וויקיפדיה, המקור הכי זמין בעולם לכל מידע רנדומלי, טוען כי נכון ל-2021, אוכלוסיית הודו הייתה השנייה בגודלה בעולם עם מספר מוערך של 1.4 מיליארד תושבים. טבלה וויקיפדית אחרת מראה ניגוד מוזר: הודו משייטת לה במים הרדודים של מספר המדליות האולימפיות בכל הזמנים, עם 35 בלבד - שום דבר ביחס לכמות האנשים שם. לאסטוניה יש יותר, גם לבלארוס, ניו-זילנד, קובה, פינלנד, ועוד המון שמות. הודו במקום ה-50 בלבד.
בואו ניכנס יותר לעומק: 12 מהמדליות הללו היו בהוקי שדה, תחום בו הנבחרת ההודית שלטה במשך זמן רב; רוב השאר התחלקו בין קליעה, היאבקות, בדמינטון, איגרוף והרמת משקולות, לא בדיוק ענפים שעוצרים את נשימתו של העולם; לאנדר פאס הביא ארד מדהים בטניס באטלנטה 1996, שאר הזוכים נשארו מחוץ לעין הבינלאומית. הודו לא הצליחה לייצר מעולם אלופים בענפי הליבה האולימפיים, כמו אתלטיקה, שחייה והתעמלות, ובעיקר נשארה מרוכזת מאוד בטירוף האמיתי של תת היבשת שלה: קריקט. אחד הענפים הפופולריים בעולם הוא גם אחד המפלגים – מיליארדים סוגדים לו, מיליארדים לא מצליחים להבין את החוקים. בלי קשר, ממדינה כ"כ גדולה אפשר היה לצפות שתלמד קצת מהיסודות הבריטיים שנשארו אצלה ותפנה משאבים ליותר מאשר קריקט - אבל הודו וספורט אולימפי הם שני מונחים שפשוט לא הלכו יחד עד לשנים האחרונות, בגלל היעדר תשתיות, עניין מועט בפיתוח הכדורגל והכדורסל המקומיים, למשל (שכלל גם חוסר היענות מהקהל), בעיות כלכליות ופנייה של חלק קטן מדי מהאוכלוסייה העצומה לספורט מקצועני.
ההודי האמיתי
ניראג' צ'ופרה שבר את התבנית עם כידון חד. הודו זכתה בזהב אולימפי לפניו, ואפילו רשום מדליסט באתלטיקה (נורמן פריצ'ארד הבריטי שייצג אותה כמדינת חסות של הממלכה ב-1900 ולקח כסף ב-200 ו-200 משוכות) - אבל צ'ופרה הוא הודי אמיתי, מבטן ומלידה, כזו שמערכת הספורט המקומית הצליחה לטפח ולהביא למצב של עמידה על ראש הפודיום בענף מוביל בטוקיו 2020.
מטיל הכידון, בן 24 כיום, עשה את הפריצה הגדולה ב-2018 עם מדליות זהב במשחקי אסיה ומשחקי חבר העמים הבריטי, לצד תוצאות מצוינות בליגת היהלום. פציעה קשה במרפק ב-2019, ואז הקורונה, עיכבו את המומנטום שלו, אבל בין המאמן הגרמני קלאוס ברטוניץ שקידם אותו מגיל צעיר לאימונים בשוודיה אליהם נשלח בזמן המגפה, הוא הגיע לטוקיו לוהט. ב-7 באוגוסט 2021 הוא התייצב לגמר לצד מדליסטים מאולימפיאדות ומאליפויות העולם, מתחרים ממעצמות זריקה כמו גרמניה וצ'כיה, וחתך את האוויר עם 87.58 מ' בניסיון השני, מה שהספיק לניצחון הגדול ביותר של הודו בהיסטוריה שלה במשחקי הקיץ (ובעצם גם בחורף, שם עדיין אין לה מדליות). וזה אחרי שהגרמני האימתני יוהאנס פטר, שבכלל לא תיפקד בגמר, התרברב ש"לצ'ופרה יהיה קשה לנצח אותי".
למרות שמקצועית הוא הרוויח את זה בגדול בתור אחד הבכירים בעולם, זו הייתה סנסציה מבחינה תפישתית. דגל הודו בגמר אולימפי באתלטיקה היה עניין שאיש לא התרגל אליו, ופתום לראות מטיל כידון הודי מפרק את התחרות? עולם חדש. נכון - למרות שההצלחות הבינלאומיות היו זניחות, כידון הוא מכשיר פופולרי מאוד באתלטיקה ההודית - אבל זה לא הוביל לשום דבר עד שצ'ופרה הגיע. היחס היה כ"כ מזלזל, שלפני הזכייה הסרטון בו צ'ופרה המבולבל נראה מחפש את הכידון שלו הפך ויראלי בהודו.
בעזרת מתורגמן להינדו, צ'ופרה הסביר אחרי הזכייה: "הייתי ילד שמן מאוד. בגלל זה, יום אחד בכפר התחלתי לעסוק בספורט. ניגשתי לאולם והרמתי כידון כי הוא מצא חן בעיניי. לא ידעתי שיום אחד הכידונים יביאו אותי רחוק כ"כ". בעבר הוא סיפר גם כי שאר ילדי הכפר נהגו להציק לו בגלל משקלו, וזו הסיבה שאביו שלח אותו לאולם המקומי בקנדרה הקטנטנה שבמזרח הודו.
מענקים גדולים, משקל עודף
הטירוף בהודו היה במדדים אפיים. הממשלות האזוריות העניקו לו פרסים בסך כולל של 1.5 מיליון דולר, לצד טיסות חינם לחמש שנים, ג'וב כמנהל מרכז המצוינות באתלטיקה ותארי כבוד מפה ועד, הודו, נו. הוא זכה לקבלות פנים סוערות בכל מקום אליו הגיע, וכיכב בפרסומות שהכניסו לו הון. הוא זכה ליחס של מלך, אבל גם שילם מחיר על כך.
צ'ופרה סבל מתשישות בתקופה שלאחר האולימפיאדה, בגלל המחויבויות הרבות שלו כסלבריטי במדינת הענק, ואושפז לתקופה קצרה בעקבות מחלה שפיתח. לאחר מכן הוא הצהיר שהוא חייב לקחת מנוחה ויצא לפסק זמן מאימונים ותחרויות כדי להתאושש. כאשר טס למחנה אימונים בקליפורניה בדצמבר האחרון, הוא הודה שמצבו הפיזי הידרדר: הוא הוסיף 12 ק"ג למשקלו בחודשים שאחרי האולימפיאדה מאחר שאכל ללא הגבלה - בעיקר ממתקים - כדי לפצות את עצמו על משטר הדיאטה הקשוח עליו שמר בדרך לטוקיו.
אין ספק שהלחץ שהגיע יחד עם התהילה לא היה נורמלי. מיליארד הודים, ועוד קצת עודף, הפכו אותו לאליל, והצד השני של ההערצה היה תקוות לכך שימשיך להביא מדליות בתחרויות הגדולות. הוא הודה לפני היציאה לאליפות העולם: "יש לחץ בהשתתפות באליפות העולם, זה קורה לכל אחד, אבל העניין הוא להישאר רגוע ועם ראש נקי. הלחץ יכול להוביל לפגיעה בטכניקה והסתמכות על כוח בלבד, ואתה חייב להישאר בשליטה".
אז אחרי החודשים המאתגרים עם הזהב לצווארו, צ'ופרה תפס מחדש את השליטה על החיים שלו. ממש כפי שעשה בגיל 12, כאשר פחד שהתקוות הספורטיביות שלו הסתיימו אחרי ששבר את היד בנפילה במשחק כדורסל (נתלה על הטבעת) – ואז התאושש במהירות. הוא הוריד את המשקל העודף תוך מספר שבועות, ולפני אליפות העולם שבר פעמיים את השיא הלאומי – והציב אותו על 89.94 מ' בליגת היהלום בשטוקהולם. זה קרה לפני פחות מחודש, והוא נמצא כיום בכושר טוב יותר מאשר היה לפני טוקיו.
אחרי הזהב האולימפי כתב העיתונאי ההודי בוריה מאג'ומדאר כי הממציאות הספורטיבית במדינה השתנתה בבת אחת: "המדליה שווה הרבה יותר מהתהילה האישית של צ'ופרה, והפרסים שכבר קיבל. החשיבות הגדולה יותר היא בכך שהזהב הראשון של הודו באתלטיקה אחרי יותר מ-100 שנות השתתפות באולימפיאדה פותח את הדלת בפני הודים צעירים ושאפתנים. הוא הראה להם שההודים יכולים לעשות את זה, ולא רק שהעניק להם חלום, אלא גם את הביטחון בכך שהם מסוגלים להגשים אותו.
יש עתיד
הדור השאפתני עוד זקוק לכמה שנים כדי להתפתח, אבל בני דורו של צ'ופרה מוכיחים כי זו לא הייתה הבלחה חד פעמית. בזכות שיפור בהזרמת המשאבים ועבודה עם מומחים מאירופה, התוצאות מרשימות יותר ויותר ובולטות באורגון עוד לפני התחרות של צ'ופרה: גם בתחרות הנשים תהיה מטילת כידון בגמר, אנו ראני; אבינאש סאבלה סיים 11 בגמר 3,000 מ' מכשולים; ובעיקר ראינו פוטנציאל גדול בקפיצה למרחק, שם שלוש הודים מרשימים השתתפו במוקדמות. הטוב שבהם, מוראלי סרישנקר, שלא עבר את המוקדמות בטוקיו, הראה את השדרוג ביכולת כאשר סיים במקום השביעי עם 7.96. הוא רק בן 23, והפוטנציאל שלו גדול מאוד. זה מקבץ שלא ראינו בעבר.
אבל יש גם צד שלילי בתיאבון להצלחות נוספות. בבדיקות שנערכו לקראת משחקי חבר העמים הבריטי שייערכו בברמינגהאם, שתי ספורטאיות הודיות מובילות בריצת 100 מ' ובקפיצה למרחק נתפסו על שימוש בחומרים אסורים. הן מצטרפות לקרוב לעשרה מחבריהם שנכשלו בבדיקות בשנה האחרונה, וזה לא הפעם הראשונה בה האתלטיקה ההודית מסתבכת בשערורייה כזו. הרצון לקיצורי דרך בשביל הכבוד הלאומי מסנוור את האחראים שרוצים לראות עוד שמות בטופ.
אבל אם מנקים את אותם תפוחים רקובים, מקבלים תופעה מרתקת. למונדיאל הודו לא תגיע בעתיד הקרוב, וגם ההשקעה הכספית הגדולה בליגה המקצוענית שמשכה כוכבים זרים לא עזרה לפיתוח הענף במדינה. הילדים ההודים עדיין מעדיפים קריקט. אבל עוד הטלה אחת גדולה של צ'ופרה יכולה לשלוח עוד כמה צעירים להתעניין ולגלות את האתלטיקה, ואולי המעצמה העולמית תעשה צעד חשוב להפיכה למעצמה ספורטיבית, דבר שמעולם לא הצליחה לעשות.
פורסם לראשונה: 18:22, 22.07.22
