הצהרה עוד לפני ההתחלה: בשבוע שעבר, בצעד די יוצא דופן, התבטא קפטן הפועל ת"א ונבחרת ישראל בכדורסל, תומר גינת, בנושאים שאינם קשורים למשחק של הכדור הכתום. בדבריו אמר: "מאוד חשוב לי באופן אישי, לפחות בזמנים כאלה, לבקש מכולם ואולי מאנשים שאני יכול להשפיע עליהם טיפה, להפיץ קצת אהבה וטוב בחיים. מה שקורה במדינה מצער אותי באופן אישי ואני מקווה שהדברים ישתנו. המחאות נגד הרפורמה המשפטית? צאו להפגין, אני אהיה שם. אני גם יצאתי להפגין פעם אחת בתל אביב באחת מהשבתות”.
בכדורסל של ימינו, לא נוהגים ספורטאים רבים, בטח לא בכירים בעלי מעמד מקצועי ועסקי, להתבטא ולשתף בדעותיהם האישיות בצורה הזאת, כיוון שהם מבינים שהם מסכנים את אהדת הקהל, החברים לקבוצה ואת הקשר עם מותגי פרסום כאלו ואחרים, שיכולים להחליט להתנער מהם במידת הצורך(ע"ע קיירי ארווינג והפוסט המקדם סרט אנטישמי, שהוביל להתנערות מיידית מהחוזה איתו מצד נייקי).
בסרט דוקומנטרי בן שני פרקים על חייו של כדורסלן העל ביל ראסל, שיצא לאחרונה בנטפליקס, נראה כי היה מחלוצי הספורטאים בעולם שהתבטאו לא פעם כנגד מדיניות המשטר תחתיו הם חיים ואף מייצגים. ראסל היה שחקן בכיר ב-NBA שאף ייצג את מדינתו באולימפיאדה, ולא חשש להתבטא ולמחות על מדיניות ארה"ב כלפי אפרו-אמריקאים והיה מיודד ואף צולם עם מרטין לותר קינג ומוחמד עלי, שני מהפכנים שקידמו את זכויות האפרו-אמריקאים בארה"ב (האחרון גם יצא נגד המלחמה בווייטנאם).
נושא ההתבטאות בפומבי של ספורטאים אינו חדש אם כך, ואף קיבל משנה תוקף בשנים האחרונות. אמנם העולם מתקדם ויותר מכיל, אך עדיין ישנם אנשים ומקומות שכנראה חוששים מהשפעתם ומעמדם של אותם ספורטאים גדולים. בשנת 2018 בארה"ב התבטאה העיתונאית לורה אינגרם כנגד כדורסלן העל לברון ג'יימס ואמרה לו "לשתוק ולכדרר", בעקבות אחת מההתבטאויות החברתיות-פוליטיות שלו. כוונתה בדבריה הייתה "תתעסק בלשחק כדורסל ולא לקדם אג'נדות ודברים מחוץ למסגרת המשחק". עם כל זה, לברון עדיין לא בסכנת חיים וחופש ביטוי אמיתי במדינתו. אבל מה ההבדל בין לברון ג'יימס, ביל ראסל ותומר גינת, חוץ מכמה קילו שריר ו-15 טבעות אליפות של ה-NBA? עוד נחזור לזה בהמשך.
ניקח את זה למחוז אחר להשוואה אחרת. הכדורסלן אנס קאנטר, שחקן NBA לגיטימי וסביר בעשור האחרון שנע מקבוצה לקבוצה. למה הוא מעניין באותה הקטגוריה כמו ראסל וג'יימס? כי אנס קאנטר (או אנס FREEDOM בשמו הנוכחי והחדש), הוא טורקי המרבה להתבטא נגד מדיניות המשטר של ארדואן, אותו הוא רואה כחשוך ומסוכן עבור מתנגדי המשטר וזכויות האדם שלהם. מה מצבו כיום? הוא קרוי ונחשב כבוגד המדינה, אסור לו לחזור לטורקיה, הוא בסכנה גם על אדמת ארה"ב, ולכן כל קבוצה שרוצה להחתים אותו צריכה לשאת בעלויות אבטחה נלוות. כל זאת כי העז להתבטא כנגד מדיניות המשטר.
שוב לענייננו ולפרובינציאליות הישראלית – במידה שיתקיימו שינויים אלו ואחרים במערכת המשפט, החשש שאני רוצה לעלות הוא כלפי הספורטאים. אתם הספורטאים, באיזו מדינה תרצו לחיות? כזו שיש בה הרבה מה לשפר אך אתה יכול להתבטא בדעותיך גם אם הן נוגדות את המשטר כמו ארה"ב, או דווקא "לשתוק ולכדרר" ושלא יתאפשר לכם לחשוף ולשתף בדעותיכם הפוליטיות-חברתיות? האם אמירה והתבטאות כמו של תומר גינת תתקבל במדינה שהמבנה המשטרי והחוקתי שלה כמו ארה"ב או כמו טורקיה? האם גינת או כל ספורטאי אחר יוכל להוביל שינוי במדינה שלו ולהפוך למנהיג עבור רבים כמו ראסל, או שדווקא יהיה מוקצה כמו אנס FREEDOM? האם אתם מוכנים לחוזה הזה שתיאלצו לחתום בעל כורחכם מול המדינה שמשנה את פניה?
גם אתם רוצים להיות פרשנים? תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
