"ישבתי במלון וראיתי את סקוטלנד מנצחת בסרביה ועולה ליורו. רק אז נפל לי האסימון, שגם ישראל יכולה להגיע לטורניר גדול. זה רק מזל, אף אחד לא חשב שאנחנו או הסקוטים מסוגלים לעבור את נורווגיה או את סרביה, והנה הם עשו את זה. אני מחזיק את הראש, לא מאמין. תמיד אומרים פה שאין סיכוי. אני שנים בכדורגל, אבל זה הרגע שבו אתה מבין שהכל אפשרי. התחלתי למלמל לעצמי שאם הם מסוגלים, אז למה אנחנו לא?"
אופיר מרציאנו (31) גזר על עצמו שתיקה בחודשים האחרונים, בעיקר אחרי שתי הטעויות הקשות שלו נגד צ'כיה וסלובקיה בליגת האומות. הוא מבין שהיה כאן פספוס היסטורי של הנבחרת, בטח כשבעוד שבועיים נפתח קמפיין כמעט חסר סיכוי - מוקדמות המונדיאל בקטאר - במשחק מול דנמרק בבלומפילד.
מרציאנו מכיר היטב את סקוטלנד, היריבה ששברה לו ולנו את הלב, ויפגוש אותה בקרוב שוב (אחרי דנמרק). הוא נחשב לאחד השוערים הטובים בליגה המקומית: היברניאן שלו מדורגת במקום השלישי, כאשר רק שתי הגדולות - ריינג'רס וסלטיק - מקדימות אותה. את היכולת הזאת ינסה "רוקי", כפי שהוא מכונה שם, להביא סוף־סוף לנבחרת.
אתה ראשון
אם לפני הקמפיינים האחרונים מרציאנו לא ידע אם יהיה השוער הבכיר, הפעם הוא מגיע כבאנקר, כשאריאל הרוש מספר 2. "מאז שווילי רוטנשטיינר הפך למאמן, קיבלתי את המפתחות", מסביר מרציאנו. "תמיד כיף לדעת מראש שאני פותח, אבל בסופו של דבר אתה מייצר לעצמך את הביטחון. היו מקרים שעידכנו אותי שאני פותח רק ביום המשחק, והייתי מעולה. לא נתתי לעיתוי להשפיע עליי. אותי לא מעניין כלום, ברגע שאני מקבל זימון לנבחרת, בראש אני השוער הראשון".
נגד צ'כיה ספגת שער מביך, מתחת לרגליים. איך ממשיכים להיות מרוכזים במשחק אחרי טעות כזו?
"כשוער נבחרת אתה חשוף יותר, אתה בבמה הכי גדולה ועלול לטעות בגלל איכות המשחק, אבל גם השוערים הטובים בעולם עושים טעויות קשות. אנחנו בני אדם, חווינו סיטואציות
שאילצו אותנו להרים את הראש תוך כדי משחק. טעות של שוער לא דומה לזו של חלוץ או של קשר, אבל תמיד ידעתי להתעשת".
מסתיים המשחק, ואז אתה שומע את הביקורות. כל התיק נופל עליך.
"בכנות, זה לא פשוט. לחזור למלון אחרי כזו טעות זו הרגשה רעה מאוד, מועקה. התחלתי לדבר עם עצמי, אמרתי שהקרבתי את כל החיים שלי לכדורגל, שכל המשפחה שלי איתי בחו"ל רק כדי להגיע לטופ. ברור לי שככל שאגיע גבוה יותר, הכאב יהיה גדול יותר, בטח כשוער נבחרת. אחרי משחקים טובים כיף לפתוח עיתונים כשאתה מרוח על גבי השער. ביום כזה, כמו אחרי צ'כיה, אין חשק לכלום".
איך נפילות בנבחרת משפיעות עליך כשאתה חוזר לקבוצה?
"יום טיסות שלם, ואז אתה נוחת לקרקע, תרתי משמע. בטיסות אתה מתחיל לעכל מה קרה, אבל ברגע שאתה מגיע לאימון הקבוצה, כל האווירה משתנה. תמיד הרגשתי שאני חוזר לבית חם, שעוזר לי להתנתק".
מאז דודו אוואט וניר דוידוביץ' לא צמחו אצלנו שוערים ברמות האלה. אולי צריכה להתקבל החלטה לא להביא שוערים זרים שעוצרים את ההתקדמות של הישראלים, כפי שנהוג בסרביה ובסין?
"זו יכולה להיות החלטה מצוינת, מדיניות שצריכים לחשוב עליה".
הרבה דם רע היה בין אוואט לדוידוביץ'. איך עובדת התחרות בינך לבין הרוש?
"מערכת היחסים מעולה, תמיד הייתי כזה עם הקולגות בנבחרת. כולנו מבינים שמגיעים למשימה לאומית. אין פה מלחמה כמו בקבוצות".
מה הופך את רוטנשטיינר למאמן כל כך מוערך על ידי השחקנים?
"החיבור מאוד טוב. הוא הבהיר לנו מהתחלה מהן הציפיות שלו מאיתנו, סגנון המשחק, הדרישות הפיזיות והמנטליות - זה הרגיש טוב מהמשחק הראשון. מערכת אמון שנבנתה תוך כדי הקמפיין".
מוקדמות המונדיאל, מניפים דגל לבן מראש?
"הכל יכול לקרות. למשחקים הראשונים יש חשיבות גדולה, למרות שזה לא מבטיח לנו כלום".
כמה ימים אחרי דנמרק, שוב סקוטלנד.
"אחרי המשחקים האחרונים בין הנבחרות, הם מאוד מעריכים את הכדורגל שלנו, ואני שומע את זה משחקנים פה. הם כבר יודעים מי אנחנו".
האתגר הבא
מרציאנו רושם עונה חלומית. ב־12 משחקי ליגה שמר על שער נקי, כולל הצגת שוערות מול ריינג'רס. בתום העונה מסתיים לו החוזה, והמטרה הבאה היא להתקדם לקבוצה בכירה יותר, כאשר סלטיק כבר גיששה. "רק בקיץ אחשוב הלאה. אני מאושר באירופה ומרגיש שאפשר לעשות את הצעד הבא", הוא מכריז.
אפילו הליגה האנגלית?
"זו הצהרה גדולה, אבל חושב שאני יכול לשחק בפרמייר־ליג. באי הבריטי מכירים את היכולות שלי, עשיתי בסקוטלנד חמש שנים טובות מאוד. לא יודע אם זו העונה הטובה בקריירה, אבל בטח היציבה ביותר. אני מביא נקודות, היו לי הרבה משחקים טובים, וזו ליגה חזקה. הקצב מטורף, לא עוצרים לרגע. הרמה עלתה, יש יותר כסף, שחקנים מעדיפים את הליגה הסקוטית על ליגת המשנה באנגליה".
איך עוברת עליכם תקופת הקורונה?
"כרגע אין קהל, אחרת האצטדיון שלנו היה מלא ב־22 אלף איש. יש 15 אלף מנויים. רק עכשיו התחילו לחסן, אנחנו עוד לא קיבלנו. מלבד הגנים שעד השבוע היו סגורים עוד מחג המולד,
הכל מושבת. הבן שלי, בן שלוש וחצי, חזר לגן. הוא ילד בריטי לכל דבר, עם מבטא סקוטי כבד. את הפאבים הם מחזירים אחרונים וכולם בדיכאון בגלל זה".
