כאשר ראיין קראוזר, האלוף האולימפי בהדיפת כדור ברזל עולה לטיסה, הוא מיד נאלץ להסדיר את בעיית הנוחות במושב המסומן לו. "הכתף שלי תבלוט במעבר ותחטוף מכה בכל פעם שעגלת המשקאות תעבור", אומר מי שרוחב כתפיו משתרע על מושב וחצי במחלקת תיירים. "מה אני עושה? מוצא מקום ליד מושב של אחד הרצים למרחקים ארוכים שלא שוקלים הרבה וגם אינם גבוהים במיוחד". כשקראוזר בשטח, 2.03 מ' על 145 ק"ג, הנוכחות שלו בולטת במיוחד.
אז כן, יש גם חסרונות למבנה האימתני של הודפי הכדור ברזל. ועוד לא דיברנו על משטר הארוחות והקלוריות. מצד שני, התקופה הנוכחית היא זמן עדנה להדיפת כדור ברזל שלפעמים נדחקת לשולי הכותרות כאשר הספרינט פופולרי ונוצץ בשיא תפארתו. לא פחות משלושה הודפים נוגעים עכשיו, ממש נוגעים, בשיא עולם החוגג 30 להיווסדו.
השיא של רנדי בארנס האמריקאי, 23.12 מטר, נמצא חזק על הכוונת של של קראוזר. גם של יריבו, בן ארצו ובמקביל חברו האישי גו' קובאץ', שניהם עם 22.91 מ'. הם חולקים את המקום השלישי בדירוג כל הזמנים אחרי האיטלקי אלסנדרו אנדריי מלפני 33 שנה. סנטימטר אחד אחריהם נמצא הניו-זילנדי טום וולש המדורג שישי. "וולש הוא הקטן מביניהם במימדים (1.85 מ', 120 ק"ג. א.פ.) אבל הטכניקה שלו הטובה מבין כולם", אומר איתמר לוי השיאן הלאומי שלנו (19.36 מ') שבנוסף להיות הודף, הוא גם פריק של המקצוע.
אף פעם לא הייתה שלישייה מעידן אחד בדירוג שישיית כל הזמנים. "זה כמו שבזמן אחד יהיו שלושה ספרינטרים של פחות מתחת ל-9.70 שניות", מספק לוי את ההקבלה המתבקשת. תחרות גמר אליפות העולם אשתקד, בדוחא, הייתה התחרות הגדולה בהיסטוריה. דווקא קובאץ' ניצח עם 22.91 מ', לפני קראוזר 22.90 מ', ןהניו-זילנדי וולש, גם כן 22.90 מ'. תוצאות שהפכו את גמר הברזל לאחד ממוקדי האליפות הנהדרת.
נוכח התחושה כי משהו קורה בהדיפת כדור ברזל, חברתי לפרשן הטלוויזיה הוותיק ד"ר גלעד ויינגרטן ולשיאן ישראל איתמר לוי, שאפילו התמודד אישית מול קראוזר לפני ארבע שנים בתחרות מכללות, כל אחד ומומחיותו, כדי לנתח את המתרחש. כמובן דיברנו על הסיכוי לשבירת שיא העולם.
מדוע אחרי מקבצים קרובים כאלו, השיא של בארנס עדיין קיים?
ויינגרטן:" כמו במקרה של קארסטן וארהולם הנורבגי ב-400 מטר משוכות שכל כך קרוב לשיא, כך גם צריכה להיות התחרות האחת בכדור ברזל שבה הכול מתחבר ומסונכרן לקראוזר, ואולי גם למישהו מיריביו, כדי להשיג את הסנטימטרים האלה".
איתמר לוי: "קראוזר הדף יותר פעמים בהיסטוריה מעל 22 מטר מאשר כל אדם אחר. הוא קרוב ומוכן. הוא פשוט צריך את אותה תחרות מיוחדת. גם העונה הוא עשה 22.91 מ' בלייף קולג', ג'ורג'יה, בתחרות ללא קהל. בהדיפת כדור ברזל, לא פחות ממקצועות אחרים, הקהל הוא חלק מאיכות התחרות. הוא נותן את האדרנלין. לפי ההרגשה שלי, עם קהל הוא היה עושה שיא עולם באותה תחרות".
5,000 קלוריות ו-2.5 ליטר חלב
"התוצאה", כמו שקראוזר אמר לא מזמן בראיון לניו-יורק טיימס, "היא הדבר שממכר הודפים. לראות את גרף ההתקדמות שלהם". אלא שבדרך לתוצאה חייבים להקריב את כל אורח החיים. למשל, האוכל. קחו התבטאות של קראוזר בעניין ההזנה בעת נסיעה קבוצתית למטרה כלשהי: "הארוחות יופקו לרצים עם סלט וצלחת מוכנה מראש הכוללת חצי חזה עוף ורבע כוס אורז. ואז, אנחנו אומרים לאלו שמכינים: אבל אנחנו צריכים לפחות שמונה כאלה".
בעוד אדם רגיל צורך כ-1,700 קלוריות ביום, ההודפים וכמוהם זורקי הדיסקוס ויודי הפטיש חייבים לאכול 5,000 קלוריות, ולפעמים גם יותר. וזה צריך להתחלק בחמש ארוחות המתפרשות על היום כולו. לפני האימונים, בין האימונים ובסוף האימונים. קרואזר נוהג לסיים כל ארוחה בשתיית חצי ליטר חלב. "זו דרך קלה להשגת קלוריות", אמר בראיון. קובאץ', הנמוך ממנו בראש, 1.83 מ' על 133 ק"ג, מתחיל את היום באכילת תריסר ביצים וארוחת הערב מכילה לפחות חצי ק"ג בשר.
מי שסבור כי הם נהנים לזלול כל מה שבא להם, טועה בגדול. "אני אפילו לא אוהב לאכול יותר מהרגיל", אמר קראוזר, שאוכל לפחות 1,000 קלוריות בארוחה. "כל אחת מחמש הארוחות שלי היא חצי ממה שאדם נורמלי אוכל ביום שלם. לפעמים אני בוהה בצלחת כשאני צריך להשלים את הארוחה".
גם מבנה הגוף של ההודפים הוא לא טבעי. כל אחד בונה תוכנית לעצמו. איתמר לוי: "אם אני שוקל 130 ק"ג, זה המשקל שבניתי לעצמי באוכל ובאימונים לצורך המקצוע. גם הגדולים יותר כמו קראוזר וקובאץ' בונים את הגוף שלהם. "אם מדברים על קלוריות, אז ספורטאי הסיבולת מקבלים אפילו יותר. "מייקל פלפס פרסם בראיון שהוא היה אוכל 12 אלף קלוריות. גם רצי המרתון אוכלים לפחות 5,000", מסביר לוי .
החלק הלא פחות קשה הם האימונים. הדיפות וטכניקה הם צד אחד, אבל יש את החלק התובעני של אימוני הכוח. אימון הרמת משקולות במיטבו. למשל, אימון אחד כולל 300 ק"ג סקוואט (שפיפה), 250 ק"ג בלחיצת חזה ו-180 ק"ג דחיקה. בקיצור, לא פשוט בכלל.
משפחה של הודפים ומטילים
כמו אצל ארמנד דופלנטיס בקפיצה במוט ואחרים, גם אצל קראוזר הספורט זורם בעורקים והוא נצר למשפחת הודפי כדור ברזל. הוא נולד בפורטלנד ב-1992 לאביו מיץ', שהיה ממלא מקום בדיסקוס במשלחת ארה"ב לאולימפיאדת לוס אנג'לס-1984 (הזורק הרביעי, למקרה שמישהו מהשלושה שנבחרו לייצג לא יהיה כשיר). דודו בראיין השתתף בשתי אולימפיאדות בהטלת כידון. דוד אחר, דין קראוזר, היה הודף כדור ברזל וזורק דיסקוס משובח. בני דודיו סם והאלי היו בצמרת מטילי הכידון בארה"ב.
קראוזר התאמן בצוותא עם קובאץ' בצ'ולה ויסטה, מחנה האימונים של נבחרת ארה"ב בסמוך לסן דייגו. הנה סיפור מפי איתמר: "לקובאץ' היה מאמן בשם הרט וואגנס, אבל ב-2014 החליטו בצ'ולה ויסטה להעזיב אותו. גם קובאץ' עזב, אבל הוא החל להתאמן בהדרכת מאמנת חדשה, אשתו אשלי, שהיא אגב ממוצא לבנוני. לגבי קראוזר, לא ברור מי מאמן אותו, אבל נראה שזה אחד מבני משפחתו, כי אצלם יש הרבה הודפים. אולי אביו".
במשך שנים ארוכות נקטו ההודפים בסגנון הגלישה והחלו את התרגיל מהקרקע. "מאז אלכסנדר ברשניקוב הרוסי, שהדף 22.00 מטר בשנות ה-80, הודפים בסגנון 'הסיבוב', שמייצר מהירות גדולה ותוצאות יותר טובות", טוען לוי. ויינגרטן מוסיף: "הכדורים שיוצאים מהידיים של החבר'ה האלה מגיעים למהירות של 55 קמ"ש. ומדובר על כדורים במשקל 7.25 קילו". בסך הכול, העקרונות של הדיפה דומים לאלו של זריקת דיסקוס ובחלקם גם לשאר המקצועות הטכניים כמו למשל הטלת כידון.
צריך גם לציין כי השלישיה המובילה לא שולטת בלעדית במקצוע. אחרי קראוזר, קובאץ' ו-וולש, נמצא הברזילאי דרלן רומאני שמדורג 11 בכל הזמנים עם 22.61 מ', האמריקאי דרל היל במקום ה-15 ב-22.44 מ', והפולנים מיחל הרטיק ןקונארד ביקוביציקי 22.25 במקום ה-19. אם זה לא מספיק, הודף מלוקסומבורג, בוב ברטמנס (לוי: "חבר טוב שלי"), 22.22 מ', מדורג במקום ה-21. הנה, שמונה מתוך 21 הודפי כל הזמנים פעילים כאן ועכשיו. מהמבחר הזה, מקווים, ייצא שיאן העולם הבא.