במכבי תל אביב לקחו הימור רציני בדצמבר האחרון, כשהאלופה נראתה כמי שהשלימה עם הוויתור על התואר. פטריק ואן לוון הוקפץ ממחלקת הנוער לעמדה המקצועית הבכירה במועדון, המאמן הראשי, למרות שמעולם לא אימן בקבוצה בוגרת.
אחרי 16 משחקי ליגה, עם מאזן מטורף של 44 מ-48 נקודות אפשריות, אין ספק שמדובר בהצלחה מעל למשוער של מי שעד הגעתו לישראל ניהל אקדמיות צעירים – בפיינורד ההולנדית, בשחטאר דונייצק האוקראינית ובקייראט הקזחית. בקריית-שלום הוא נחת לפני כחמש שנים, בעקבות היכרות מוקדמת עם ג'ורדי קרויף בדונייצק.
ואן לוון איבד רק ארבע נקודות (תיקו מול הפועל ת"א ובני-יהודה), ואת הריצה הזו הוא עשה בלי שניים מהכוכבים הגדולים של עונות האליפות האחרונות - יונתן כהן ודן גלזר הפצועים, שייעדרו גם ממשחק העונה מחר בחיפה. הוא אמנם משריש את הפילוסופיה ההולנדית של 3-3-4 המסורתי, אבל זה ממש לא הטוטאל-פוטבול היפה לעין, אלא כדורגל טקטי ויעיל.
בניון לקח את הילד
ההולנדי הוא טיפוס מיוחד: מאמין בעבודה קשה, קשוח ועקשן, נראה מתנשא לעיתים. גם בעבר ידע לעשות את השדרוג במעמדו תוך כדי תנועה. זה קרה בפיינורד - שם החל כמאמן הנוער והתקדם לתפקיד המנהל הביצועי במועדון, ובשחטאר – כשהובא כסגן מנהל מחלקת הנוער והתקדם לראש הפירמידה.
למחלקת הנוער במכבי ת"א הגיע אחרי עזיבת ניר לוין, ודיבר על צורך בבניית יסודות מחדש. הוא הכניס סטנדרטים נוקשים וגישה שונה לגמרי, מבלי לייחס חשיבות לליגות של ההתאחדות. באימוני הגילים הצעירים ביותר, למשל, הוא החליט שישחקו תשעה מול תשעה, ולא שמיניות כפי שנהוג בגילים הללו. גם מספרי החולצות לא היו קבועים ונבחרו רק על פי העמדות והמחליפים, בדיוק כמו בספרטה רוטרדם שבה גדל.
ההחלטות של ואן לוון היו מהפכניות גם בהקשרים אחרים. לדוגמה, הוא לא מאשר שימוש בחריגי גיל בנוער, אלא רק מעבר ישיר לקבוצת הבת - בית"ר ת"א/בת-ים. המהפכה המחשבתית שלו יצרה לא מעט חיכוכים עם המאמנים שלא אהבו את התערבותו, אפילו תוך כדי אימון. היא גם גרמה לעזיבת מאמנים כמו אלון ברומר ואורי אוזן, לא לפני שהשניים ניהלו קרב ציוצים עוקצני בטוויטר. בנוסף היו ביקורות של הורים רבים בטענה לרובוטיקה ללא יצירתיות, מה שגרם בין היתר ליוסי בניון להעביר את בנו למכבי פ"ת.
ההולנדי הצליח ליצור לעצמו כוח במועדון, וזכה להערכה מצידו של הבעלים מיץ' גולדהאר, לפני שהפך לסמכות המקצועית הבכירה ביותר. זה לא יכול היה לקרות בתקופת ולדימיר איביץ', שעטף את עצמו באנשי אמונו ומנע כל ניסיון של ואן לוון להיות מעורב בקבוצה הבוגרת. כשהסרבי עזב, ואן לוון בנה למעשה את הקבוצה יחד עם ברק יצחקי. בגלל שמינוי המאמן הקבוע התעכב, הוא גם זה שזכה בשני התארים הראשונים של העונה - אלוף האלופים וגביע הטוטו, ואף עמד על הקווים במשחק הבכורה של מכבי ת"א במוקדמות ליגת האלופות.
הנמסיס של דוניס
כשהגיע המאמן היווני יורגוס דוניס, היו בין השניים פערים תהומיים בכל הקשור לשיטות משחק וניהול הסגל. בזמן המשבר הגדול של בליגה, דוניס טען כי יש מי שמדווח לקנדה על בעיות באימונים או טקטיקה לא מתאימה, והתכוון לוואן לוון. אחרי פיטוריו של היווני, נכנס ה"אופוזיציונר" מהנוער לנעליו וגם הקיף עצמו בצוות הולנדי. הוא גם ממשיך להגיע למשחקי בית"ר ת"א/בת־ים, ולעקוב אחרי צעירים בקבוצת הבת.
ואן לוון התחבר מהר לקו הסרבי, האנטיתזה לדוניס, ששחקנים העידו על משבר אמון מולו. האחרונים מעידים כי ההבדל הגדול בין העידן ההולנדי לסרבי הוא בעיקר טכני - אורך האימונים שמגיעים לשעתיים פלוס. אבל שאר האלמנטים די דומים, וזה בדיוק מה שסייע להם לחזור להצלחות השנתיים הקודמות.
ובכל זאת, אפשר לזהות עוד הבדל משמעותי בין השניים: לאיביץ' היה שלד די קבוע של שמונה-תשעה שחקנים בהרכב, בעוד שאצל ואן לוון אי-אפשר לדעת עד לרגע האחרון מי יפתח. הוא "חיית אימונים", ולכן בין היתר בחר את ניק בלקמן להרכב מול הפועל באר־שבע, ולא את איתי שכטר. בתמורה קיבל מהאנגלי צמד של ניצחון.
ההתנהגות היהירה של ואן לוון התמתנה בקבוצה הבוגרת. הוא פחות ציני או ביקורתי כלפי הכדורגל הישראלי, מסביר פנים (לפחות בהשוואה לאיביץ'), משתף יותר את השחקנים, אבל לא על חשבון הדרישות המקצועיות, תוך מתן דגש על אינטנסיביות. הוא יישר קו עם המערכת ולא קיבל שום חיזוק בינואר, אך ידע לייעל את הסגל הקיים. ברמה האישית הוא החזיר את החיוך לשכטר, הוציא את טל בן-חיים מהמקפיא ואת מתן חוזז מהנפטלין, ושרן ייני חזר להיות מנהיג. מצד שני, הוא פחות סומך על דן ביטון ואילון אלמוג.
בגיל 52 הצליח ואן לוון לעשות מהפכה לא רק בקריירה שלו, אלא גם במועדון הצהוב כולו, ועכשיו הכל יתנקז בזכותו לתשעת המשחקים הקרובים. השיא יגיע כבר מחר, בחוץ מול מכבי חיפה, שאותה ניצח בעונה הסדירה 1:2.
