מכבי ת"א חגגה לתוך הלילה לאחר הזכייה באליפות
כשהפועל ת"א רצה 0:17 ברבע הרביעי, הייתה תחושה באוויר שמכבי ת"א הולכת לקראת אחד ההפסדים הכואבים בתולדותיה. שבוע בו מפסידים ב-38 הפרש ליריבה העירונית וגם את האליפות בבית אחרי יתרון גדול ברבע האחרון, היה יכול להחזיר את הצהובים לזמנים אפלים. אבל מכבי ת"א של העונה היא קבוצה שונה בתכלית מקודמותיה, וזה בזכות האיש שלה על הקווים.
עודד קטש היה קילר כשחקן, אחד שלא ממצמץ ברגעי ההכרעה, וכמאמן הוא מצליח להעביר את זה לשחקניו. הוא מזכיר את קיאנו ריבס בסדרת הסרטים ג'ון וויק, האדם הכי קר רוח בעולם, האיש האחרון שרוצים להתעסק איתו. כמו קטש על הקווים, גם ווייד בולדווין וחבריו לא איבדו את שלוותם לנוכח המהפך האדום ולקחו את האליפות שהגיעה להם אחרי עונה מוצלחת. העונה הזו לא התחילה ברגל ימין והייתה יכולה ללכת בקלות לכיוונים לא טובים, אולם כמו שעודד קטש השחקן היה מצליח לייצר נקודות מכלום - כך מכבי ת"א צלחה את המשברים שלה. היא פשוט לא עשתה מהן עניין. לא מתוך אדישות, אלא מתוך הבנה ברורה שהיא נמצאת בדרך הנכונה ואם היא תמשיך ללכת בה אז הכל יהיה בסדר. זאת הדרך של עודד קטש.
המנהיגות השקטה של קטש נכנסה למחזור הדם של הקבוצה, ושקט זה משהו שהיה חסר מאוד במכבי בשנים האחרונות. ברור שיגידו שזאת לא חוכמה לקחת אליפות עם סגל כזה נוצץ, אבל ראינו המון שחקנים שהגיעו להיכל ככוכבים גדולים והתרסקו. ראינו קבוצות צהובות שעל הנייר היו יכולות להגיע רחוק ביורוליג, אבל התקשו אפילו מול קבוצות צנועות בליגת העל.
מכבי הפסידה בעונות האחרונות בלא מעט משחקים צמודים, ובאופן כללי התקשתה לשמור על יציבות. גם בגלל עומס המשחקים של היורוליג, וגם בגלל שדברים בסיסיים שהפכו אותה לאחד המועדונים המעוטרים ביבשת לא עבדו לה כמו פעם. גם את האליפות בישראל היא כבר לא יכולה לקחת כמובן מאליו. קטש הגיע לסיבוב השני שלו כמאמן עם הרבה יותר ניסיון, כמי שחיכה להזדמנות הזאת הרבה מאוד זמן, ולאורך כל העונה הוא ידע מה צריך לתקן. נראה שהוא צפה מראש את המשברים שיבואו והתכונן אליהם היטב. במיוחד לעובדה שתחילת העונה עלולה להיות קשה כי מדובר בקבוצה חדשה.
ברגע שקטש עבר את המשבר הראשון בשלום, המערכת נרגעה והכל זרם בצורה חלקה יותר. פתאום ראינו את מכבי ת"א משחקת כדורסל יפה ומלהיב וגם מנצחת, ראינו אותה דורסת בליגה, וראינו אותה מפסידה לעיתים אבל מתאוששת מהר וחוזרת לעצמה. קשה לדמיין מאמן אחר שהיה מצליח לקחת אליפות אחרי שחטף 38 הפרש במשחק השני, ובטח אחרי שהקבוצה שלו פתחה לא טוב את המשחק השלישי. הידיים שלו היה רועדות והוא לא היה מצליח לדבר בפסקי זמן מרוב לחץ. הוא היה מרגיש את חרב הפיטורים על הצוואר, אולי היה מציע להתפטר בעצמו כבר במחצית. קטש לא כזה. הוא לא מפחד מכלום. הביטחון העצמי שלו בשמיים ועם הניצחונות שמגיעים הוא רק הולך וגובר ובסופו של דבר מחלחל לשחקנים. הפסדנו ב-38 הפרש בדרבי? לא נורא, ננצח במשחק הבא.
מכבי ת"א יכולה להיות מאוד אופטימית לקראת העונה הבאה. בהערכה זהירה מאוד היא תהיה קבוצה הרבה יותר טובה, עם שחקנים שמכירים אחד את השני היטב וקו אחורי מהטובים ביבשת. הדבר החשוב ביותר בכל העסק הוא שעודד קטש נשאר לעונה נוספת, ובתקווה גם להרבה שנים בצהוב. הוא משלים את כל מה שהיה חסר למכבי בשנים האחרונות.
