זו הייתה קבוצה מרתקת, חזקה, נוקשה, מלוכלכת. לא בהכרח בסדר הזה. אחת הקבוצות הטובות באירופה. ב־1961, בעודה בליגה השנייה, מונה דון ריבי בן ה־33 למנג'ר של לידס. איש מורכב ושנוי במחלוקת. מצד אחד, הוא העריך כדורגל יפה ויצירתי. הוא העריץ את ריאל מדריד ואחד הדברים הראשונים שעשה כמנג'ר היה להחליף את מדי הקבוצה של לידס להכל לבן.
מצד שני, הוא ידע שכדורגל יפה הוא עניין שברירי. אף אחד עוד לא פדה צ'ק עם מחמאות, ולא היה דבר שריבי אהב יותר מלנצח. הוא היה נחוש להפוך את לידס, עד אז קבוצה נטולת תארים, לקבוצה מנצחת. נחוש בכל הכוח. וכוח היא מילת המפתח. הוא בנה תלכיד בלתי מתפשר, קשוח ומוכשר. הוא התבסס על שחקני בית שגדלו באלנד רואד, ומעט שחקני רכש.
תלכיד לוחם, ציני ומאוד מחויב. לצד פיטר לורימר, מייק ג'ונס, אלן קלארק וג'ו ג'ורדן המוכשרים, לבשו את מדיה בשנים הללו כמה מהשחקנים היותר קשוחים שידע הכדורגל האנגלי. ג'קי צ'רלטון, נורמן האנטר, בילי ברמנר וטרי קופר. על האחרון אמר בראין קלאף: "אם הוא היה סוס, היו יורים בו מזמן...".
ג'ורג בסט טען פעם שהקבוצה היחידה שמולה לבש מגיני עצם הייתה לידס. אבל עם כל הכבוד לכל אלו, מעל כולם בלט ג'וני ג'יילס האירי. האיש שרוע הלב והציניות שלו לא ידעו גבולות. הוא שבר את הרגל בגיל מאוד צעיר ונשבע שהרגל הבאה שישבור לא תהיה שלו. "הבנתי בגיל מאוד צעיר שאם אנחנו משחקים בג'ונגל, אז עדיף להיות אריה ולא כבשה", אמר פעם. ג'ימי גריבס מטוטנאם סיפר פעם איך ג'יילס לא הפסיק לבעוט לו בקרסוליים. "וזה היה במנהרה! לפני שעלינו למגרש". זו הייתה לידס יונייטד.
היא שיחקה כדורגל יפה כשהלך לה, ובעטה ביריב שלא הלך לה. לורימר ניסח זאת היטב: "אם בעטת בי, בעטת בכל ה־11 של לידס". בקיץ 1964 העלה ריבי את לידס חזרה לליגה הראשונה וההצלחה הייתה מהירה. ב־1965 סיימה לידס שנייה והפסידה את האליפות למנצ'סטר יונייטד על הפרש שערים בלבד. היא גם הפסידה גם בגמר הגביע לליברפול. ב־1966 שוב מסיימת לידס שנייה, אחרי ליברפול, ומגיעה לחצי גמר גביע ערי הירידים, הגרסה המאותגרת שמית של גביע אופ"א.
ב־1967 היא כבר עולה לגמר של אותו מפעל, רק כדי להפסיד לדינמו זאגרב. התארים הגיעו כעבור שנה. ב־1968 זוכה הקבוצה בגביע הליגה אחרי קרב אגרופים מול ארסנל בגמר וזוכה סוף סוף בגביע אופ"א אחרי ניצחון על פרנצוורוש ההונגרית בגמר. ב־1969 ראה ריבי כיצד הבחורים שלו משלימים את המשימה וזוכים באליפות המיוחלת. הרי זה היה הוא שאמר להם שוב ושוב: "אתה לא שווה כלום, אבל כלום, שאתה שני".
כעבור שנה שוב מסיימת לידס שנייה, ופוגשת את סלטיק בחצי גמר גביע אירופה לאלופות. זה היה המשחק הראשון שזכה לכינוי "הקרב על בריטניה" בהקשרי כדורגל. לגומלין בגלאזגו הגיעו 135,000 צופים, שיא כל הזמנים בגביעי אירופה. בניגוד לרזומה של לידס, צמד המשחקים עבר בשלום וסלטיק עלתה לגמר בלי שאף שחקן איבד שן. את האגרסיביות והאלימות שמרו בלידס לגמר הגביע מול צ'לסי. למשחק בוומבלי הגיעו האוהדים עם השלט האלמותי "נורמן האנטר ינשך לכם את הרגליים".
בוומבלי הממלכתי שחקני שתי הקבוצות עוד התנהגו יפה. אחרי תיקו 2:2 מרתק נקבע משחק שני באולד טרפורד. זה היה המשחק האלים ביותר בתולדות הגביע האנגלי. מאז ההפצצות של הגרמנים במלחמת העולם השנייה לא ראה המגרש הזה הרס כזה. השחקנים בעטו אחד בשני במקום בכדור ובתום קרב בושידו יצאו שחקני צ'לסי עם הגביע ועם תור לאורטופד.
"אם היינו משחקים את משחק הזה היום, שתי הקבוצות היו מסיימות עם שמונה שחקנים", הודה ג'קי צ'רלטון לפני כמה שנים. ב־1971 לידס זכתה שוב בגביע אופ"א על חשבון יובנטוס. בליגה היא ניהלה קרב צמוד על האליפות עם ארסנל, ושוב האגרסיות והעצבים היו בעוכריה. 5 מחזורים לסיום היא פגשה את ווסט ברומיץ' בבית.
בפיגור של 1:0 ספגה לידס את השער הכי שנוי במחלוקת בשנות ה־70. הקוון הרים דגל לנבדל, כשג'ף אסטל רץ לבד לעבר שערה של לידס. שחקני לידס עצרו כולם, ונדהמו לגלות, שלמרות זאת, השער אושר. במגרש נפתחה מהומת אלוהים, וכמעט כל בעל תפקיד בלידס היה על הדשא, אפילו המזכירה. המשטרה ניסתה לפזר את המהומה, האוהדים ניסו לפזר את המשטרה, ובסיום המהומה איבדה לידס את הנקודות והמומנטום.
ארסנל תזכה באליפות בפער של נקודה. אם סיום עונת 71' היה דרמטי, הרי העונה הבאה כבר שברה את כל השיאים. זה היה מרוץ האליפות הצמוד בהיסטוריה, עם 4 קבוצות: לידס, ליברפול, דרבי ומנצ'סטר סיטי. לידס הייתה זקוקה לנקודה בלבד במשחקה האחרון בחוץ מול וולבס על מנת לזכות באליפות, אחרי שדרבי של בריאן קלאף סיימה כבר את העונה, ויצאה לנופש בספרד עם נקודה ומשחק יותר. הבעיה הייתה שההתאחדות האנגלית התעקשה לקיים את המשחק החסר יומיים בלבד אחרי גמר הגביע בין לידס לארסנל. כל התחנונים של לידס לדחות את את המשחק לא עזרו. היא גברה על ארסנל בגמר משער של אלן קלארק, זכתה בגביע היסטורי וחגגה יומיים. ואז, עם יותר אלכוהול בוורידים מדם, יצאה לוולבס ונוצחה 2:1. בדיעבד, בעקבות ההפסד של לידס, יכלה ליברפול, שגם שיחקה את משחקה החסר באותו יום מול ארסנל בחוץ, לזכות בתואר עם ניצחון בהפרש שני שערים. זה נגמר ב־0:0 והתואר, לתדהמת הממלכה, נחת בדרבי.
ב־1973 הופתעה לידס בגמר הגביע על ידי סנדרלנד מהליגה השנייה ונוצחה בגמר גביע המחזיקות שערוריתי ואלים על ידי מילאן. את עונת 74' סיימה הקבוצה עם אליפות נוספת, ודון ריבי, האבא והשליט הבלתי מעורער, עזב כדי לאמן את נבחרת אנגליה. את מקומו תפס, באופן מפתיע, דווקא בראין קלאף, הנמסיס הגדול והמבקר הגדול ביותר את סגנון משחקה של לידס. הוא החזיק מעמד 44 ימים. זמן די ארוך בהתחשב בעובדה שהמשפט הראשון שאמר לשחקנים בחדר ההלבשה היה: ''אתם יכולים לקחת את כל הגביעים שלקחתם ולזרוק אותם לפח. השגתם אותם ברמאות''.
לידס הייתה כבר קבוצה עייפה, מבוגרת וסיימה תשיעית בליגה. אבל באירופה היא עשתה חייל ועברה את ברצלונה של קרויף בדרך לגמר גביע האלופות מול באירן מינכן בפריז. לידס הייתה טובה יותר, קופחה כששני פנדלים ברורים לא נשרקו לטובתה וכבשה שער חוקי שנפסל. הגרמנים כבשו שני שערים מאוחרים וניצחו 0:2. מהמשחק זכורה בעיקר ההתפרעות חסרת הרסן של אוהדי לידס בסיום, במגרש ומחוצה לו. הם לא יכלו לשאת את ההפסד הלא מוצדק, בדיוק בהתאם לאופי של הקבוצה הקשוחה שלהם. זה היה אקורד הסיום של הקבוצה האדירה הזו. היא הורחקה מהשתתפות באירופה ל־5 שנים והסגל הפך עייף, תשוש ושבע. הם כבר לא יכלו ליישם את מה שדון ריבי כתב להם על הלוח לפני כל משחק: ''תמשיכו להילחם''.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
