תמונה ראשונה: משחק של שתיים מהגדולות בליגה האנגלית, סיטי - ליברפול, שהסתיים בתיקו 2:2. משחק קצבי ומסחרר, חזק, רווי יצרים על המגרש ולצדיו, אבל עטוף חזק ומהודק במושג של "ספורטיביות והגינות". אין פאולים ברוטליים כשיטה, אין התחזויות ויש כבוד בין כולם - במיוחד לקהל שבא להינות.
תמונה שנייה: משחק של שתיים מהגדולות בליגה שלנו, מכבי חיפה - הפועל ב"ש שהסתיים ב-2:1. משחק אלים, עתיר עצירות ובזבוזי זמן, רווי יצרים על המגרש ועטוף חזק ומהודק במושג "נעשה הכל לא להפסיד ושיישרף המועדון", וזה כולל התחזויות, דחיפות, דריכות ותנועות שיסוף גרון. אפס כבוד למשחק ולקהל.
תמונות אלה אינן מקריות. הן משקפות ומדגימות מצב שהוא קבוע בשתי הליגות, האנגלית והישראלית. אותו משחק בשם אך שונה לחלוטין במהות. נכתבו כבר הררי מילים על הפערים בין הכדורגל הישראלי לעולמי. העניין הוא שכניסת ה-VAR, המבורכת מאוד שלעצמה, חושפת עוד נדבך בכיעור המשחק בארץ. עכשיו, כשיש כלי מצוין לשופטים לתקן טעויות ולאמת שריקות נכונות, כל תחלואי המשחק אצלנו מכוונים לשם. כל קבוצה בתורה טוענת לקיפוח כאילו זו חזות הכל.
למשל, פועל יוצא הוא שהשופט ליבוביץ' הוא-הוא ה"אשם" במשחק הנורא. בואו נחדד: השיפוט לא היה טוב משלל סיבות, וביניהן כנראה אגו, מחסור בזוויות צילום מספקות (בארץ פחות מצלמות מאשר בחו"ל - חוסכים), היעדר טכנולוגיית קו השער ועוד. עדיין, 22 שחקנים ביזו את המשחק בצורה שתיארתי למעלה. איתם שילבו ידיים המאמנים שבפחדנותם וחוסר הערכים שלהם לא קראו לשחקנים ואמרו "עד כאן", אלא להפך, השתלבו בביזיון. אני גם חותם שלא שחר ולא ברקת הגיעו לאימון למחרת ואמרו לשחקנים שהתנהגותם הייתה בושה לסמל, שלא לדבר על אופציה של יציאה משותפת לתקשורת בנושא.
כשהייתי צעיר ונאיבי יותר, חשבתי ששחקני-על בארץ אמורים להוות דוגמה לצעירים. עצוב, אבל זה לא כך. אין בהכרח הלימה בין מי שמצליח מקצועית בענף לבין האנושיות שלו. דווקא בלא מעט משחקי ילדים ונוער ראיתי אווירה וכבוד שהלוואי והבוגרים היו מאמצים. באחד המשחקים, למשל, התחזה חלוץ נערים בנפילה ברחבה. המאמן הוציא אותו מיד ושמעתי מהיציע את הגערה: "שחק הוגן ואל תהיה שכטר...".
על כן חשוב להניח לשופטים. הם לא הבעיה העיקרית. הם שעירים לעזאזל שקל "לירות" בהם. אם במינהלת ובהתאחדות רוצים כדורגל אחר, כדורגל חזק ומסחרר, עתיר אמוציות אך גם ספורטיבי ומכבד, יובילו מהלך עם הבעלים של הקבוצות ויבנו תוכנית עמוקה ואמיתית. הקהל, רובו צעיר ונלהב וראוי, יושפע מכך והאווירה במגרשים תהייה נעימה ונכונה הרבה יותר לתפארת המשחק.
לא נגיע בעתיד הנראה לעין לרמת הליגה האנגלית, אבל נוכל להגיע למצב בו נהיה ראויים לקרוא למשחק "כדורגל" כמו במולדת שהמציאה אותו.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
