זה כואב להפסיד. כל כך כואב. בגלל זה כל כך כואב לאהוד את האנדרדוג. הפסד אחרי הפסד אחרי הפסד. אכזבה אחרי אכזבה אחרי אכזבה. אבל מה? גם ככה לא ציפו מאיתנו. לכן ישאירו אותנו עם המחמאות. זאת המנה הקבועה. בנבחרות ישראל בכדורגל ובכדורסל, וגם בשתי המקבילות מהצדדים האלה של הפועל תל אביב.
לא ציפו מהאדומים של הכדור הכתום להגיע לסדרת הדרבים ולתת פייט. גם שני הפסדים בהפרש כולל של למעלה משלושים נקודות היה מתקבל בהבנה. אבל החב'רה הצעירים נתנו עבודה, שלא פחות מהיממה את הכדורסל הישראלי, ובתוכו מכבי תל אביב. הצהובים קפאו מול הלחימה האינסופית של מדר וחבריו, בהגנה אגרסיבית ולחץ חסר־פשרות שעשה את העבודה בשבעה מתוך שמונת הרבעים הראשונים של הסדרה, שהקנו ניצחון דו־ספרתי אחד ועוד משחק עם מסרים מעודדים לקראת הבאות.
ראינו את זה גם עם המקבילה מהכדורגל, שאחרי ניצחונות גדולים בליגה על מכבי חיפה ובית"ר ירושלים ומשחק טוב מול באר שבע, הגיעו למשחק הגביע מול מכבי פתח תקווה צעירים ואופטימיים, רק כדי להתאכזב קשות.
גם נבחרת ישראל בכדורגל עשתה זאת עם ניצחון גדול על סקוטלנד בליגת האומות ורביעייה ענקית נגד אוסטריה במוקדמות היורו. איך זה נגמר? התסריט הקבוע. או לחלופין התפריט הקבוע.
הגענו למסעדה עם רצון למשהו מתוק. איזו עוגה טעימה כזאת שתנעים את המשך היום. ניצחון מתוק שיעשה אווירה טובה ויכניס הישג נוסף לרזומה של המועדון. כשהמלצר התקרב אל השולחן ידענו על איזו מנה להצביע. מדר הציג הגנה מליגות אחרות שביטלה לגמרי את ווילביקין, מטובי מחזיקי הכדור באירופה. גם שאר החבר'ה ביטלו את טובי שחקני היורוליג, קבוצה של שחקנים שנבנתה כדי להתמודד עם צסק"א מוסקבה, ריאל מדריד ופנרבחצ'ה, ובסוף הפסידה לקבוצה שמוקמה במקום ה-8 רק בזירה המקומית.
גם הכדורסל ההתקפי זרם עם סלים ואסיסטים גאוניים של הילד המאסטרו ים מדר, בשילוב פעולות מרשימות של זאנה, גינת והנרי. כשג'ורדן דייויס נותן דקות טובות וחואקין שוכמן מצטיין בהגנה, הקינוח מעולם לא נראה קרוב יותר. המלצר כבר נעמד ליד השולחן, והאצבע כמעט נשלפה כלפי המנה המיוחלת.
אך בסוף עוד שבר כלי. עוד בעיטה בדלי. שוב הפועל לא הגיעה לפיינל פור. שוב המקבילה מהכדורגל לא הגיעה לאירופה. שוב נבחרת ישראל לא הגיעה לטורניר גדול. שוב נלך לישון עם תחושת פספוס גדולה מדי. שוב הכותרות בעיתון צועקות את המילים הריקות מתוכן של "תישאר עם המחמאות". שוב נסתכל על היריבה המרה מדלגת בקלילות לשלב הבא. שוב אכלנו את הכובע. שוב רצינו כל כך וכבר היו הוכחות שיש למה לצפות - אך שוב נכשלנו ברגע האמת. שוב. שוב. שוב. שוב פעם שוב. יותר מדי שוב.
פתאום האצבע לא נשלפת בכל כך קלות. אנחנו מתחילים להזיע ואולי קצת לרעוד, הלב דופק חזק מדי והמעמד גדול עלינו. כבר כל כך הרבה שנים גדול עלינו בכמה מידות. מפחיד פה למעלה, ליד כל הענקיות המעוטרות והפייבוריטיות האילו. "כן?" מזרז אותנו המלצר. נאנח, נשאף הרבה אוויר ונוציא אותו לאט. "נראה לי שנלך על המנה הקבועה", נגיד, "נישאר עם המחמאות".
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד – כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא. אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה. נא לא לצרף תמונות וסרטונים מהאינטרנט, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
