האופטימיים שבין אוהדי ארסנל אולי יצליחו לספר לעצמם שהקבוצה שלהם סובלת העונה מפיצול אישיות: מצד אחד, פתיחת עונה נוראה בליגה האנגלית. האמת היא שגם זה בפני עצמו תיאור קצת אופטימי של המציאות, כי כמעט שליש עונה בפרמייר-ליג כבר מאחורינו, וארסנל קרובה הרבה יותר למקומות ששולחים בסיום העונה לליגה השנייה מאשר לאלו שישלחו אותה לליגה האירופית - חצי הכוס המלאה של התותחנים העונה.
כי מצד שני, ארסנל מספקת קמפיין שלפחות על פי לוח התוצאות הוא מרשים מאוד במפעל המשני של אופ"א: 18 נקודות עם שישה ניצחונות משישה משחקים, הפרש שערים של 5:20, מה יש לומר - חגיגה. היריבות? ובכן: מולדה, ראפיד וינה ודנדאלק. התואר "ראש בית" זה יפה, אבל הרשימה הזאת לא בדיוק נותנת לארסנל את ההיתר להגדיר את עצמה כ"ראש לאריות", גם לא כשהיא ממקדת את המבט לתוך הרובריקה הצרה של המפעל הזה.
בנוסף, גם בחזית הזאת, למיקל ארטטה ולשחקנים שלו אין יותר מדי מזל העונה. כל תכלית הרקורד המושלם הזה באירופה הייתה לקבל הגרלה נוחה בשלב 32 האחרונות מול אחת מסגניות הבתים האחרים, כולל הימנעות ממפגש עם אחת הנושרות מליגת האלופות. מה שקרה בפועל זה משחק מול קבוצה שמקומה הטבעי הוא בצ'מפיונס: סגנית מוליכת הליגה הפורטוגלית ואימפריה אירופית לא פחות גדולה ממנה - בנפיקה.
ארטטה התעורר הבוקר לקולות מעודדים מצד הממונים עליו. "אני מצפה לשינוי מהר מאוד", אמר אדו, המנהל הטכני של המועדון. "ארטטה עושה עבודה נהדרת ויש לנו עתיד מזהיר". כולנו יודעים מה זה אומר כשהנהלה מתחילה לגבות בתקשורת את המאמן שלה, אבל אדו, שבעצמו נמצא בתפקיד רק מאז יולי האחרון, התעקש להכריז שהכל בסדר: "אני יודע שזה מוזר לומר זאת בשלב הזה, אבל הכל אצלנו עובד כמו שצריך. קל מדי להיסחף אחר התוצאות ולתת להן להשפיע על ההחלטות". אז בואו רגע נדבר על התוצאות האלה.
בלונדון הייאוש לא נעשה יותר נוח
ארסנל הפסידה 7 מ-12 המשחקים שלה עד היום בליגה, כולל שלושה ברציפות עד האחרון המביך במיוחד בבית מול ברנלי, וארבעה מחמשת המשחקים האחרונים - כשגם בחמישי הוציאה רק נקודה עם 0:0 עצוב מול לידס לפני שלושה שבועות. כן, נקודה אחת מ-15 אפשריות, רצף עגום, שהתחיל דווקא אחרי נקודת ציון אופטימית נדירה בעונה הזו, ניצחון חוץ יוקרתי 0:1 על מנצ'סטר יונייטד. אגב, גם הניצחון ההוא הגיע אחרי שני הפסדים רצופים. מאז הפנדל של אובמיאנג שנתן לקבוצה שלו את שלוש הנקודות באולד טראפורד, היא עומדת על מאזן שערים של 8:1. ארבע נקודות משמונה משחקים, ומקום 15 בטבלה.
8 צפייה בגלריה
שחקני ארסנל מאוכזבים. פתיחת העונה הגרועה ביותר של המועדון ב-46 השנים האחרונות
(צילום: EPA)
מדובר בפתיחת העונה הגרועה ביותר של ארסנל ב-46 השנים האחרונות, כאשר ה-1:0 לברנלי היווה עוד נקודת ציון שמעידה על המשבר: זה היה הפסד הבית הרביעי ברציפות שלה, שרשרת ביתית שכמותה היא לא חיברה מאז שנת 1959. אם מישהו קיווה שמשחק ראשון מול קהל מאז התפרצות הקורונה ייתן בוסט לשחקנים, אז זה נגמר בקריאות בוז צורמות של רבים מ-2,000 "ברי-המזל" שהורשו להיכנס לאצטדיון האמירויות. אולי במועדון דווקא יתנחמו בעובדה שהמשחק הבא של הקבוצה מול סאות'המפטון ייערך שוב ללא קהל, אחרי שהוחמרו ההגבלות על לונדון, שעלתה למדרגה השלישית בהנחיות המאבק בקורונה בבריטניה.
אף אחד בארסנל לא האמין שככה תתפתח העונה הזו. האורות היו גבוהים אחרי סיום העונה שעברה, אז ניצחון 2:3 במחזור הסיום על ווטפורד שירדה לליגה השנייה הבטיח את המקום השמיני והכרטיס האחרון בהחלט למפעלים האירופיים. זה היה המיקום הגרוע ביותר שארסנל סיימה בו מאז עונת 1994/95 (12) אבל אחרי פתיחת עונה מזעזעת המטרה הושגה. יותר מזה - חמישה ימים אחר כך, צמד של פייר אמריק אובמיאנג העניק לה גם את הגביע האנגלי אחרי ניצחון 1:2 על צ'לסי בגמר, והעונה החלשה הסתיימה עם טעם מתוק. אובמיאנג האריך חוזה והתחושה הייתה שהקבוצה בדרך למעלה.
הרצף הביתי הגרוע של ארסנל
עד לתקופה האחרונה, ארטטה קיבל חיבוק חם מהתקשורת הלונדונית ומהאוהדים. הוא שיחק במועדון מ-2011 ועד שפרש במדיו ב-2016, זכה איתו פעמיים בגביע האנגלי והכיר את המערכת מבפנים. לפחות את זו של עידן ארסן ונגר. גם העובדה שסיפר בעבר כי רצה לצאת למלחמה באופ"א כדי לייצג ככדורגלן את נבחרת אנגליה, הוסיפה לו נקודות זכות בממלכה.
כמאמן, הוא הגיע מראש עם טריידמארק של איכות, כמי שנחשב לבן טיפוחיו של פפ גווארדיולה. מנג'ר סיטי ממשיך לדבר בשבחו בכל הזדמנות גם היום. "הוא לא צריך את התמיכה שלי בתקשורת כי הוא יודע שיש לו אותה באופן אישי", אמר פפ בימים האחרונים, "הוא המנג'ר הכי טוב שיצא לי לעבוד איתו והוא האיש הנכון להחזיר את ארסנל למקום שבו מגיע לה להיות. העונה, וגם בשנים הקרובות". אם התמיכה מההנהלה לא הייתה מספיק מדאיגה עבור ארטטה, עכשיו גם המחמאות מהקולגות מגיעות כדי לספר כמה רוטטת הקרקע שעליה הוא עומד. עוד לפני המשחק מול ברנלי ארטטה היה המועמד המוביל של סוכנויות ההימורים להיות המנג'ר הראשון שיפוטר באנגליה העונה. לא צריך להיות גמבלר מנוסה מדי כדי להבין שהמצב שלו לא השתפר בינתיים.
צריך לזכור: זו העבודה הראשונה של ארטטה כמאמן ראשי. הוא העביר שלוש עונות בעבודה צמודה עם גווארדיולה כעוזרו, אבל לא היה צריך להוביל מועדון בעצמו - וארסנל הוא מועדון גדול ולחוץ, גם אם לא זכה באליפות מאז עונת הבלתי מנוצחים הזכורה לטוב ב-2003/04. אז, היו לה 26 ניצחונות ו-12 תוצאות תיקו, ונראה היה שאף אחד לא יכול לגעת בה. אבל זה היה, מתברר, סופו של עידן, עם אליפות שלישית בשבע שנים. הכסף הגדול של רומן אברמוביץ' בצ'לסי שהייתה הסגנית שלה באותה העונה כבר היה בסביבה ושינה את חוקי המשחק. מאז, ארסנל רשמה כמה סגנויות אבל לא באמת הייתה קרובה לגעת בצלחת. והאוהדים רעבים.
כשארטטה פרש ממשחק פעיל, הוא יכול היה לבחור מה הצעד הבא שלו, שברור היה לו שיהיה בתחום האימון. ונגר הציע לו לנהל את האקדמיה בארסנל, מאוריסיו פוצ'טינו, שאיתו שיחק בפריז סן ז'רמן, הציע לו להצטרף לצוות שמאחורי הקלעים בטוטנהאם, ופפ רצה אותו לצידו בסיטי. הוא הלך עם חברו, שאותו הכיר עוד מהימים בלה מאסיה, אף שפפ מבוגר ממנו ב-11 שנים. הם שמרו על קשר מאז ולא ממש היה לארטטה ספק איפה ירגיש הכי בבית כמאמן בתחילת דרכו. זה נגמר עם שתי אליפויות, ובעיקר צבירת ניסיון חשוב לצד אחד ממוחות הכדורגל הגדולים בעולם, לקראת המינוי בארסנל בדצמבר 2019, אחרי שאונאי אמרי פוטר בנובמבר ופרדי ליונברג השבדי שמונה כמאמן זמני אחריו השיג ניצחון אחד בחמישה משחקים.
הדיבור שלו היה נכון מהרגע הראשון: "אני מאמין שהמועדון טעה בדרך. אני יודע שזה לא יקרה בין-לילה ושיש לנו המון עבודה, אבל אני מאמין בסגל, ויש צינור יציב של צעירים כישרוניים שמגיעים מהאקדמיה". הוא קיבל את הקבוצה אז במקום העשירי במרחק שבע נקודות מהרביעייה הראשונה שהולכת לליגת האלופות. את העונה הוא סיים שני מקומות גבוה יותר ובמרחק עשר נקודות מהצ'מפיונס, אבל בארסנל היו מעודדים ממה שראו על הדשא.
אחד שהתרגש לקבל את פני ארטטה היה מסוט אוזיל שצייץ בחשבון הטווויטר שלו "ברוך הבא חזרה למשפחת ארסנל", ביום מינויו למאמן של מי ששיתף איתו פעולה במרכז המגרש. אחרי שהקורונה תפסה את הבמה, היחסים האלו התקררו, כשארטטה לא הצליח לגשר על הפער שבין הכדורגלן הגרמני ממוצא טורקי לבין המועדון. האחרון הצליח להרגיז את הסינים עם ציוץ פוליטי נשכני, מה שהוביל להחרמת שידור משחק של הקבוצה, ובהמשך גם לא היה מוכן לקצץ בשכר כמו שאר השחקנים. "ניסיתי, אין לי יותר מה לעשות", אמר ארטטה. זה הגיוני בהתחשב בכך שלאחר מינויו הוא דיבר על הרצון שלו לראות בקבוצה רק שחקנים מחוייבים לחלוטין ומלאי תשוקה. הדיווחים על כמות השעות המטורפת שבילה אוזיל מול פורטנייט מספרים על מחויבות בכיוון אחר מצידו.
אלעד נעים, הבעלים של פאב ההודנא בתל אביב ואוהד ארסנל שרוף וכאוב, שחי את הקבוצה, אומר: "ברגע שאובמיאנג ו-וויליאן חתמו על החוזים שלהם הם הפסיקו לשחק. בנוסף, כל הכוכבים שקעו במכה אחת - לקאזט, ג'אקה, פפה. מעבר לזה, יש מחלקת נוער מטורפת ששולחת כשרונות בלי סוף אבל הקליטה שלהם גרועה, אין להם אף מודל לחיקוי, אף שחקן ותיק איכותי שיהיה גם פרסונה שהם יכולים ללמוד ממנה. כל הוותיקים חלשים ולא מחויבים למועדון ושחקנים כמו מייטלנד ניילס או ווילסון לא פוגשים דמות לחיקוי. בנוסף, אין קישור, אין מספר 10 מאז כל מה שהיה עם אוזיל שלא הביאו לו מחליף, אבל יש עשרה בלמים. ווילוק שהיה אמור להיכנס לאט לעניינים מוצא את עצמו בתפקיד מרכזי וככה אובמיאנג לא מגיע אפילו למצבים. ניסו לפתור את זה עם הארכת ההשאלה של דני סבאיוס מריאל מדריד, אבל הוא לא טוב מספיק", אומר נעים ביאוש. "הבעיה הכי גדולה היא שהם לא קולטים כמה המצב קשה, לאברטון ולסאות'המפטון יש סגל יותר טוב. היכולת המטורפת של אובמיאנג בעונה שעברה טשטשה את החולשה של הקבוצה".
נעים מתקשה להגיד בצורה נחרצת אם ארטטה הוא בעיניו האיש הנכון: "כואב הלב כי ארטטה הוא גאון כדורגל, אבל האם הוא מסוגל להתמודד עם המדרון החלקלק הזה? לא בטוח. וויליאן, ג'אקה ולקאזט לא היו צריכים לשחק נגד בארנלי. היה צריך לתת לצעירים לשחק". אלא שלדברי נעים, הבעיה מתחילה הרבה יותר למעלה: "הכל קורה ברגע האחרון, גם תומאס פארטיי הגיע רק בשנייה האחרונה של חלון ההעברות כשמימשו את סעיף היציאה שלו. למה אי אפשר היה לעשות את זה קודם ולתת לו זמן להתאקלם? יש תקציב אבל עובדים לא נכון. 72 מיליון שהוציאו על פפה, שחקן לא מוכח בליגה הצרפתית, זאת נפילה רצינית".
יכול להיות ששחקן כמו אוזיל במרכז המגרש היה משנה במשהו את התמונה, מישהו שיחבר בין החלקים השונים של המערך ויספק מסירות מפתח, תפקיד שאותו וויליאן הברזילאי מתקשה בינתיים למלא מאז שהגיע מצ'לסי הקיץ, מה שהופך אותו לעוד מוקד לביקורת. בעקיפין, זה גם מהווה חומר בערה נוסף לביקורות על ארטטה שממשיך לתת לו קרדיט. אדו התייחס גם לעניין הזה, עם ציטוט קצת מוזר מדברי חכמים: "כשהחתמנו את דויד לואיז הוא דיבר איתי על זה שרוב חייו הוא היה פונה ימינה כדי להשתלב בכביש חד סטרי, ופתאום כאן הוא צריך לפנות שמאלה", מטאפורה מעניינת על קשיי התאקלמות מפי אחד שכבר שיחק באנגליה במדי צ'לסי בין 2011 ל-2014.
בינתיים, ארטטה צריך להתמודד גם עם דיווחים על מרמור רב בקרב שחקנים בסגל שלו ושמועות על כך שהוא איבד את חדר ההלבשה. העובדה שהקבוצה ספגה לא פחות משישה כרטיסים אדומים מאז שהוא מונה למנג'ר מעצימה את סימני השאלה האלה. "אי אפשר ש-23 שחקנים יהיו מרוצים תמיד וכשאתה משיג תוצאות כמו שהשגנו לאחרונה הדברים האלו מתחילים לצוף באופן טבעי", אמר המנג'ר הבוקר. כשנשאל אם הוא מקבל את הגיבוי של השחקנים שלו, אמר: "בהרגשה שלי כן, אבל את זה תצטרכו לשאול אותם".
בכל אופן, הבעיה היא שכאשר ארטטה וארסנל מסתכלים מתוך הבור החוצה וקדימה אל לוח המשחקים, הם רואים מולם עשרה ימים מהקשים ביותר שיפגשו בעונה הזו. מחר בערב (רביעי) מחכה להם המפגש הביתי מול סאות'המפטון שנראית פשוט נהדר העונה. שלושה ימים אחר כך, בשבת, ארסנל מתארחת אצל אברטון, חיה פצועה ומסוכנת בעצמה, שחזרה לנצח עם 0:1 על צ'לסי במחזור האחרון. שלושה ימים נוספים אחר כך ארטטה יחליק מרפקים עם פפ כשהיא תארח את מנצ'סטר סיטי במסגרת גביע הליגה, ובעוד שבוע וחצי היא תארח בליגה את צ'לסי. לא בדיוק בית הבראה עבור מי שחייבת להתחיל לצבור נקודות, אם היא עוד חולמת על התקרבות לצמרת העונה, או אם תרצו .עבור מי שחייב לצבור אותן אם הוא רוצה לראות את החוזה שעליו חתם עד 2023 מגיע לפחות אל סופו.
