יוזורו האניו, גדול המחליקים האמנותיים מאז ומעולם, היה כנראה היחיד שלא דמע השבוע במסיבת העיתונאים, בה בישר על פרישה. "כבר לא ישוו אותי למתחרים אחרים, אבל אני אמשיך לכנות את עצמי ספורטאי", אמר ועיניו נצצו באירוע שכל יפן נשאה אליו את עיניה.
אם הנוכחים (ומאות אלפי הצופים בבתים) חשבו שהוא בעיקר ידבר על רגעי התהילה של העבר - והיו לא מעט כאלה - האניו בן ה-27 דיבר על העתיד - ועל מה שהוא עוד רוצה להשיג. "אני עוד רודף אחרי ה'קוואד אקסל' (קפיצה עם ארבעה וחצי סיבובים מלאים באוויר - תרגיל שאף מחליק עוד לא הצליח לבצע). אני מרגיש שאוכל לעשות זאת, לאו דווקא בתחרות. אעבוד אפילו יותר קשה כדי שאעשה זאת באחד הימים מול כולכם".
"לא יכולתי לעלות על הקרח"
גם אם לא יצליח לעשות זאת, האניו, כאמור, נחשב למחליק האמנותי הטוב שהיה (וכנראה שיהיה) באחד הענפים היפים ביותר בספורט החורף. יש לו שבע מדליות באליפויות עולם, שש נוספות בטורנירי הגראנד-פרי וגולת הכותרת הן כמובן שתי מדליות הזהב שהשיג באוליפיאדות החורף בסוצ'י 2014 ופיונגצ'אנג 2018 - המחליק האמנותי הראשון שעושה זאת מזה 66 שנים.
הוא ניסה להשלים טריפל היסטורי בשנה שעברה במשחקים בבייג'ינג, אך נכשל כשניסה לבצע 'קוואד אקסל' וסיים רביעי. אז, דווקא שלל אפשרות שיתלה את המחליקיים, אבל השבוע סיפר כי ידע בתוך-תוכו שזה הסוף: "כשהגעתי הביתה אחרי המשחקים בבייג'ינג, לא יכולתי לעלות על הקרח מרוב כאבים בקרסול. הבנתי שאני לא יכול להיות בענף הזה לנצח".
עבור היפנים הוא תמיד יישאר "נסיך הקרח" - הכינוי שדבק בו כמעט מהרגע הראשון בו התחרה באופן מקצועני. בחודשים האחרונים הלהיב את האוהדים מבית, כשנכלל בקאסט של המחזמר "dancing on the ice". במסיבת העיתונאים סיפר כי ימשיך במופעי קרח, "בשביל הנשמה" לדבריו. "אני אהיה עצוב אם אנשים לא ירצו לצפות בי יותר אחרי מסיבת העיתונאים הזו, אבל אנסה לתת לכולם סיבה כן לעשות זאת".
זה לא יקרה, אל דאגה. מעריציו הבלתי נגמרים, המכונים "פאניוס", עקבו לאורך השנים אחרי כל צעד שלו. האמת, אי אפשר שלא לאהוב אותו, בטח עם פני התינוק שלו והעובדה שהוא מעריץ גדול של פו הדוב. האניו נושא קופסת טישו עם ציור של הדמות החביבה לפני כל תרגיל שלו, ומעריצו החלו מנהג מוזר בשנים האחרונות - לזרוק בובות של פו למשטח הקרח בסיום התחרות.
הכל התחיל בגלל אסטמה
האניו התחיל להחליק בגיל 4. אחת הסיבות שהוריו דחפו אותו לספורט הייתה כטיפול רפואי למחלת האסטמה ממנה הוא סובל. ההתקדמות שלו הייתה מהירה למדי, ובגיל 14 הוא כבר סיים במקום השמיני באליפות יפן לבוגרים, ב-2010 כשהיה בן 16, הוא הוכתר לאלוף העולם לנוער.
המהלך החשוב ביותר בקריירה של האניו היה החבירה למאמן הקנדי, בראיין אורזר ב-2012. לעבודה עם אורזר היו שני גורמים משמעותיים ביותר בהתפתחות של האניו כמחליק. ראשית, ניתנה לו ההזדמנות לעבוד עם מי שנחשב למאמן ההחלקה הטוב בעולם. אורזר, בעצמו מדליסט אולימפי בעבר, נחשב לאדם דעתן עם שיטות אימון לא בהכרח קונבנציונאליות. הוא מייחס חשיבות רבה למצב רוחם של הספורטאים. אחת השיטות שלו להרגיע את המחליקים לפני תחרויות היא באמצעות החדרת מסרים לתת-מודע שלהם. את שיטותיו בכל הקשור לצד המנטאלי הוא פיתח תוך שיתוף פעולה אדוק עם מומחה להיפנוזה.
אלא שמעבר לייעוץ המקצועי והמנטאלי שקיבל מהמאמן הקנדי המבריק, העבודה עם אורזר סיפקה להאניו סביבת אימונים שלא זכה לה בעבר. אחת הבעיות של האניו ביפן הייתה שבגלל העומס על משטח ההחלקה בעירו, הוא יכול היה להתאמן על הקרח לא יותר משעתיים ביום. בטורונטו לעומת זאת הוא יכול היה להרשות לעצמו להתאמן בין שלוש לארבע שעות ביום. בשלב הקריטי של המעבר לבוגרים, מתיחת האימונים הייתה חיונית עבורו. בשל כך ולמרות שעדיין היה תלמיד תיכון, האניו החל לחיות על הקו האווירי, יפן - קנדה.
האניו היה בסך הכל בן 19 כשהוכתר לאלוף האולימפי - הראשון של יפן אי פעם בהחלקה אמנותית לגברים. כצפוי, הוא הפך בין רגע לגיבור לאומי במדינתו. לתהלוכת הניצחון שנערכה לכבודו בסנדאיי, עיר מולדתו, הגיעו 92 אלף איש.
הדבר הבולט ביותר בתרגילים של האניו זה הקפיצות. האניו נהנה מניתור נהדר ולמרות הגבהים יוצאי הדופן אליהם הוא ריחף, הוא הצליח לרוב לבצע נחיתות חלקות. האניו נחשב היה למחליק גמיש במיוחד ונהג לבצע סיבובים מהירים ביותר על הקרח וגם באוויר. יתרון נוסף של המחליק הפורש היה יכולתו לצבור מהירות בזמן קצר במיוחד.
(צפו בהתנגשות המחרידה של האניו)
תשעה חודשים לאחר שזכה בזהב האולימפי הראשון, האניו חזר לכותרות של תקשורת הספורט העולמית אבל הפעם בנסיבות אחרות. במהלך חימום שערך בתחרות גביע סין, התנגש האניו בשוגג בעוצמה במחליק סיני שהיה על המשטח. היפני סבל מחבלות ומחתכים בראשו ובסנטר אך למרות זאת הוא התעקש להתחרות. על משטח הקרח הוא נראה מבולבל למדי וסמוחרר, ביצע הרבה טעויות לא אופייניות, אך בכל זאת הצליח לזכות עם מדליית הכסף המכובדת.
"בהרבה מובנים, יש לי מזל שיצאתי מהתאונה הזו בחיים, סנטימטר אחד ימינה או שמאלה וייתכן והייתי נהרג", אמר האניו והסביר מדוע בחר בכל זאת להתחרות, "ספורטאים תמיד דוחפים את עצמם לקצה. לא הרגשתי מסוחרר מדי, והדימום לא היה חזק מאוד. הקשבתי לעצות של הרופאים ושל המאמן והחלטתי שאני לא רוצה לפרוש".
הוא לא פרש ובפיונגצ'אנג, כאמור, השלים זהב שני ברציפות. למרות שהגיע אחרי פציעה לא פשוטה בקרסול. זה זיכה אותו כבר למעמד של חצי אל ביפן. באותה שנה אף הפך לאדם הצעיר ביותר זוכה לפרס "כבוד העם" בארצו.
בבייג'ינג, כאמור, לא היה קרוב לעמוד בראש הפודיום וסיים את התחרות ללא מדליה. לאחר מכן, חשף כי לקח זריקות משככות כאבים לפני שעלה על הקרח. ניית'ן צ'ן האמריקאי קטף את הזהב, אבל הודה כי "האניו הוא המחליק הגדול ביותר אי פעם". האמת, עם הקביעה הזו אי אפשר להתווכח.
פורסם לראשונה: 08:00, 22.07.22
