כמעט כל סיפור אהבה מתחיל מרגע מקרי בחיים. היה זה תור לבדיקת מעבדה שגרתית במכללת ג'ורג'יה בשנת 2013 שהפגיש ביניהם. היא מאיי בהאמה, הוא מאסטוניה. שתי מדינות קטנות, אבל עם אתלטיקה גדולה.
"מה שאני יכול לזכור הוא שראיתי אותה ואמרתי לה: 'היי, את לא הבחורה שהשיא האישי שלה בריצה הוא טוב משלי?'", שיחזר מייקל אויבו את הרגע ההוא. הבחורה הייתה שוני מילר, האלופה האולימפית מריו 2016 ב-400 מטר ואחת שיורדת באופן קבוע מ-50 שניות. מילר הביטה בו במבוכה ועדיין לא זיהתה אותו, אולי בגלל שהיה בשנתו הראשונה במכללה.
כמו זוג יונים
"אם התוצאה שלך כגבר נופלת מהתוצאה שלי כאישה, מה אתה בעצם עושה בנבחרת המכללה שלנו?", תהתה. ובאמת, תוצאתו הייתה מעל 50 שניות. "השיחה בינינו הייתה רחוקה מלהיות רומנטית", סיפר אחר כך אויבו.
רומנטית או לא, זו הייתה השיחה הראשונה ביניהם, שהובילה בהמשך לחיים משותפים ולחתונה בשנת 2017. בהמשך גם התברר לה שאויבו הוא בכלל אתלט מוכשר בהתהוות המתחרה בקרב-10, ושתוצאתו ב-400 מטר הייתה רק חלק מהמכלול. עכשיו הם כבר נשואים וכל אחד מהם הוא גם גיבור במולדתו.
שנתיים לאחר החתונה, הם ישבו על הדשא אחרי התחרויות שלהם באליפות העולם בדוחא. המצלמות התמקדו בזוג שסיים בדיוק באותו זמן את שתי התחרויות. שניהם, גבוהים (הוא 1.88 מ', היא 1.85) ובנויים לתלפיות, אימצו לגופם את מדליות הכסף, כל אחד עם המדליה האישית שלו ואחר-כך החליפו ביניהם את המדליות.
צלמי הטלוויזיה שעלו על הסיפור שלהם לא הפסיקו לצלם בעידוד הבמאי. השניים לא התביישו מהמצלמות והציגו זוגיות צמודה כאילו רק עכשיו הכירו. הפודיום, סיפור אהבה. לרבים זה הזכיר את הזוג שעשה דאבל פודיום בקרב-רב באולימפיאדת ריו, אשטון איטון, שיאן העולם לשעבר מארה"ב, ורעייתו הקנדית בריאן תיסן-איטון, שהביאה הביתה ארד בקרב-7.
מקצועית הם היו עדיין בהתרגשות הספונטנית שלאחר ההצלחה. מייקל אויבו כמובן הכריז על מועמדות לפודיום אולימפי בטוקיו ושוני, שעד אז הייתה המובילה בעולם במקצועה, ירדה למקום השני דווקא אחר שיא אישי מצוין, 48.37 שניות, התוצאה השישית בהיסטוריה.
המנצחת, סלווה עיד נאסר מבחריין, בת לאב בחרייני ואימא ניגרית, קבעה תוצאה שנויה במחלוקת והואשמה אחר כך שנעדרה משלוש בדיקות סמים אקראיות. הכותרות כבר ניבאו לה הרחקה מטוקיו, כמו רץ 100 המטר כריסטיאן קולמן, שאכן הושעה לשנתיים בשל אותה עבירה, אלא שמישהו שמר על עיד נאסר, שהצליחה להמציא טיעונים שמנעו את הרחקה - וסביר שהתקבלו בהבנה אצל ידידי מדינת המפרץ.
"בשבילה מדליה זה יום עבודה במשרד"
הריצה ההיא בדוחא הייתה הדבר הכי קרוב לשיא העולם בן 36 השנים, ושנחשב כבלתי אפשרי למחיקה, של המזרח גרמנייה (לשעבר) מריטה קוך, 47.60 שניות. עיד נאסר קבעה 48.14 שניות. נראה אם תוכל לחזור על כך בטוקיו כשרשויות הסמים ואזהרותיהן יישבו חזק על גבה, בעיקר פסיכולוגית.
שוני כבר הפסיקה לחשוב במונחים של אחת ועושה זאת רק במונחים של שניים, היא ומייקל בעלה, וכבר הצהירה לקראת טוקיו: "הוא הולך לנצח שם". מי שמביט מהצד יכול לקבל את האמירה הזו כיומרנית ביותר. ככלות הכול, התוצאה שלו, 8,604 נקודות, היא רק ה-35 בטיבה בהיסטוריה. גם אם מייקל בן ה-28 ישתפר, הוא יצטרך להעלות את הרמה שלו בצורה ניכרת. המקצועות החלשים שלו, שלא מנעו ממנו כסף בדוחא, הן הריצות הקצרות והבינוניות. 10.99 שניות זה חלש יחסית ב-100 מטר, ותוצאה של 50.08 שניות ב-400 מטר אכן חלשה מאשתו.
אויבו יודע שעדיין קיים הבדל גדול ביניהם בתחום היכולות. המקצועות החזקים שלו, 2.18 מטר בגובה, 7.82 מטר ברוחק ו-5.40 מטר במוט, עדיין לא מספיק משכנעים. "בשבילה להגיע לטוקיו כדי לקחת מדליה, זהב אני מקווה, דומה ליום עבודה במשרד. בשבילי זה הרבה יותר קשה", אמר.
ועוד לא דיברנו על המתחרים שלו. למשל, שיאן העולם הצרפתי האדיר קווין מאייר, 9,126 נקודות, ואלוף העולם הגרמני, ניקולאס קאול, צעיר מנצחי אליפויות העולם בקרב-10 בגיל 21. אם מייקל יזכה בארד הוא יהיה מרוצה. לך תשכנע את שוני המאוהבת שבעלה לא מועמד לנצח.
אם לשחזר את הזכייה בזהב של שוני בריו, היא ממש לא הוגשה לה על מגש של כסף. אליסון פליקס האמריקאית, מפעל לייצור מדליות עולמיות, נראתה כמי שמקדימה אותה. הרושם שהתקבל היה כי פליקס חצתה לפניה את קו הגמר. אלא מה, מילר היטתה את הגוף קדימה. המצלמות קלטו והעניקו לה את הניצחון ומקום של כבוד בראש הפודיום. התוצאות דווקא נתנו לה הפרש שלא נראה בעין בלתי מזוינת, 7 מאיות. 49.44 שניות לעומת ה-49.51 שניות של פליקס הכול-יכולה.
שוני פתחה נהדר את 2021 האולימפית. היא כבר מובילה בדירוג העולמי ב-200 ו-400 מטר. שתי תוצאות שנקבעו בחודש שעבר. ב-200 מטר קבעה בפלורידה 22.03 שניות, לפני פצצת הכישרון האמריקאית בת ה-21 שקארי ריצ'ארדסון. ב-400 מטר, המקצוע העיקרי שלה, השיגה ביוג'ין, אוראגון, 49.08 שניות. עיד נאסר מבחריין טרם פתחה את העונה.
מי אמר ש-400 מטר הוא המקצוע העיקרי שלה? גם ב-200 מטר היא כוח עצום. שיאה האישי מלפני שנתיים, 21.74 שניות, מדרג אותה ב11 בכל הזמנים. שוני טרם זנחה את חלום הדאבל הקשוח ב-200 ו-400 מטר בטוקיו. "הבעיה שזמני מקצי הגמר בשני המקצועות די קרובים", היא מסבירה. מילר-אויבו צריכה לקחת החלטה מה היא עושה עם הנתון הזה. כדי לסבך אותה עוד קצת, כדאי להזכיר שהיא החלה לקחת חלק בתחרויות בינלאומיות כבר בגיל 13, והיחידה שזכתה באליפות העולם לקדטים (עד גיל 18) וגם באליפות העולם עד גיל 20 ב-200 מטר.
חגיגת המדליות של שוני ומייקל מעניקה גאווה ל-1.8 מיליון אזרחים, שתי המדינות הקטנות ביחד. איי הבהאמה עם ים כישרונות מעוטרים במקצועות הריצות הקצרות. אסטוניה, 1.4 מיליון תושבים והקטנה במדינות הבלטיות, מראה שלא הגודל שקובע, אלא הכישרון, המסורת וההשקעה בספורט.
לוחמים כבר כמעט 100 שנה
ההצלחה של אסטוניה בקרב-10 נדירה. לא פחות מ-15(!) אתלטים שלה צברו לאורך ההיסטוריה למעלה מ-8,000 נקודות. קרב-10, המקצוע הכי מפרך בספורט, הוא הגאווה הלאומית של המדינה הזו. מניסיוני האישי בסיקור אליפויות גדולות ראיתי רק קבוצת אוהדים אחת שליוותה ספורטאי באתלטיקה בתחרויות גדולות. אוהדים שלבושים במדים מיוחדים שבחרו לעצמם ומצוידים בשפע אביזרי עידוד.
הייתה זו הקבוצה של בכיר לוחמי הקרב-10 בהיסטוריה של אסטוניה, ארקי נול. באולימפיאדת סידני 2000 הוא נאבק כתף מול כתף עם הצ'כי רומן שברלה, הזכור כאדם הראשון בהיסטוריה שצבר יותר מ-9,000 נקודות. ואיזה קרב דרמטי זה היה.
כידוע, בזריקת דיסקוס בקרב-10 ניתנים שלושה ניסיונות לכל זורק. נול, שהגיע במטרה מוצהרת לזכות במדליה, פסל בשני הניסיונות הראשונים. אם יפסול בשלישי הוא מחוץ לפודיום. אחרי הניסיון השלישי מיהר השופט להניף דגל אדום. פסילה. הרע מכול במונחים ספורטיביים. אוהדיו חשו שעשו לשווא את הדרך הארוכה לאוסטרליה. נול, שהיה עד אז במקום החמישי, לא ויתר והגיש ערעור. מתח שיא. האם יהיה זה עוד ערעור שנפסל?
בדיקה מדוקדקת נוספת כי גילתה כי כף רגלו של נול הייתה כ-9 מ"מ מחישוב מעגל הזריקה. נול ניצל. הוא שאב ביטחון ועוצמות, וניצח לבסוף בשיניים בקרב על הזהב עם 8,642 נקודות, לפני שברלה 8,606 נקודות והאמריקאי כריס האפינס שהוביל בחלק מהקרב, 8,595 נקודות.
מהיכן הגיע שיגעון הקרב-10 לאסטוניה? התשובה לא קשורה בעוצמה פיזית כלשהי. מישהו סלל את הדרך, והספורט הארצי כולו הלך עליה בדרכו ליעד. לאיש ההוא קראו אלכסנדר קלומברג, שהעניק למדינתו את המדליה האולימפית הראשונה בתולדותיה בענף המפרך. ארד בקרב-10 באולימפיאדת פריז 1924.
לימים הפך קלומברג למאמן מוביל, תחילה באסטוניה ובהמשך בעיקר בפולין. הוא הכשיר את הרץ יאנוש קושצ'ינסקי לזכייה בזהב ב-10 קילומטר בלוס אנג'לס 1932. אנשים ניסו ללכת בדרכו וחיקו אותו. קלומברג היה המדליסט האסטוני הראשון וריין און, 40 שנה לאחר מכן, השיג מדליית כסף בטוקיו. נול הוא השלישי והגדול ביותר עד כה.
זהו סיפור האהבה של אסטוניה והקרב-10, וגם סיפור האהבה בין אויבו למילר.
תודה ליורם אהרוני, אחראי אתר המומחים במכללה האקדמית בווינגייט.
