי בטוחה של הליגה האנגלית: הוא הבקיע לפחות 23 שערים בכל עונה בליגה.
כעת הוא חלק מדרמה ספורטיבית אמיתית במשחק הפוקר בינו לבין ליברפול. ליברפול רוצה להמר, ולא לתת לסלאח את החוזה שהוא מבקש. זו טקטיקה שהצליחה לה כשוויתרה על מאנה. אבל סלאח הוא לא מאנה. הוא אייקון ליברפולי, מצרי, מוסלמי, ונכון לעכשיו הוא בכושר הטוב ביותר בקריירה שלו, השחקן הכי טוב בעולם בקבוצה הכי טובה בעולם.
פורסם לראשונה: 01:30, 05.01.25
