"כדורים שרקו לי מעל הראש, ומסביבנו נזרקו רימונים - חשבתי שאמות", נזכר מנחם בן כליפא (23) מירושלים בקרב העקוב מדם שניהל עם חבריו לקורס מ"כים בקיבוץ כיסופים ב־7 באוקטובר.
בעוד מנחם, לוחם בגדוד 101 בצנחנים, נאבק יחד עם חבריו לנשק מול עשרות מחבלים חמושים, הוא נפצע באורח קשה מירי קלצ׳ניקוב. "הכדור שפגע בי נכנס ליד שמאל, חדר לריאה השמאלית, והיה סנטימטר בודד מהלב", תיאר מנחם. "הרופא אמר לי שזה נס שהכדור שינה זווית ויצא מהגוף דרך הבטן".
באותו קרב, מנחם איבד שישה מחבריו לכוח: סמ"ר עמרי פרץ ז"ל, סמל מתן־ישראל מלכה ז״ל, סמל בר יענקלוב ז"ל, סמל לביא בוחניק ז"ל, סמ"ר רגב אמר ז"ל וסמ"ר אדם אגמון ז"ל. "הקורס שעברנו יחד כמפקדי כיתות קירב בינינו, הם מאוד יקרים לי", סיפר מנחם על התקופה האינטנסיבית שעברו ביחד. "הקרבות באותה השבת, כשנלחמנו יחד, כתף לצד כתף – חיברו בינינו אפילו יותר. חשוב לי להמשיך את המורשת שלהם, לזכור ולהנציח אותם".
פרויקט הנצחה
לפני ארבעה חודשים מנחם התחיל להתכונן לאירוע הראשון בפרויקט ההנצחה של ששת חבריו שנפלו בקרב שבו כמעט קיפח את חייו. "באותו קרב שנפצעתי קיבלתי את החיים שלי במתנה, ומאותו רגע החלטתי שאני מגשים חלומות", שיתף בתוכנית שלו. הוא יכבוש יעדים ויקדיש אותם לזכר חבריו. היעד הראשון - השתתפות בתחרות הטריאתלון.
את רעיון ההשתתפות בתחרות הוא קיבל מהפצועים הוותיקים שפוקדים את בית הלוחם ירושלים, שבו הוא נמצא דרך קבע מאז שנפצע: "ראיתי לוחמים לשעבר שחלקם נפצעו עוד במלחמת לבנון או ביום כיפור, אנשים שיכולים להיות בגיל של סבא שלי", אמר מנחם. "כולם שומרים על כושר - רצים, שוחים, מדוושים, משתתפים בתחרויות ספורטיביות. התרשמתי מהם, איזה אלופים, הם נתנו לי השראה".
מנחם ידע שפרויקט הזיכרון דרך הספורט עבור חבריו שנפלו כרוך בקשיים רבים. מיד עם פציעתו, מנחם פונה לבי"ח סורוקה, שם הוענק לו טיפול מציל חיים, ומשם עבר להדסה עין כרם לניתוח מורכב שארך 8 שעות ובזכותו ידו ניצלה.
אחרי ששוחרר מטיפול נמרץ, המשיך מנחם למחלקת השיקום להליך החלמה מורכב, שנמשך עד היום בטיפול דו־שבועי בבית החולים הדסה הר הצופים. במקביל, שלוש פעמים בשבוע התעורר ב־5:00 בבוקר לרצף אימונים אינטנסיביים שיכינו אותו לתחרות, על אף המגבלות הגופניות שהוא נושא מאז שנפצע.
"יורם דאר, המאמן האישי שלי, הכין לי לו״ז אימונים מוקפד עד ההגעה למטרה", תיאר מנחם את הדרך המפרכת שעבר. "בית הלוחם בירושלים נרתמו ועשו עבורי את כל ההתאמות הנדרשות כדי שאוכל להשלים את המסלול – כמו אופניים עם ברקס קדמי משולב עם אחורי, משום שיד שמאל משותקת לגמרי ולא יכולה לאחוז בכידון. בתהליך הוכחתי לעצמי שאני מסוגל, למרות כל הקשיים".
עם המבט קדימה
כך, בשישי האחרון מנחם יצא לתחרות הטריאתלון באשדוד, כשהוא מניף בגאווה דגל שעל גבו תמונותיהם של ששת החברים שאיבד. "אני פה לזכרם", שיתף. מקו הזינוק, הוא יצא למקצה שחייה של 750 מטר: "סטיתי ימינה בגלל הניוון ביד שמאל, אז נסחפתי 150 מטר אותם רצתי על החוף כדי להמשיך למקצה הבא", תיאר. זה לא הפריע לו להמשיך למקצה של 20 ק"מ הדיווש: ״שהתחיל בפנצ'ר, אבל לא נתתי לו להפריע לי", סיפר.
את הטריאתלון הוא סגר בריצת ספרינט של חמישה ק"מ. ״סיימתי את התחרות מרוגש עד דמעות. ידעתי שאני עושה את זה בשביל ששת החברים שאיבדתי, החבר׳ה הכי טובים שהיו בצה״ל״, סיכם מנחם.
אחרי שמנחם הסדיר נשימה בסיום המרוץ, הוא כבר קבע את היעד הבא. "בשבילי זו רק ההתחלה", קבע. "בעתיד אשלים את תחרות איש הברזל. גם אליה אגיע עם הדגל, לזכר ששת החברים שלי". גם לצבא ששיחרר אותו משירות בגלל הפציעה הוא לא מתכוון לוותר בקלות. "אני יודע שאחרי שאסיים את השיקום, אעשה מה שצריך כדי להעלות את הפרופיל שלי ולהצליח לשרת במילואים".
פורסם לראשונה: 01:30, 11.09.24
