כבר יותר משנה שמשפחות החטופים חיות בתוך סיוט. לרוב אלו שנמצאים בחזית המאבק לשחרורם והופכים מוכרים הם המבוגרים, הורים או קרובים, שממשיכים להעלות את המודעות לכך שיקיריהם עדיין נמקים בשבי חמאס, שלא ישכחו אותם. בנוף הזה פחות נפוץ למצוא את הילדים במשפחות מדברים, כאלה שנעים בין המציאות הקשה לבין חיים רגילים של בני גילם.
גיא אלבג, אחיה של התצפיתנית לירי אלבג, הוא נער בן 15 שעוד לפני החטיפה של אחותו הגדולה חי על מסלול קצת שונה. הוא נהג קארטינג, מתחרה ברחבי העולם, ובשנה הזו מצא את עצמו לא פעם לבד בזירות השונות, מבין שהמשפחה מתעסקת בזירה החשובה באמת - להשיב את לירי הביתה.
בימים אלה מתחרה גיא במשחקים המוטוריים שנערכים בוולנסיה, שבהם לוקחים חלק נהגים מ־90 מדינות ב־27 ענפים בתחום. רק לפני שבוע הוא סיים שני באליפות העולם בקטגוריית הנוער שנערכה באיטליה, ולקבלת הפרס עלה כשהוא מניף את תמונת אחותו. הוא עשה זאת גם בחודש מאי כשניצח במרוץ בסלובקיה, אבל הפעם – כשהגיע חודש אוקטובר הכואב ואיתו תחרות השיא (מעין משחקים אולימפיים של הספורט המוטורי), גיא מרגיש בשל לדבר על השנה הזו דרך עיניים נוספות של ספורטאי צעיר, כאשר אביו אלי נמצא לצידו.
"אבא אמר שיש מלחמה"
"בשנה האחרונה אנחנו סביב הסיפור עם לירי, וגיא התחיל לטוס לבד", אומר אלי. "אתם כן תומכים מרחוק, מתקשרים ומעודדים", מגיב גיא. "אחרי מרוץ אני מדבר עם אבא. יודע שלמשפחה שלי קשה להתרכז בתחרויות שלי ובספורט. אצלי זה שונה. ברגע שאני שם את הקסדה אני מתנתק ממה שקורה בחוץ, מנסה להתרכז בנהיגה, במה שאני צריך לעשות במרוץ".
איפה הבוקר של 7 באוקטובר תפס אתכם?
אלי: "בתחרות באיטליה. שנינו שם, השעה חמש וחצי בבוקר, ואנחנו רואים שמתחיל בלגן. אחר כך מתחילות התכתבויות עם לירי. ההודעה האחרונה ממנה הייתה ב־7:44: 'ירו עלינו, אבל אני בסדר'. משם נותק הקשר. לא ידענו מה קורה, אז גיא המשיך להתחרות, ואני כבר על סידורי טיסה".
גיא: "המרוץ שלי נמשך עד יום ראשון וזאת הייתה שבת. כשסיימתי להתחרות אבא אמר לי שחוזרים לארץ, שיש מלחמה ועוזבים הכל באמצע".
אלי: "לא ידענו בכלל שלירי חטופה, היה כאוס ענק. לא סיפרתי לו עד הסוף מה קורה, הוא ילד".
גיא: "רק בעשר בלילה אמרו שלירי נחטפה, והיינו כבר בדרך. כשהגענו הביתה הראו לנו את הסרטון שהיא חטופה בתוך ג'יפ".
"נתן לי מוטיבציה"
חיי המשפחה נעצרו, והתוכניות לתחרויות עתידיות של גיא הוקפאו. במקום להיות על המסלול ולעשות את מה שהוא יודע, הוא נמצא באי־ודאות, הולך להפגין עם הוריו ואחיותיו בכל מוצאי שבת עם השלט הנושא את פניה של אחותו. בשאר הימים המשפחה נתנה לו "להיות ילד רגיל", כפי שמתאר אלי, משום שלא היה טעם להכניס אותו לפגישות עם חברי כנסת וכדומה. אלא שמספר שבועות אחרי השבת השחורה, הגיעה ההבנה שהבן צריך לחזור להתאמן לפחות, גם אם זה אומר לטוס לחו"ל. זה קרה כשהחלו לשחרר חטופים בעסקה הראשונה, וגיא קיבל מסר אישי מאחותו בכל הנוגע לקריירה שלו.
"בשבי היא אמרה לחטופים שהשתחררו שהיא לא רוצה שאפסיק להתחרות", הוא משתף. "שתמיד אמשיך במרוצים. כששמעתי את זה הבטחתי שלא אפסיק, שאמשיך בשבילה".
מה הרגשת?
"מאוד התרגשתי. צמרמורת. היא בשבי וחושבת עליי, מבקשת שאמשיך בספורט שאני אוהב, שאגשים את החלום שלי. זה נתן לי מוטיבציה ללכת עד הסוף, בכל הכוח. תמיד יש תקווה שהיא שומעת, רואה מה קורה. אנחנו פשוט לא יודעים אם זה באמת ככה".
אלי: "היא ביקשה מכל אחד מהחטופים שחזרו להעביר את המסר הזה. היא ידעה שייקח זמן עד שישחררו אותה, אבל לא חשבנו שזה יהיה כל כך ארוך. את כל המסרים האלה קיבלנו ביום ה־55, כשהחטוף האחרון שוחרר ויכלו לספר לנו. המשוחררים באו אלינו, העבירו לנו את ההודעות שלירי מסרה לנו".
מתי חזרת להתחרות?
גיא: "בסביבות ינואר. הגעתי למקום השני באליפות אירופה לנוער. הייתי היחיד בארץ שהצליח לעלות על הפודיום".
אלי: "זה כמו הפורמולה־1 של הקארטינג. זאת הפעם הראשונה שנהג ישראלי עולה על הפודיום ב־WSK".
וטסת לבד?
"כן. אבא טס להיפגש עם כל מיני אנשים בשביל לירי, ואני הייתי לבד. הוא צפה במרוץ מהמטוס. סיימתי שם במקום השלישי, עד שהודיעו שמתחרה אחד נפסל ועליתי למקום השני. איך זה מרגיש להיות לבד? לפעמים אני אוהב את הזמן עם עצמי, להתרכז".
המחשבה היא שלא משנה מה קורה בימים שלפני התחרות, אתה מנסה להסתדר כדי לא להטריד את המשפחה?
גיא: "כמעט כל הזמן, גם כשאני בארץ. אני לא יודע אם יש להם פגישות, אם אפשר להתקשר. לרוב ההורים לא עונים כי הם בראיונות על לירי או בפגישות עם אנשים. ההורים חוזרים אליי, אין לי בעיה של לחץ או משהו כזה".
אלי: "אחרי תחרות, כשגיא מוריד את הקסדה, הוא מתקשר ומספר לי איך היה. מתעניין בפגישות, אם יש משהו חדש עם לירי. זה חוזר לנושא תמיד, גם כשגיא זוכה בתחרות, הוא עולה עם התמונה שלה, לא מניף את הגביע".
מה היו התגובות לעלייה עם התמונה על הפודיום?
אלי: "השדרנים מכירים את הסיפור של גיא. בשידור, כשמציגים אותו במרוץ והוא לא שומע כי הוא נוהג, אומרים שיש לו מקרה במשפחה ושאחותו חטופה בעזה. מעלים את המודעות בעולם שהוא מתחרה בתנאים לא אידיאליים".
גיא: "במרוץ האחרון הנפתי את התמונה ואז בא אליי אחד מהמארגנים וביקש ממני להוריד את התמונה שלה ולהניף את הגביע, שזה לא מקובל ולא מכבד את האירוע. אמרתי לו לא. אחר כך בא מישהו אחר וביקש אותו דבר, מוסיף שהוא מבין את הסיטואציה ומצטער על הבקשה. אמרתי לו שאני לא יכול. אותו מארגן ראשון בא וחטף לי את התמונה של לירי מהיד. החזקתי את התמונה והגביע ביחד והוא עדיין לקח לי אותה".
ביררת למה?
אלי: "ביררתי עם המארגנים. לא רציתי שגיא ייכנס לזה. הייתה לי שיחה מאוד קשה עם הנציג של המרוץ. זה שלקח את התמונה לא הכיר את הסיפור, הוא לא ידע שזאת אחות של גיא ולא הבין למה הוא בוחר להניף את התמונה ולא את הגביע. אחר כך הוא ביקש סליחה והתחיל לבכות, הוא אדם מבוגר, לא צעיר. לא כולם מודעים למה שאנחנו עוברים במדינת ישראל".
זה נשמע הפוך לגמרי.
אלי: "פה לעלות עם תמונה במקום עם גביע זו התרסה כלפי המארגנים. אין להם סיפור כזה שמישהו עולה עם תמונה של אחותו החטופה בעזה. לא כל האירופאים מבינים מה זה חטופה. שואלים אותי אם יש לי קשר איתה ואיך היא מרגישה. הם לא מבינים שחמאס מסתיר אותה במנהרות, הם חושבים שמישהו לקח אותה והיא יושבת באיזה בית, כמו שחוטפים בארה"ב למשל, ומנסים לעשות משא ומתן כזה או אחר".
משתדלים לא לערבב ספורט ופוליטיקה, איך זה בתחום המוטורי?
אלי: "גם פה. המטרה של גיא היא לנצח ובו־זמנית להעלות את המודעות לאחותו החטופה, שיכירו את הסיפור, שמי שחובב ספורט מוטורי בעולם יידע".
גיא: "אני מספר לספורטאים האחרים מה קורה אצלי בבית, חלקם מבינים מה עובר עליי ומקווים שלירי תחזור בקרוב. חלק לא מודעים בכלל לסיפור".
"הגביעים על המיטה שלה"
גיא החל להתעניין בספורט המוטורי בגיל 11, בעקבות אביו שהתחרה בו בעבר. הוא מעיד שתמיד אהב את הספורט, אבל לא יצא לו להתחרות עד לפני ארבע שנים. שנה אחרי ההתחלה, הוא כבר היה על המסלול, אבל כשרצה להפוך למקצוען הבינה המשפחה שהאימונים יצטרכו לעבור לאירופה. המשמעות - מחצית מהזמן בחודש נתון גיא לא בישראל. "בהתחלה, הכל היה בליווי של אבא".
גיא נחשב להבטחה בענף, ומחכה שלירי תצטרף כבר לתחרות גדולה שלו במרוצים היוקרתיים. "היא ראתה בטלוויזיה או ביוטיוב את השידורים, אמרה לי שאני אלוף, כל הכבוד. יש לי עוד שתי אחיות, שפחות התחברו. לירי כן, היא אוהבת מכוניות ספורט". אלי מוסיף: "יש לה אוטו ספורט, קרבה למכוניות, התעניינה בתחום. אוהבת לנסוע מהר. גיא שם את הגביעים על המיטה שלה, אנחנו מחכים לה, בתקווה שהיא תחזור אלינו בריאה ושלמה בהקדם".
בימים אלה, כאמור, גיא מתחרה במשחקים המוטוריים. "זאת משלחת ששר הספורט מיקי זוהר, התאחדות הספורט המוטורי ואיגוד הקארטינג תמכו בה. הם משלמים את הטיסות, נותנים חסות לנהגים, בתי מלון", מספר אלי. "הייתה לנו פגישה עם זוהר והוא הבטיח שלזוכים ולנהגים המצטיינים הוא ידאג למלגה קבועה כמו לספורטאים האולימפיים. הוא ישתדל גם לתת פרס לזוכים, כי מדובר בענף יקר".
14 נהגים ישראלים
המשלחת הישראלית כוללת ארבעים נציגים, מתוכם 14 נהגים מ־12 קטגוריות. במשחקים יש 42 קטגוריות ומעל 1,000 נהגים. גיא נבחר מתוך 30 נהגים ישראלים. "אני מרגיש מוכן", הוא אומר. "בשיא היכולת. התחרות האחרונה שבה סיימתי שני הייתה ההוכחה לכך. המטרה? זהב. אעלה עם התמונה של לירי על הפודיום, אין יותר מזה". "גיא חזק מאוד", מסכם אלי. "הוא ידע לקום מהקרשים ולהיות עצמאי. הוא במקביל תלמיד בכיתה י' בתיכון 'עמי אסף' בבית ברל שתומך בו".
פורסם לראשונה: 01:30, 27.10.24
