"אנחנו צריכים שוער שיכול לנצח משחקים עבורנו", אמר וילי רוטנשטיינר רגע לפני סיום הקדנציה שלו כמאמן הלאומי. כמו קודמיו בתפקיד, גם הוא מבין שמדובר בנקודת התורפה העיקרית של נבחרת ישראל בשנים האחרונות. למעשה, מאז שדודו אוואט תלה את הכפפות לא נמצא שוער איכותי שהצליח לשמור על יציבות.
אחרי הטעויות הקשות של אופיר מרציאנו בשני המשחקים האחרונים, מול צ'כיה וסלובקיה, רוטנשטיינר רמז כי המטרה תהיה לבדוק אופציות אחרות, וחשב לשנות את עמדת השוער במשחק שהיה אמור להיערך הערב באוסלו מול נורבגיה, אך בסוף בוטל. על פי ההערכות, איתמר ניצן מבית"ר ירושלים היה עשוי לקבל את ההזדמנות.
הכדורגל הישראלי כבר ידע לייצר שוערים מצוינים ששמרו על מעמדם לאורך שנים, והיה קשה מאוד להוציא אותם משער הנבחרת. שיאן ההופעות הוא אוואט (78), ואחריו בוני גינצבורג (68), ניר דוידוביץ' (51) ורפי כהן (43).
המצב היום שונה לגמרי. ארבעה שוערים חלקו את הקמפיינים האחרונים והחליפו זה את זה, כאלה שבקושי גירדו את 20 ההופעות ולא סיפקו את הסחורה. מדודו גורש, דרך מרציאנו ואריאל הרוש ועד עומרי גלזר – אף אחד מהם לא הפך לדומיננטי. עד כמה המצב אבסורדי? יואב ג'רפי, שהוזמן כמעט לכל המשחקים האחרונים, הוא בכלל שוער מחליף באשדוד.
תראו אותם
סגל השוערים שיגיע הערב לאצטדיון אולבאל שבאוסלו כולל את מרציאנו, שבניגוד גמור לנבחרת דווקא מגלה יכולת טובה מאוד בהיברניאן הסקוטית, איתמר ניצן שבגיל 33 עשוי לערוך בכורה, והרוש שכבר שמונה חודשים לא מתאמן במסגרת כלשהי. רק לשם השוואה, אצל היריבה הערב יש את רונה יארסטיין בן ה־36, שמשחק כבר שבע שנים בהרטה ברלין עם יותר מ־150 הופעות בבונדסליגה, כשאחריו אנדרה האנסן בן ה־30 מרוזנבורג.
ממוצע הגילים של שוערי הנבחרת הישראלית הוא 32, לא נתון חריג. "אם הם טובים מספיק, הם מבוגרים מספיק", אמר סר מאט באזבי, המנג'ר האגדי של מנצ'סטר יונייטד – אמרה שנכונה בעיקר לשוערים, מאחר שהקריירה שלהם ארוכה יותר בהשוואה לשחקני השדה. אבל הגיל הוא הבעיה האחרונה שלנו. מבט על שוערי הנבחרות בדרג ב' של ליגת האומות חושף את הנחיתות הישראלית ואת הקושי לשמור על יציבות. בשערה של רומניה, למשל, עומד צ'יפריאן טטרושאנו ממילאן עם 73 הופעות לאומיות, בפינלנד יש את לוקאש הרדצקי (67), בהונגריה פטר גולאצ'י מלייפציג (57), בצ'כיה תומאש ואצליק מסביליה (50), ובאירלנד דארן רנדולף מווסטהאם (47).
הצרה היא שאין שוער ישראלי צעיר שאפשר לסמן כבר עכשיו. "עוד נתגעגע להרוש ולמרציאנו", אומרים גורמים בנבחרת ומציירים תמונת מצב קודרת. אחת הסיבות לכך היא שקבוצות רבות החליטו להביא שוערים זרים ובכך חסמו את דרכם של הישראלים. המגמה קיבלה ביטוי מובהק במכבי ת"א, שהנחיתה לאורך השנים האחרונות שמות כמו וינסנט אניימה, חואן פבלו קולינאס ופרדראג ראיקוביץ'. גם מכבי חיפה והפועל באר־שבע נקטו בקו דומה, אבל דווקא הקיץ קרה תהליך הפוך, כשרק בשלוש קבוצות עומד בשער זר: ארנסטס שטקוס (הפועל ת"א), יסמין בוריץ' (הפועל חיפה) ודז'יוגאס ברטקוס (קריית־שמונה) – אף אחד מהם לא שוער שובר שוויון. הבעיה היא שאין כרגע מי שימלא את הוואקום מבין השוערים הצעירים, וכל הקבוצות מעדיפות את המנוסים יותר, למעט בני־יהודה שהימרה על עומר ניראון בן ה־19.
אירופה, לא קלאסית
אם בעבר שוער נבחרת ישראל כיכב כמעט עשור בספרד, כיום הלגיונרים מסתפקים בליגות חלשות כמו הסקוטית או הסלובקית. בוריס קליימן, למשל, שכיוון גבוה, לא שיחק דקה אחת מאז המעבר לוולוס היוונית. גם שוער הצעירה, אסף צור, שסומן כדבר הבא וירד עם הפועל רעננה ללאומית, מחמם את הספסל של אנורתוסיס פמגוסטה הקפריסאית. עומר חנין (22) מתאמן אמנם עם מיינץ הגרמנית, אבל בינתיים משחק רק בקבוצת המילואים.
השוער הישראלי סובל בדרך כלל גם מנחיתות פיזית בהשוואה למקבילים שלו בעולם. ידוע שגובה הוא אחת התכונות החשובות ביותר בעמדה הזו, ומבדיקה שהתבצעה בין השנים 2016־2009 ב־31 ליגות באירופה נמצא כי ממוצע הגובה של השוערים בישראל היה הנמוך ביותר, 1.85 מטר, בעוד שלוש הליגות המובילות בקטגוריה הזו היו אנגליה, צ'כיה וגרמניה, עם 1.90 מ' ומעלה. גם נושא ההכשרה ראוי לתשומת לב. אם בעולם שוערי עבר גדולים קיבלו את המושכות כדי לעבוד עם הדור הבא במועדונים שלהם, בישראל לא רואים את זה קורה, למעט מקרים בודדים כמו יעקב אסייג בבני־יהודה וקאלה דרשלר בכפר־סבא.
חצי עבודה
בקבוצות הגדולות משתכרים מאמני שוערים סדר גודל של 12 אלף שקל בחודש, היתר מסתפקים בסכומים נמוכים בהרבה, מה שמאלץ אותם לקחת משרה נוספת. "ברוב הקבוצות, כשמחלקים את עוגת התקציב של הצוותים המקצועיים, מאמני השוערים הם האחרונים בתור. שוערי עבר בעולם עוברים השתלמויות, ומתייחסים אליהם כאנשי מקצוע רציניים שבונים מודל, אבל בארץ לא מוכנים להשקיע", אומר שוער עבר בכיר.
