9. ליטו וידיגאל
בסופו של דבר הכל נמדד במבחן התוצאה, ולמרות שאל הפלייאוף מכבי ת"א של הפורטוגלי הגיעה במרחק שלוש נקודות מהאלופה, הפועל באר שבע – במשחקים מול השחקנים של ברק בכר הכל קרס. שני הפסדים ועוד תיקו בטדי מול בית"ר ירושלים סידרו לבאר שבע אליפות שנייה ברצף.
8. שוטה ארבלדזה
מצד אחד, עמד על הקווים ב-0:5 המדהים על הפועל ת"א בדרבי. מצד שני, הוא גם זה שעמד על הקווים בהפסד ההזוי בליגה האירופית, 4:3 לזניט, אחרי יתרון 0:3 עד הדקה ה-70. בסיום הסיבוב הראשון הפער מבאר שבע עמד על עשר נקודות, וההפסד לבית"ר במחזור ה-16 חרץ את גורלו של הגיאורגי.
7. ג'ורדי קרויף
ההתחלה הייתה לא רעה עם העפלה לשלב הבתים של הליגה האירופית, אבל שם מכבי כבשה רק שער אחד וסיימה אחרונה, וככל שהעונה התקדמה, כולם הרגישו שההולנדי לא ממש רוצה להיות על הקווים ומעדיף לנהל. סיבוב ראשון בינוני (מקום רביעי בטבלה) ובהמשך חוסר יציבות הביאו את גולדהאר להודיע על סיום עבודתו של קרויף במועדון רגע לפני תחילת הפלייאוף, שם המאמן ראה את שחקניו מתפרקים לחלוטין עם ארבעה הפסדים רצופים ואת באר שבע חוגגת אליפות שלישית ברצף.
6. סלבישה יוקאנוביץ'
הסרבי עזב לפולהאם אחרי חצי עונה בלבד, אבל אם תשאלו את האוהדים, הם לא יודעים בדיוק איך לאכול אותו. ההישג הענק שיירשם על שמו (וגם על שמו של ערן זהבי) הוא העפלה לשלב הבתים של ליגת האלופות ללא רכש משמעותי, אבל כדאי לא לפרט איך נראה שם הקמפיין (אפס נקודות, יחס שערים של 16:1). גם ההפסד לבאר שבע בפתיחת הסיבוב השני לא הוסיף לו מניות, אבל קשה לומר שיוקאנוביץ' לא הראה פוטנציאל ודרך.
5. אוסקר גרסיה
10 שנים לא זכתה מכבי תל אביב באליפות עד שהגיע ג'ורדי קרויף לנהל את העניינים והביא את חברו אוסקר גרסיה כדי לאמן. הטוויסט של העונה הזו הגיע בינואר, וקראו לו ערן זהבי, שחתם דווקא בצהוב של מכבי ולא באדום של הפועל (שהימרה על אלמוג כהן). שלושה ניצחונות בדרבי, 2:3 משוגע על בני יהודה ומשחק אליפות מול רמה"ש הכניסו את גרסיה לדפי ההיסטוריה וקטעו בצורת ארוכה בלי חגיגות צהובות.
4. פאקו אייסטראן
הספרדי הצטרף לאחר אחת העונות היותר מרשימות של קבוצת כדורגל בישראל (עוד נגיע אליה), ועם לחץ אדיר להביא את האליפות השלישית. אייסטראן החליף במהלך בזק את גרסיה, ששב לקדנציה שנייה ועזב בעקבות המצב הביטחוני. הכדורגל היה לא מרשים בלשון המעטה, ולמרות אירועי הדרבי שפוצץ, מכבי נותרה מרוכזת, עשתה את העבודה שלה וסיימה עם הצלחת השלישית ברציפות. פאקו גם הוסיף גביע וגביע הטוטו וחתום על הטרבל היחיד (בינתיים) בכדורגל הישראלי.
3. פיטר בוס
את חצי העונה שלו בישראל ההולנדי אמנם סיים ללא תואר ומשחקו האחרון על הקווים הסתיים בהפסד מרגיז, 1:0 למכבי חיפה בגמר הגביע – אבל מכבי ת"א של בוס שיחקה כדורגל מלהיב, התקפי, יפה לעין ודרסה בלי רחמים כמעט כל יריבה. עד ההפסד לירוקים, בוס רץ 23 משחקים ללא הפסד (18 בליגה וחמישה בגביע) ובמחזור האחרון גם השפיל את חיפה עם 0:6 מהדהד. מעניין איך העונה הזו הייתה נראית אם ההולנדי גם היה פותח אותה על הקווים.
2. פאולו סוזה
אמרנו שעוד נגיע לעונה הזו – האליפות השנייה ברצף. מכבי תל אביב של סוזה שיחקה כמו שהאוהדים בבלומפילד רוצים לראות את משחקת, יכולת קבוצתית נהדרת עם שערים אדירים (זוכרים את המספרת של יצחקי?) ובעיקר ווינריות. תשאלו את הפועל ת"א, שחטפה מזהבי שלושער וראתה את המאמן הפורטוגלי רץ את כל הדרך כדי לחבק את החלוץ שלו ולחגוג יחד השחקנים. גם באירופה מכבי הרשימה עם העפלה לשלב 32 האחרונות.
1. ולדימיר איביץ'
אדיש, לא מחייך, לא מרוצה, לא חוגג. כן יעיל, מאוד מאוד יעיל. כן רוטציה, לא רוטציה, איביץ' הפך את הליגה למגרש המשחקים הפרטי שלו ללא כוכב מובהק, רשם הפסד אחד בלבד (בגארבג') בשתי עונות וזכה בשתיים מהאליפויות הדומיננטיות ביותר שנראו אי פעם בארץ, כשלמעשה אף קבוצה לא הייתה במרוץ לרגע (גם אם מכבי חיפה חושבת שהיא כן). הסרבי עוזב עם מספרים לא נתפסים, אחוז ההצלחה הגבוה ביותר אי פעם למאמן בליגה ונעליים ענקיות להיכנס אליהן.
