"כל הגוף שלי צמרמורת. כששואלים אותי מה הכי זכור לי מהקריירה, זה הרגע הזה. תמונה שלא עוזבת אותי, מני נפל לי בידיים. הוא עלה לכדור לידי, צנח ואחר כך קם ואמר 'מה קורה לי' ונפל שוב. ניסיתי להנשים אותו, הבנתי שקרה אסון. אני מדבר איתך ורועד עכשיו. טל בנין קפץ יחד איתי כדי להציל אותו. ניסינו להחיות אותו לפני הגעת הצוותים הרפואיים".
איציק זוהר, כמו כל מי שנכח באצטדיון טדי ב־26 בינואר 2002, לא יצליח לעולם להוציא מהראש את התמונות הקשות שמרצדות בראש כמו סרט נע. אותו לילה ארור בירושלים הקפואה מלווה אותם עד היום. זה היה אמור להיות ערב חגיגי, משחק בין בית"ר ירושלים למכבי ת"א, שתי יריבות גדולות - ההצגה הכי טובה בכדורגל הישראלי. בדקה התשיעית כל התוכניות השתנו, ואווירת הפסטיבל התחלפה בשקט מצמרר. המגן הימני לוי, אז בן 21, עצר כדור בחזהו ובעט לעבר שערו של איציק קורנפיין. לאחר מכן הוא חזר להגנה ולפתע צנח על הדשא בלי שנגעו בו. המגן קם למספר שניות, ואז התמוטט שוב.
פרופ' אבי ריבקינד, כירורג בכיר מהדסה עין כרם ואוהד בית"ר שהגיע עם שני ילדיו למשחק, זינק מהיציע, החל בפעולות החייאה יחד עם הצוות הרפואי במקום, והצליח להחזיר לו את הדופק. לוי פונה לבית החולים במצב קשה, משם עבר לתקופת שיקום בבית לוינשטיין ומאז מטופל במסירות בביתו על ידי משפחתו.
פרופ' ריבקינד, שהפך בעל־כורחו לגיבור הראשי של האירוע הטראומטי, משחזר את הרגעים הדרמטיים: "ישבתי ביציע של בית"ר והמקרה קרה בצד השני של המגרש. הוא נפל, קם ושוב נפל. אמרתי לחבר'ה שישבו לידי שמפריע לי שהוא לא קם. הם הציעו לי שאלך לשם מהר. לא היה לי איך להתקרב למקום, אז פשוט קפצתי מעל הגדר והתחלתי בהחייאה יחד עם צוות מד"א. נתנו לו כמה מכות חשמל והחזרנו לו את הדופק. עשיתי החייאות בחיים שלי, אבל פה זה מול 15 אלף איש, שכולם צעקו 'מני לוי תתעורר'. זה לא הפריע לי לתפקוד, אבל זה היה מחזה איום ונורא. לראות בחור צעיר שנופל ככה".
בנין, שכאמור היה ליד לוי בעת שהתמוטט, תיאר: "הרגע הזה חרוט לי בזיכרון. סצנה מצמררת, כל הקהל התפלל לשלומו. מאז אני מבקר בבית המשפחה לא מעט. לפעמים הוא מגיב לי".
פרופ' ריבקינד: "עשיתי לא מעט החייאות, אבל פה זה היה מול 15 אלף איש, כשכולם צועקים 'מני לוי תתעורר'. זה לא הפריע לי לתפקוד, אך זה היה מחזה איום ונורא לראות בחור צעיר שנופל ככה"
יש לציין כי ללוי הייתה היסטוריה של בעיות בקצב הלב. בשלב מסוים, אחרי שהועלו סימני שאלה לגבי המשך הקריירה שלו, הוא היה מגיע לאימוני מכבי ת"א אך לא משתתף בהם. רק לאחר שעבר בדיקות אצל קרדיולוגים מובילים בעולם הוא שב לפעילות, ואפילו היה אמור לקבל זימון לנבחרת.
"כולם היו בפאניקה"
אחרי שלוי פונה מהמגרש כבר היה ברור שאין ערך ספורטיבי למשחק, ואייל צור החליט להפסיקו. "הבנו שהמצב לא פשוט, שזו לא פציעה רגילה", מספר השופט הבכיר לשעבר. "ראיתי שהוא לא זז, כולם היו בפאניקה. הוא לא הגיב לנו וקראנו לצוותי העזרה הראשונה מהספסלים. די מהר הבנו את גודל האירוע, בטח כשהחלו לתת לו מכות חשמל. באותם רגעים היה לי חשוב שהטלוויזיה לא תעביר את התמונות למשפחה. ביקשתי מכולם לא להתקרב ושיכבדו. זוכר כל רגע עד היום. זו נקודה עצובה בקריירה שלי".
כששחקני מכבי ובית"ר התחילו לעכל מה קרה הם התייפחו בדרך לחדר ההלבשה. "הכל קרה מטרים ממני, ראיתי אותו מתמוטט", משחזר ברוך דגו. "לא הבנו מה קורה, עד שכל אחד מאיתנו התאפס על עצמו ורצנו לעזור לו. זו טראומה שנשארה איתי, לקחתי את זה קשה מאוד". גם בחדר ההלבשה של בית"ר שרר הלם, והמאמן דאז אלי כהן ניסה להרגיע את שחקניו.
"כמו לקבל תינוק"
מאז אוהדי מכבי ת"א, אפילו אלה שעוד לא נולדו אז, מנציחים את זכרו של מני, כשבדקה ה־12 (מספר החולצה שלו) של משחקי הקבוצה הם שרים לכבודו. בני משפחתו הקדישו את חייהם לטיפול בבנם, בן ה־41 כיום. האב מורדוך, שנלחם להשיבו לבית המשפחה בכפר־שלם, נפטר לפני עשור, ומאז האם דליה והאח דודו לא זזים ממנו. "הדבר הכי חשוב שמני איתנו, שהוא מגיב לי, זה הדבר הכי יקר לי בעולם", סיפרה האם דליה, והאח דודו הוסיף: "מני ברוך השם בבית, הוא מקבל מאיתנו הכל, וכמובן חום ואהבה. בנינו לו בריכת הידרותרפיה שבה הוא עובר טיפולים שלוש פעמים בשבוע. יש לו מכשיר מיוחד שמסייע לו לעמוד על הרגליים כשעה ביום. אנחנו לוקחים אותו לים. הצעד הכי חשוב היה שלקחנו אותו מבית לוינשטיין, לא כל משפחה יכולה לעשות את זה. זה כמו לקבל תינוק, הכל לאט־לאט, אבל העיקר שהוא בבית. התפילות החזירו אותו אלינו. הוא מגיב, מדבר איתנו דרך העיניים".
המשפחה מוקפת באנשים מסורים. אוהדים ושחקנים רבים מגיעים לבקר בחגים ובימי ההולדת, וגם הבעלים מיץ' גולדהאר הגיע למיטתו של מני כדי לו את צלחת האליפות.
גם אבי נימני, הכוכב הגדול של מכבי ת"א באותה תקופה, מקפיד להגיע לבקר את חברו. "מרגש לראות את המשפחה המופלאה מטפלת בבנם במסירות כזו. אני בקשר איתם עד היום. אין אנשים כאלה".
