הדרבי האחרון של מנצ'סטר התקיים בתחילת חודש מרץ - וזה נראה כמו אירוע שהתרחש לפני עידן ועידנים. כמעט 80 אלף צופים גדשו אז את יציעי אולד טראפורד וחגגו בטירוף, כשהשדים האדומים ניצחו 0:2 את הסיטיזנס. זה היה משחק הליגה האחרון של שתי הקבוצות, לפני שהקורונה נכנסה לחיינו ועצרה את הליגות כמעט בכל העולם. גם באנגליה.
בשבוע שעבר החלו להכניס פה ושם צופים לאצטדיונים באנגליה, אבל אנחנו עדיין רחוקים מאוד מיציעים גדושים בעשרות אלפי אוהדים צפופים, בלי מסיכה אחת לרפואה, שצוהלים ומתחבקים אחרי כל שער. בעצם הזיכרון האחרון של אוהדי מנצ'סטר יונייטד שראו את הקבוצה שלהם ב"לייב", כשהם ביציע, הוא הניצחון ההוא בדרבי.
זה לא היה סתם ניצחון, אלא ניצחון שני בעונה שעברה ופעם ראשונה שיונייטד עשתה את ה"דאבל" על יריבתה העירונית מזה עשור, מאז ימי אלכס פרגוסון. יונייטד הייתה אז בתנופה. זה היה משחק עשירי ברציפות שלה ללא הפסד. מעמדו של המנג'ר הנורבגי, אולה גונאר סולשיאר, נראה איתן למדי. אחרי שהעונה התחדשה ביוני, ללא קהל כמובן, יונייטד המשיכה בתנופה וסיימה במקום השלישי.
אבל כל זה כבר נחשב להיסטוריה רחוקה. יונייטד תגיע מחר (שבת, 19:30) לדרבי הראשון של עונת 2020/21 במצב רוח שפוף במיוחד. ההפסד ביום שלישי ללייפציג הביא להדחה מוקדמת מליגת האלופות, כבר בשלב הבתים. תיקו היה מספיק לסולשיאר ולשחקניו בגרמניה, אבל הם הפסידו לקבוצה טובה יותר ובעיקר למאמן טוב יותר, יוליאן נגלסמן, שרבים כבר מצביעים עליו כמאמן העתידי של מנצ'סטר יונייטד. נזכיר שיונייטד פתחה את דרכה בשלב הבתים עם ניצחון חוץ סנסציוני על סגנית אלופת אירופה פריז סן ז'רמן, ובכל זאת לא הצליחה לסיים באחד משני המקומות הראשונים, בבית שכלל כאמור גם את לייפציג ואת בשקשהיר הטורקית.
יונייטד הייתה הקבוצה האנגלית היחידה מבין הארבע שלא העפילה לשמינית גמר הצ'מפיונס והפסד בדרבי עלול לערער מאוד את מעמדו של סולשיאר. לכולם כבר די ברור שלא הוא יהיה האיש שיחזיר את יונייטד לטופ של הכדורגל האנגלי. דייויד מויס, לואי ואן חאל ואפילו ז'וזה מוריניו נכשלו במשימה וסולשיאר צפוי להיות הבא בתור. למי ששכח, עברו כבר שבע וחצי שנים מאז האליפות האחרונה, שהושגה בעונתו האחרונה של סר אלכס פרגוסון כמנג'ר הקבוצה.
ומה קורה מעבר לכביש? ובכן, זה לא שסיטי עושה עד עתה עונה מדהימה. ממש לא. הקבוצה של פפ גווארדיולה אומנם העפילה לשמינית גמר הצ'מפיונס, אבל חייבים לומר שהיא קיבלה בית הרבה יותר קל מזה של יונייטד. בליגה סיטי מדורגת כעת רק במקום השביעי, נקודה אחת פחות מיונייטד שבמקום השישי. מה שכן, שתי המנצ'סטריות לא מאוד רחוקות מהמוליכות טוטנהאם וליברפול, שאומנם מקדימות אותן ב-5 ו-6 נקודות בהתאמה, אבל עם משחק עודף.
סולשיאר במוקד המחלוקת
אז כן, הדרבי הזה הוא קריטי להמשך העונה של שתי הקבוצות, בעיקר בהיבט הפסיכולוגי. אבל זה לא מצב שבו מי שתפסיד תאבד את הסיכוי להתמודד על האליפות. לפחות בליגה שתיהן במצב סביר. אבל בעוד מעמדו של גווארדיולה במנצ'סטר סיטי איתן ויציב, לא כך הם פני הדברים כשמדברים על סולשיאר.
הנורבגי ספג המון ביקורות על תפקודו בשני המשחקים האחרונים בליגת האלופות. במשחק הביתי מול פריז סן ז'רמן הוא לא החליף את פרד העצבני, אחרי שהברזילאי קיבל כרטיס צהוב – וראה אותו מורחק בצהוב שני ומשאיר את הקבוצה בעשרה שחקנים. מול לייפציג, משחק שבו גם תיקו היה מספיק ליונייטד כדי להעפיל, הוא איפשר לגרמנים להשתלט מהרגע הראשון על המשחק ולהבקיע שני שערים מהירים, בתוך 13 הדקות הראשונות. לזכותו של סולשיאר ייאמר כי הוא לקח אחריות על הכישלון. "לא הצגנו יכולת כקבוצה. לא ממש נכנסנו למשחק. והאחריות כולה היא על המאמן", סיכם בעצב.
ולצד הביקורות יש גם מי שמגוננים על המנג'ר. חברו לשעבר לקבוצה, פיל נוויל, אמר השבוע: "יש כאן מנהג שמבחינתי הוא שלילי, ברגע שיונייטד מפסידה, זה הופך לאסון. אז לא, לא מדובר באסון, רק באכזבה. היו בעבר קבוצות של יונייטד עם מנג'רים טובים יותר מאולה שהודחו גם הן בשלב הבתים, ויש מנג'רים בפרמייר ליג שנמצאים מתחת ליונייטד בטבלה, והם לא מקבלים את הביקורת שאולה מקבל".
נוויל רמז כמובן לגווארדיולה והמשיך בדבריו: "התחושה בתוך המועדון שונה מאוד מזו ששוררת בחוץ, ולפעמים יש תחושה של ציד מכשפות, שאנשים רוצים להעיף את הבחור מהג'וב". עם כל הכבוד לדבריו של נוויל, המשחק בשבת יהיה קריטי עבור סולשיאר, כי הדחה מליגת האלופות והפסד בדרבי הביתי, וכל זה בתוך ארבעה ימים, זה לא משהו שיכול לעבור חלק מבחינת האוהדים וההנהלה.
ליונייטד יש העונה שני שחקני על, בדמותם של ברונו פרננדס הפורטוגלי ומרקוס רשפורד. מנגד, סולשיאר לא הצליח לפתור את הבעיות שנחשפו בעונה שעברה ובעיקר בהגנה. יונייטד ספגה כבר 27 שערים ב-16 משחקיה העונה בכל המסגרות, וזה פשוט יותר מדי. זה לא רק שהשוער דויד דה חאה איבד מהביטחון שאפיין אותו בשנותיו הראשונות בקבוצה, זה כל המערך האחורי.
הבעיות של יונייטד הן לא רק מקצועיות אלא גם כלכליות. אם יונייטד הייתה מעפילה לרבע גמר ליגת האלופות, היו נכנסים עוד 21 מיליון אירו לקופה. רבע גמר הליגה האירופית שווה רק 3 מיליון אירו. כסף קטן מבחינתה של יונייטד.
נכון, יונייטד הופכת כעת לאחת הפייבוריטיות לזכייה בליגה האירופית, תואר בו זכתה לפני ארבע שנים עם מוריניו – אבל ברור לכל שלא זו הייתה המטרה בתחילת העונה. בנוסף, בשל העובדה שאולד טראפורד מכיל בימים כתיקונם כמעט 80 אלף צופים בכל משחק ביתי, יונייטד הפסידה כבר כ-120 מיליון אירו בהכנסות מקהל מאז תחילת המגיפה, הרבה יותר מכל קבוצה אחרת באנגליה.
גווארדיולה: "נמצאים בתקופה טובה"
במנצ'סטר סיטי קצת יותר רגוע, בעיקר בשל ההעפלה החלקה לשמינית גמר ליגת האלופות. נכון, סיטי ניצחה רק בחמישה מ-10 משחקי הליגה שלה העונה, אבל זה בעיקר בשל הפתיחה המגומגמת.
סיטי מגיעה לדרבי עם הפסד בודד (לטוטנהאם) ב-15 משחקיה האחרונים ובחמשת המשחקים האחרונים היא שמרה על רשת נקייה. גווארדיולה אמר בהקשר לכך: "אנחנו נמצאים בתקופה טובה כעת. אנחנו יותר טובים ממה שהיינו לפני חודש, אבל זה הגיוני. כי התחלנו את העונה ללא הכנה, בלי זמן. מה שחשוב זה שאנחנו לא רחוקים מהפסגה ושהעפלנו לשלב הבא בליגת האלופות. מה שחשוב כעת זו ההמשכיות".
למרות שבשנים האחרונות מנצ'סטר סיטי היא הקבוצה ששולטת בעיר, ובארבע העונות הראשונות של גווארדיולה כמנג'ר היא זכתה בשתי אליפויות, מאזן משחקי הדרבי מאז אוגוסט 2016 הוא מאוזן. בעידן גווארדיולה התקיימו 11 משחקי דרבי, כל אחת משתי הקבוצות ניצחה חמש פעמים ומשחק אחד הסתיים בתיקו.
אם מדברים על משחקי הליגה בלבד (היו שלושה מפגשים בגביע הליגה), לסיטי יתרון קטן: ארבעה ניצחונות לעומת שלושה הפסדים ותיקו אחד. בשני המפגשים האחרונים, אלו שהתקיימו בעונה שעברה, יונייטד ניצחה. 0:1 באיתיחאד, משער של נמנייה מאטיץ' (שגם הורחק) ואותו ניצחון 0:2 באולד טראפורד במרץ, משערים של אנתוני מרסיאל וסקוט מקטומיניי בדקה ה-90.
הפעם האחרונה שהשדים האדומים ניצחו יותר משני דרבים בליגה ברציפות הייתה בשנים 2009 ו-2010. למעשה יונייטד ניצחה אז בארבעה מפגשים ברציפות, כולל ה-3:4 הבלתי נשכח בספטמבר 2009 אותו הגדיר אלכס פרגוסון: "כנראה הדרבי הגדול בכל הזמנים".
זה היה באמת משחק מטורף. כאשר קרייג בלאמי מסיטי השווה בדקה ה-90 ל-3:3 נראה היה שזו תהיה גם התוצאה הסופית. אבל עמוק בתוך תוספת הזמן, למעשה בדקה ה-95, הבקיע מייקל אואן – מי שהיה בעבר הכוכב הכי גדול של היריבה המושבעת ליברפול – שער ניצחון היסטרי.
כמה שנים לאחר מכן, הדרבי הזה נבחר למשחק הגדול ביותר בתולדות הפרמייר ליג, וכל אוהד יונייטד שנזכר בו, לא יכול שלא להיאנח ולהיזכר בימים הגדולים ההם. ואז להיאנח פעם נוספת כשהוא נזכר בקבוצה הנוכחית שלו.
