למרות העוצר הלילי באתונה והגבלות הקורונה במדינה, החוויה היוונית של עודד קטש עדיין קדחתנית מאוד – והתקופה הקרובה תהיה עמוסה במיוחד. "אין ברירה, צריך להתאקלם בלו"ז מטורף", אומר מאמן פנאתינייקוס בראיון מדירתו בבירת יוון.
קטש (46), שמשפחתו תצטרף אליו בשלב מאוחר יותר, הספיק לצאת אמש עם קבוצתו למשחק חוץ בליגה היוונית, שהסתיים בניצחון 89:98 על קבוצת התחתית לאריסה. מחר יטוס למשחק היורוליג מול ריאל מדריד, שיתקיים ביום רביעי, ישוב לעוד משחק באותה מסגרת מול ולנסיה, ובראשון יפגוש בליגה המקומית את קבוצת הצמרת פרומיתאס.
המעבר של מאמן נבחרת ישראל למועדון הפאר היווני, שאיתו זכה ביורוליג כשחקן, היה מהיר מאוד. "לא ציפיתי שאקבל פנייה כזו", מספר קטש. "לא הגיוני לעזוב מועדון כמו הפועל ירושלים באמצע העונה, אבל אז אתה מבין שיש פה סיטואציה מיוחדת. בניגוד לשחקנים שמקבלים הצעות לשדרוג, לחדור למועדון של מאמני היורוליג זה דבר שלא קורה הרבה, ולכן לא רציתי לוותר".
עד כדי כך לא רצה לוותר, כפי שקטש חושף כאן, שהוא החליט לוותר על לא מעט כסף שיירד משכרו העתידי ביוון. הוא שילם בעצמו מחצית מ־100 אלף הדולרים שהפועל ירושלים קיבלה כפיצוי. "זה חלק מהעסק", אומר המאמן, "וזה בסדר גמור".
"הציפיות מהשם פנאתינייקוס גבוהות"
מעבר לקפיצת המדרגה המקצועית, יש פה גם סיכון. הגעת למועדון מפואר שזכה בשש אליפויות אירופה, אבל התפורר כלכלית, וסבל מניהול קפריזי וכושל העונה ביורוליג.
"אני מכיר ויודע הכל. מאז ז'ליקו אוברדוביץ' אף מאמן לא עשה כאן הצלחה אדירה, אבל עכשיו אני מרגיש הרבה יותר בשל לתפקיד. אני יודע מה אני רוצה ומוכן לשאת בכל תוצאה שתהיה. זה לא שבקיץ היו מגיעות אליי קבוצות אחרות ומציבות אותי בין המאמנים המועדפים. היה ברור לי שהצ'אנס שלי יכול להגיע רק בסיטואציה מיוחדת, וזה קרה בזכות החיבור שלי עם פנאתינייקוס".
חזרת למקום שבו הגעת לשיא הקריירה, ומצד שני גם המקום שבו סיימת אותה בגלל פציעה. תחושת דז'ה־וו?
"אין קהל שיכול לתת לך את התחושות האלו, לא מסתובבים ברחובות, ואין מגע עם אוהדים. אנחנו די סגורים בבידוד, אבל מתוך המועדון אני שומע את ההתרגשות ההדדית, מאנשים ששיחקתי איתם או שהיו במועדון עוד בתקופה שאני הייתי, ושחלקם הפכו לבעלי תפקיד בכירים, כמו דימאנטידיס, אלברטיס וקלאיציס".
מה ההבדל בין הפועל ירושלים לפנאתינייקוס?
"הציפיות מהשם פנאתינייקוס גבוהות. כולם מבינים שבסיטואציה שנוצרה, יש פער מהיכולת לממש אותן. שני התקציבים הנמוכים ביורוליג זה אנחנו ואלבה ברלין. די ברור לכולם שהקהל של פנא מאוד משפיע, גם על העניין התקציבי. עכשיו הבעלים דימיטריס ינאקופולוס לקח צעד אחורה ומשקיע פחות, ודי ברור לכולם שהמטרה היא לקחת אליפות וגביע ביוון".
אבל בהיעדרה של אולימפיאקוס מהליגה, הדאבל הוא למעשה דבר מתבקש.
"לקחת אליפות וגביע זה משהו שצריך לקרות, למרות שגביע הוא יותר טריקי".
"הסיטואציה להמשיך בנבחרת לא תתאפשר"
אחרי שאיגוד הכדורסל החליט כי ימשיך כמאמן הנבחרת, שכבר הבטיחה את עלייתה ליורובסאקט בקיץ הבא, קטש חושף כי שני משחקיה בחודש הבא יהיו האחרונים שלו בתפקיד.
"בעידן החלונות יש התנגשות בין היורוליג לפיב"א, ואיך שאני רואה את עצמי בשלב הבא של הקריירה, מדובר בסיטואציה שכרגע לא תתאפשר לי. אסיים את החוזה באוקטובר, נשאר חלון אחרון של משחקים שהיה לי חשוב להיות חלק ממנו אחרי ארבע שנים. לסיים משהו שהייתי גאה בו".
מאמן יורוליג לא יכול להיות מאמן נבחרת?
"לא לאורך זמן. בלאו הכי כבר העפלנו, ואלו שני משחקים לפרוטוקול".
מרגיש פספוס שאתה לא ממשיך כמאמן לאומי, לקראת הפריחה של הדור ששידרגת?
"לא פספוס. אני מרגיש שזו הייתה זכות גדולה וגאה בתהליך שעשינו".
אתה מוכן לרמת היורוליג?
"השינוי המשמעותי מבחינתי הוא האינטנסיביות. השנים בירושלים הכינו אותי לדבר הזה. אני מסתכל על פנאתינייקוס ויכול להגיד שבהתנהלות היומיומית, לעבוד עם אייל חומסקי וגיא הראל זה לגמרי רמת טופ יורוליג".
היו גם מי שביקרו את ההחלטה שלך לעזוב.
"אני מבין את זה לגמרי, זה גם חלק ממכלול התחושות שהיו אצלי, ולכן גם מבחינת הקהל זה בסדר. אני מבקש סליחה מאלו שנפגעו, וחשוב לי שיקראו את ההסברים שלי פה ויבינו. זו הייתה החלטה שהתקבלה בלב כבד. עזבתי ממש בית וחשוב לי להגיד לא רק סליחה, אלא גם תודה על כל החוויות בירושלים, ותודה לאלו ששלחו לי הודעות מחבקות ומבינות".
היה לך חיבור מהיר מאוד עם ירושלים.
"זו משפחה. אלמנט שמגיע מראש הפירמידה ומתבטא בזה שעושים שם מהפכה משפחתית של ממש. קשה למצוא אוהדים מחוברים כאלה. בנינו בשנתיים וחצי האחרונות דברים גדולים מבחינה מקצועית, וגם בחדר ההלבשה, והלב שלי עוד שם. מחר יש משחק בלימוז', ואני חושב על הקבוצה כרגע לא פחות מכל הכנה אחרת שלי".
בליגת האלופות של אירופה, זו לא הייתה הצלחה גדולה העונה.
"היה לי מאוד קשה להפסיד במשחק האחרון שלי כמאמן ירושלים, אחרי שהובלנו משמעותית מול טורק טלקום. אני יותר מתמיד רוצה שהקבוצה תנצח מחר בצרפת ותעלה לשלב הבא".
בשנה שעברה הייתה לך קבוצה אדירה בירושלים, שנגמרה ללא תארים בגלל הקורונה.
"בכדורסל האירופי הקורונה פגעה יותר בהפועל ירושלים, וברמת היורוליג באנאדולו אפס. היו לנו סינרגיה מטורפת וסיכוי לעשות עונה היסטורית. הייתי פער של שחקן אחד מלעשות את זה. זו קבוצה שהייתי הולך איתה ליורוליג. הקורונה הייתה טרגדיה ספורטיבית עבור ירושלים".
הקבוצה שהייתה לך בעונה שעברה בירושלים יכולה להתמודד ברמה של פנאתינייקוס?
"ביורוליג ובפנאתינייקוס, הייתי הולך איתם לכל מקום".
עשית קדנציה מצוינת בבירה, עם שני גביעים, אבל דווקא במאני־טיים של אליפות או אירופה לא הצלחת.
"אני מסכים. מי שרוצה לבחון את הדברים בצורה כזו – אין בעיה, רק צריך לזכור שהפיינל־פור והגביע אלו משחקי נוקאאוט. אז אין הבדל גדול, ועשינו שני גביעים. באירופה חסר לנו מזל עם הפציעות. כמאמן הייתה חשובה לי הדרך, ופה היינו דומיננטיים, עם סיכוי להתמודד על תארים. זו הצלחה מבחינתי".
