ב-19 בינואר וילרבאן הפסידה לאולימפיאקוס 101:93 בבית, ירדה למאזן 14:5 ודורגה במקום הלפני אחרון ביורוליג. על פניו היה נראה שהעונה של המועדון הצרפתי במפעל הבכיר ביבשת גמורה.
אלא שדווקא מהמקום הזה יצאה וילרבאן לרצף מדהים של שישה ניצחונות (הארוך ביותר בתולדותיה ביורוליג, והארוך ביותר אי פעם של קבוצה צרפתית במפעל), שלושה מהם על קבוצות צמרת כמו מילאנו, באיירן מינכן והאחרון בפלאו בלאוגרנה נגד מוליכת הטבלה ברצלונה, קבוצה אותה לא ניצחה בחוץ מאז 1996.
הערב (שלישי, 20:00) וילרבאן מתארחת אצל ז'לגיריס קובנה בידיעה שניצחון נוסף יקרב אותה מאוד לשמינייה הראשונה, תסריט שנראה תלוש מהמציאות רק לפני חודש וחצי.
הדוד מטקסס
לצד הצלחות גדולות בצרפת (19 אליפויות), וילרבאן הגיעה שלוש פעמים לפיינל פור של היורוליג, גביע אירופה לאלופות במתכונתו הקודמת, פעמיים בשנות ה-70 ופעם אחת באמצע שנות ה-90. אבל קשה להגיד שמדובר במעצמה בכדורסל האירופי.
את כל זה מנסה לשנות טוני פארקר, שהחליט לקנות את המועדון ב-2014, כשעוד שיחק כדורסל ב-NBA והפך במקביל לנשיא של וילרבאן. מאז הוא הפך את הקבוצה למאוד אמריקנית, הן מבחינת סגל השחקנים והן בכל מה שקשור להתנהלות. כספים רבים שפך פארקר מכיסו הפרטי, כאשר גם ניקולה באטום, חברו הטוב ושחקנה של לוס אנג'לס קליפרס, מחזיק בחלק מהמניות.
ביורוליג אוהבים מאוד את הכיוון שאליו הולכת וילרבאן, ובעיקר את הביטחון הכלכלי שמעניק לה פארקר, כאשר גם העובדה שמועדון הכדורגל של ליון קנה 33 אחוזים ממניות קבוצת הכדורסל, ולקח עליו בנייה של אולם חדש בעל קיבולת של 12,500 מקומות ישיבה, שיהיה מוכן לקראת 2024, הוסיפה.
בשל כך, אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, הקבוצה צפויה לקבל עד חודש מרץ רישיון A מהנהלת המפעל, אותו רישיון שמחזיקה בו בין השאר גם מכבי ת"א, ומשמעותו היא השתתפות ארוכת טווח ביורוליג.
לפעמים נפוטיזם הוא לא דבר רע
מי שמנהל את ההצגה בווילרבאן על הקווים הוא טי.ג'יי פארקר. אם השם מצלצל לכם מוכר באוזן, אתם לא מתבלבלים, מדובר באחיו הצעיר של טוני. יש אולי כאלה שיכולים לקרוא לזה נפוטיזם, אבל האח הגדול באמת מאמין בטי.ג'יי, והעביר אותו מסלול שלם לפני שקיבל את הג'וב בקיץ האחרון.
האח הצעיר שימש כעוזר מאמן בווילרבאן החל מ-2014, עבד תחת מספר מאמנים וצבר ניסיון. אבל את ההשפעה הגדולה שלו, כפי שציין בראיון שנתן בתחילת העונה, שאב מגרג פופוביץ' ואטורה מסינה, כאשר ניצל כל זמן פנוי שהיה לו על מנת לגור אצל אחיו באחוזתו בסן אנטוניו, ולשהות כמה שיותר לצד שני מוחות הכדורסל המבריקים הללו.
בצרפת מספרים שטי.ג'יי היה אוכל עם השניים ארוחות בוקר וערב, נוסע כשניתן היה למסעות חוץ עם הספרס וצופה מהצד על ההתנהלות היומיומית שלהם.
עוד לפני שהפך למאמן, לטי.ג'יי הייתה קריירה לא רעה כשחקן. הוא שיחק במשך שלוש שנים במכללת נורת'ווסטרן, ולאחר מכן בליגה הראשונה בצרפת בראסינג פריז, נאנסי וכן בווילרבאן לפני שפרש. ככה שהוא הספיק בגילו הצעיר (36) לספוג גם מהכדורסל האמריקני וגם מהאירופי, ואת השילוב הזה ניתן לראות בווילרבאן, בטח ברצף הניצחונות הנוכחי שלה.
טוני לא השאיר לבד את טי.ג'יי במערכה. הוא צירף אליו בקיץ את פרדריק פוטו, מאמן בכיר בליגה הצרפתית הראשונה, שעזב את מטרופוליטנס של תומר גינת אחרי למעלה מחמש שנים כדי להיות העוזר הבכיר שלו. למעשה, השניים מתפקדים כסוג של צמד: לפני כל פסק זמן הם מתייעצים לבדם 20-10 שניות, בדומה למה שנהוג לעשות בפסקי הזמן ב-NBA, ורק לאחר מכן הם פונים לשחקנים (מחלקים ביניהם את התדרוכים). איש המקצוע השלישי שמשלים אותם הוא בראיין ג'ורג', הסקאוט הראשי של נבחרת צרפת, שמכהן כעוזר מאמן נוסף.
קבוצה מדבקת
אבל לא הכל הלך חלק העונה לווילרבאן. בתחילת העונה האמירות של פארקר על כך ששאב השראה מפופוביץ' ומסינה, ושהקבוצה תשחק לפי הפילוסופיה שלו משחק עם הרבה מסירות, הנעת כדור ומעט כדרורים, נתפסו אפילו כסוג של יהירות למאמן לו זאת העונה הראשונה על הקווים ושעדיין לא הביא קבלות, בטח בעקבות הפתיחה הקטסטרופלית של הקבוצה.
מצד שני, ליכולת הרעה הייתה סיבה. בחודש אוקטובר פקדה את וילרבאן מכת קורונה, שהשביתה אותה מכל פעילות לשלושה שבועות, כאשר שחקנים משמעותיים רבים נדבקו בנגיף. לאחר מכן כשהשחקנים חזרו הם נפצעו אחד אחרי השני, בעיקר פציעות מאמץ מכיוון שניסו לשוב מהר מדי. כך נוצר מצב שווילרבאן נאלצה לבצע סוג של הכנה מחדש לעונה תוך כדי העונה, ורק עכשיו רואים את היכולת האמיתית שלה.
בניגוד לרוב קבוצות היורוליג שמשחקות בעיקר פיק אנד רול, פארקר מעדיף הנעת כדור ומשחק הרבה יותר יפה לעין, לצד הגנה חזקה שמנצלת את האתלטיות והפיזיות שיש לו בסגל. שוב, אם תרצו, שילוב של כדורסל אירופי טהור בהתקפה עם נגיעות אמריקניות בהגנה.
החבורה הצרפתית אמנם מדורגת רק במקום ה-12 בטבלת היורוליג כרגע, אבל שימו לב לנתוני השלשות שלה - 40.4 אחוזים מהטווח, מקום שלישי במפעל. זה קורה בעיקר כי יש לה ארבעה שחקנים שקולעים באחוזים נהדרים - וויליאם הווארד עם 57.8 אחוזים (מקום שני במפעל אחרי קייל קוריץ'), אנטואן דיו (51.6, מקום רביעי), אלריק פרימן (42.1) וצ'ארלס קהודי (40.6). וכאמור, גם בהגנה רואים את השינוי. ברצף ששת הניצחונות שלה ספגה וילרבאן 74.8 נקודות לעומת 80.9 ב-20 המחזורים הראשונים של העונה.
מיסטר מאני טיים
את המנהיג הבלתי מעורער של וילרבאן אוהבי הכדורסל הישראלי, ובעיקר אוהדי מכבי תל אביב, מכירים מצוין. מאז אותה עונה בהיכל (2017/18), הגארד האמריקני חיפש את עצמו. הוא שיחק באבלינו האיטלקית תקופה קצרה, ואז עבר לבודוצ'נוסט. את העונה הקודמת העביר במונאקו, ובקיץ חתם אצל הפארקרים לשתי עונות, מה שהראה את הכוונות של האחים כלפיו.
גם קול היה אחד הנפגעים מנגיף הקורונה בתחילת העונה, ולקח לו זמן להיכנס לעניינים. ברצף הנוכחי הוא פשוט מדהים, בעיקר ברבעים האחרונים. כך למשל בניצחון 78:81 בחוץ על הכוכב האדום הוא קלע 15 מ-22 הנקודות שלו ב-10 הדקות האחרונות, כולל שתי זריקות עונשין מכריעות חמש שניות לסיום.
ב-79:87 על באיירן מינכן קול היה אחראי על 8 מתוך 10 הנקודות האחרונות של וילרבאן, ובניצחון 69:76 במחזור האחרון נגד ברצלונה הוא היה שם עבור הצרפתים עם שלשה גדולה במאני טיים וארבע נקודות רצופות, גם כן מהקו, ב-37 השניות האחרונות של ההתמודדות. "התפקיד שלי הוא לסגור משחקים בצורה הנכונה", אמר קול אחרי המפגש מול מוליכת היורוליג.
אם תמשיך ביכולת שלה, ולמרות שזה עדיין נראה קשה מאוד, אף אחד כבר לא יתפלא עם וילרבאן תצליח לראשונה מזה 20 שנה להעפיל לשמונה האחרונות ביורוליג.
