ליוליה גלושקו היה תפקיד מאתגר בשנותיה האחרונות על המגרש. אחרי פרישתה של שחר פאר היא הפכה לפנים של טניס הנשים הישראלי, והייתה צריכה למלא את החלל הגדול שהשאירה הכוכבת הנוצצת.
לפני שנה, אחרי שדורגה בשיאה במקום ה-79 בעולם והייתה במעמדים הגדולים ביותר, החליטה גלושקו בת ה-31 לשים מאחוריה את הנסיעות המתישות ברחבי העולם, את האימונים המפרכים ואת השעות האינסופיות על המשטח, ותלתה את המחבט כדי לפתוח בקריירה שונה לחלוטין: נדל"ן.
אלא שהשם גלושקו ימשיך ללוות את הענף בשנים הקרובות, ועכשיו הבמה כולה של האחות הקטנה, לינה בת ה-20, שמראה ניצוצות של מי שהולכת להיות היורשת. לפחות. בשבוע שעבר היא נכנסה לתודעה עם זכייה ראשונה באליפות ישראל, ועוד קודם לכן זכתה בכל ארבעת הטורנירים האחרונים שנערכו בארץ. עם הכישרון שהיא מציגה והטיפים שמקבלת מאחותה הגדולה, העתיד נראה ורוד.
"אני מוחצנת, היא יותר ביישנית"
"בכל דבר שאני צריכה, יוליה שם", מספרת לינה בראיון משותף ל"ידיעות אחרונות". "היא איתי בתקופות הקשות ומבינה אותי כי היא הייתה במקום הזה וחוותה את המשברים האלה. אני לומדת ממנה המון".
יוליה מצטרפת: "כאחותה הגדולה התפקיד שלי הוא לדאוג לה. אני תומכת בה והיא אף פעם לא קיבלה ממני 'לא'. אהיה שם בשבילה לכל מה שתצטרך, אבל לא אבוא ואגיד לה 'תעשי ככה או ככה', כי אני לא יודעת איך זה ישפיע עליה. מה שעובד אצלי לא בטוח שיעבוד אצלה".
במה אתן שונות?
"אנחנו מאוד שונות באופי. אני יותר מוחצנת ולינה יותר מופנמת. אני אולי גם קצת יותר דעתנית".
לינה מסכימה רק באופן חלקי: "גם אני דעתנית, אבל יוליה יותר עקשנית. כן אגיד מה שחשוב לי מתי שצריך, ובמגרש אני לא עושה לעצמי הנחות".
לינה, ציפית להיות במקום אחר בשלב הזה של הקריירה?
"ציפיתי שהשנה תיראה אחרת, תיכננתי להיות מדורגת במקום גבוה יותר ולהשתתף ביותר תחרויות, אך הקורונה שינתה את הכל. השנה בקושי התחריתי, אבל אני עובדת מאוד קשה עם צוות חדש, וממוקדת מטרה".
חושבת שאת יכולה להגיע רחוק יותר מיוליה?
"הלוואי שאגיע קודם כל לרמות שלה, רחוק יותר זה יהיה בונוס".
יש נסיגה גדולה בענף בישראל בשנים האחרונות, גם בגברים וגם בנשים. למה זה קרה?
יוליה: "זה ספורט קשה, והיה פה דור מדהים שכנראה אני הייתי האחרונה בו, עם שחר פאר ודודי סלע. אני מקווה שהימים היפים יחזרו. ישבתי בגמר אליפות ישראל, ונכון שהרמה לא הייתה הכי גבוהה, אבל כן ראיתי שהיה משחק תחרותי, ואמרתי לעצמי שאיזה כיף היה אם הייתה נוצרת כאן קבוצה של בנות שמאתגרות אחת את השנייה. היום לינה מוקפת בצוות מצוין שנותן לה שקט, ואי־אפשר לדעת מה יהיה, אבל זה נראה טוב".
הספקתן לשחק יחד בזוגות בגביע הפדרציה. לינה, היית רוצה לראות את אחותך עושה קאמבק לסבב?
"ברור שאני רוצה, זה החלום שלי. ההורים שלי חופרים לה שתחזור, אבל כל עוד שהיא מאושרת ממה שהיא עושה, אני שמחה בשבילה. הייתי איתה בתקופה שבה שהיא לא ידעה מה לעשות עם עצמה. צריכים להבין איזו החלטה קשה זו להפסיק לעסוק במשהו שעושים מגיל אפס".
מהם ההבדלים בסגנון שלכן?
יוליה: "הייתי שחקנית מאוד התקפית. היה חשוב לי שהנקודה תהיה כמה שיותר ארוכה, משהו כמו חמש-שבע מכות. אצל לינה הנקודות יותר קצרות. היא גם יותר גבוהה ממני בעשרה ס"מ (1.80 מטר), ורואה את המגרש אחרת".
לינה: "הסרב שלי יותר חזק. מבחינה אתלטית, אני זזה ממש טוב על המגרש. הייתי מאוד מקובעת על סגנון מסוים ועכשיו אני מנסה לגוון - עולה יותר לרשת, ספינים".
לאן את רואה את לינה מגיעה?
"קשה לי כרגע לנקוב במספר, אבל אני בטוחה שהיא מסוגלת להגיע לטופ-200. לינה סופר-תחרותית. כשהיא הייתה קטנה היה בה משהו עדין באופי, ועכשיו קצת היא קצת יותר מחוספסת. הנתונים שלה מדהימים - אני מסתכלת עליה ואומרת: 'איזה גוף יש לילדה הזאת'. היא נולדה להיות ספורטאית".
לינה, את רואה את עצמך מנצחת את הגדולות בעולם?
"יש לי המון מוטיבציה ואמונה, אבל מוקדם לדבר במושגים האלה. בינתיים אני נהנית מהטניס. קמה בחמש בבוקר ובשש כבר על המגרש וכיף לי. אני אמנם מגיעה מפורקת מעייפות לסוף השבוע, אבל מרגישה סופר-מסופקת".
"תקופה קשה, אין תחרויות באופק"
יוליה ולינה נולדו לתוך הטניס. ההורים סרגיי ואולגה הם מאמנים, כך שמגיל צעיר מאוד האחיות החזיקו מחבט ביד ובילו שעות על המגרש.
יוליה: "אבא ואמא למדו הרבה מהתהליך איתי. היו הרבה יותר מעורבים ולחוצים על הקריירה שלי, ועם לינה הם לוקחים יותר את הצד של ההורים. הם אחראים לקריירה שלי, בלעדיהם זה לא היה קורה. אני חושבת שספורטאי לא יכול להצליח בלי תמיכה של המשפחה כי זה כל כך מלחיץ ולוקח ממך הרבה".
לינה: "עד גיל מסוים הם היו נורא מעורבים, בעיקר כשאבא שלי אימן אותי. כשעברתי להתאמן עם מאמן אחר, בגיל 15, הם היו פחות מעורבים, וגם לא רציתי שיבואו לתחרויות. כשעזבתי את הבית ועברתי לגור עם יוליה היה להם מאוד קשה".
לינה, איך השפיעה עלייך הקורונה?
"אין תחרויות בינלאומיות באופק, תחושה של חוסר ודאות. מקווה שהחיסונים יחזירו את הענף לשגרה כמה שיותר מהר. למזלי בשנה האחרונה היו תחרויות בארץ, זה הציל אותי".
לסיכום, מה אתן מאחלות אחת לשנייה לכבוד השנה החדשה?
לינה: "שתהיה שמחה ומאושרת ושתטוס איתי לתחרויות מדי פעם. הרבה בריאות וצחוק טוב".
יוליה: "מאחלת לה הגשמה עצמית והרבה עשייה. יהיו מכשולים בדרך, אבל היא תעבור אותם כמו גדולה. שתתפתח כמה שיותר, והכי חשוב שיהיה לנו הרבה זמן יחד. אני אוהבת אותה מאוד".
