ההולכים והשבים בטיילת בת-ים מצאו את עצמם חולפים על ידי אירוע לא שגרתי בחול החם. זה קרה בשבת אחרי הצהריים, כשהצבעים אדום וכחול השתלבו בתוך הזהב האינסופי של חוף הריביירה. "הצבעים מזכירים לי את ברצלונה", אומר אחד המשתתפים לחברו תוך כדי המתנה לקרב שלהם. בסמבו חופים. כן, יש ענף ספורט כזה.
הצבעים האלה אגב, חוזרים גם בחולצות השופטים שאמנם לבנות, אך השרוולים צבועים אחד באדום ואחד בכחול. לפני הכניסה לחוף, על מדרגות הבטון, מתחילים להסתדר הראשונים לעלות לזירה. כל אחד מהם לובש מכנסיים קצרים באחד משני הצבעים הבולטים, ומעל חלק עליון שמזכיר חליפה מענף לחימה אחר עם חגורה שמהדקת אותו למותניים.
"זה סוג של ג'ודו," אמר אחד הצופים המזדמנים, והוא לא ממש טעה. אמנות הלחימה היפנית שהפכה למסורת בישראל הביאו את מאמני הענף, שפתחו מועדונים, להתנסות באמנות אחרת - מברית המועצות. התחרות בשבת האחרונה הייתה המבחן האחרון עבור ספורטאי ישראל להשגת הקריטריון להשתתפותם באליפות העולם בסמבו חופים, שתתקיים בחודש הבא (27 ו-28). היכן? ניחשתם נכון, בת-ים.
כולם מחכים למקלחת
הסמבו נוסד ב-1938, כשהתחיל כשילוב של ג'ודו והיאבקות. פירוש השם ברוסית הוא "הגנה עצמית ללא נשק", וכשהפך הענף לספורטיבי הוא נהיה לשילוב של הג'ודו עם היאבקות חופשית. לכן, אין פלא שמרבית הספורטאים בארץ סיפרו על ההתחלה שלהם דווקא בענף ההישגי והמעוטר ביותר במשחקים האולימפיים בתולדות ישראל.
בסוף אוגוסט, כאמור, תארח ישראל את אליפות העולם בענף שלא רבים שמעו. לעומת זאת, שם שבטוח שמעתם עליו הוא של אליס שלזינגר. הג'ודאית שפרשה בשנה שעברה, הגיעה לסמבו דרך בעלה, פבל מוסין שמנהל את מועדון עצמה ראשון לציון. היא ניסתה אותו בעבר כספורטאית במקביל לג'ודו, וכעת מאמנת בעצמה.
"האווירה בסמבו יותר כיפית מהג'ודו. יש הרבה יותר מגוון של תרגילים לעומת מה שהג'ודו נהיה", מסבירה שלזינגר. "הסמבו הפך להיות מה שלא יכולתי לעשות בג'ודו כשהרבה תרגילים השתנו. למשל, בג'ודו היה שלב שהפסיקו עם התפיסות רגליים ובסמבו מותר לעשות את זה, אין הגבלה. זה ספורט הרבה יותר חופשי, הרבה יותר פתוח לתרגילים".
שלזינגר עדיין לומדת על הענף ומשלימה פערים. "סמבו החופים מקביל לסמבו, ועכשיו זו שנה שנייה שעושים אליפות עולם בו. החוקים גם שונים. זה קרב בלי הגבלה של זמן עד הפלה. הראשון שמקבל ניקוד גומר את הקרב. אין ווזארי ומחכים לאיפון, ניקוד מסיים את הקרב. זה כמו הגולדן סקור בג'ודו: מי שזרק - ניצח".
שלזינגר בטוחה שהענף ימשיך לצמוח ולהתפתח בארץ, ותפקידה כמאמנת כעת הוא לדאוג לכך. בינתיים יש לה חניכה בשם נהורה שבתאי (17), שעברה איתה מהג'ודו לסמבו, והיא מחזקת את דבריה. "יש בסמבו יותר אפשרויות כמו תפיסות רגליים, בריחים על הרגליים. בגיל 6 הגעתי לג'ודו, אבל את הספורט הזה אני יותר אוהבת. התחרות בחוף היא משהו מרענן. מה שאנחנו עושים פה היום זה סוג של הקדמה לקראת אליפות העולם", היא אומרת בעודה מנקה את שיערה וידיה משאריות הקרב.
שבתאי, תלמידה מצטיינת בתוכנית לנוער מוכשר במתמטיקה שסיימה בגרות 5 יחידות בציון 100 כבר בכיתה י' לא מפחדת מאתגרים נוספים. "התחושה בחול משונה, מיוחדת. הכל שונה כי אין בו קרקע. מה שכן, אני מאוד מחכה למקלחת", היא מסיימת בחיוך.
"צריך להיות על 200 מהשנייה הראשונה"
כמה דקות אחריה מסיימת את הקרב שלה חברתה למועדון, אליזבט קובלוב. הספורטאית בת ה-18 היא אלופת העולם לנוער בסמבו חופשי בשנה האחרונה, ולה יש מטרה: לשמור על התואר.
"החול כבר לא מעניין אחרי שסיימתי מקום ראשון, הוא עוד מכשול קטן בדרך. כבר לא רלוונטי", היא אומרת בביטחון שלא מאפיין ספורטאים בתחילת דרכם. גם היא ניסתה את הג'ודו כחוג ראשוני אצל מוסין, אבל זה ראה שיש לה פוטנציאל להצליח יותר בסמבו - וצדק.
"בגיל 14 טסתי לאליפות עולם עד גיל 16 וזכיתי במדליית ארד. זה הרגע בו הבנו שיש סיכוי בכל אליפות עולם בכל גיל, בכל רמה. מאז כבר יש לי עוד שתי מדליות ארד באליפות עולם. גם מדליית כסף מאליפות אירופה", וכאמור התואר הגדול הגיע השנה כשהפכה לאלופת העולם עד גיל 18.
בדומה לספורטאים אחרים בכתבה, גם לקובלוב לא מפריע שהענף אינו אולימפי. הוא כן יהיה חלק מהתוכנית במשחקי העולם בשנת 2025, ועד אז הספורטאית שסיימה לפני כחודש תיכון וממתינה לגיוס כספורטאית מצטיינת ("מגמת כימיה 90 ביולוגיה 95", אומרת בגאווה) תמשיך בשגרה שהיא אוהבת. גם אם זה אומר לאכול פחות בגלל דיאטות שנפוצות בענפי הקרב.
מתן איגליצקי: "הענף הצליח לחבר אותי לים. עם החול והלכלוך פחות היו לי בעיות, יותר עם הים עצמו. אני חושב שאת הלכלוך אפשר לפתור עם מגבת. גיליתי שיש משהו מרגיע בלסיים את הקרב ולעמוד מולו, להרגיש את הבריזה, במיוחד כמו בארץ"
"כן, כן. יש את זה גם אצלנו. כל ענף שיש בו משקלים תמצאי אימוני הורדת משקל, שמירות משקל... אבל כשאוהבים משהו ויש תשוקה אליו, זה בסך הכל עוד מכשול. יש לי תשוקה להרבה דברים, גם להשמעת 'התקווה' עוד פעם בתחרות. בסמבו, צריך להיות מרוכזים מההתחלה לעומת הג'ודו. אם שם עוד איכשהו אפשר להתחיל פזיז, פה אני צריכה להיות על 200 מהשנייה הראשונה, מרוכזת על מלא, מה שנקרא. כל טעות קטנה יכולה לעלות לי בהפסד".
מהטיילת לאינסטגרם
עוד ועוד אנשים נאספים סביב הזירה ובמקביל אליהם לא רק החול מתעופף, אלא גם הספורטאים שמסיימים בדיוק באותה המהירות עליהן דיברו שלזינגר וקובלוב את הקרבות שלהם. כולם יוצאים מהזירה חזרה אל מדרגות הבטון ומורידים מהחליפה שלהם כמות מכובדת של חול. מספרים שבאליפות העולם כבר תוקם אצטדיון זמני של ממש בחוף. יהיו לו טריבונות מסודרות וקהל רב יוכל להגיע ולהישאר, בלי שיצטרך לעמוד כשהמקום על המדרגות בכניסה לטיילת הולך ונעלם על ידי עוד סקרנים.
גם צידי הטיילת מתחילים להתמלא, אנשים סקרנים מחייכים כשעוד ספורטאי נזרק אל החול ופניו מתמלאות בו. הדבר הזה גורם לחבריו של אלדר גוב (17) לצעוק לעברו משפט שלא שומעים באף ענף ספורט אחר: "אם לא תנקה את השיער עכשיו יהיו לך כינים". וזה אכן מה שהוא עושה, אך שיערו הארוך והמתולתל זקוק למקלחת והוא יודע את זה. "אני מזיע, מלא בחול. מאוד רוצה לשטוף את השיער קודם, אבל גם החליפה התמלאה. עדיין אין לי מספיק שיער ארוך לקוקו". גם גוב סיים תיכון ומכין את עצמו לחיים סביב הענף. "אני אוהב את הכוח והמהירות שלו, כל דבר יכול לשנות. זה ענף מאוד מיוחד, ואני בטוח שיראו כמה חדש עניין הלחימה בחול יכניסו אותו למשחקים האולימפיים. עד אז אני מתכונן לאליפות העולם, בדיוק סיימתי את שלב הקדטים".
חלק מהצופים מסריטים לאינסטגרם את השמש שמתחילה לשקוע על קו המים הצמוד לתפאורה המיוחדת, כל אחד לוכד רגע של סיפור בתוך הקפיצה המסורתית לחוף הים ביום המנוחה שקיבלה טוויסט מעניין. מוסין מצביע על אחד מחניכיו, דוד אלאבדרייב, ומספר שהספורט הציל אותו מלהתגייס למלחמה באוקראינה. לדבריו, אלאבדרייב הגיע לארץ לסבתו בשדרות בפברואר ומאז לא חזר למדינה, אלא החליט לעלות לישראל.
אבל הסיפור הגדול כאן שייך למתן איגליצקי (21, משתחרר בעוד חודש מצה"ל) ממועדון "סמוראי דו" שבעיר המארחת. סגן האלוף העולם המכהן בענף שנמצא בחוף הים, בכלל לא אוהב את הים! איך זה מסתדר? "הענף הצליח לחבר אותי לים", הוא צוחק. "עם החול והלכלוך פחות היו לי בעיות, יותר עם הים עצמו. אני חושב שאת הלכלוך אפשר לפתור עם מגבת. עם הזמן למדתי ליהנות מהיתרונות של הים הקרוב. גיליתי שיש משהו מרגיע בלסיים את הקרב ולעמוד מולו, להרגיש את הבריזה, במיוחד כמו בארץ".
חניכו של שי גייזינגר לא מתחרט על כך שהוא לא חלק מהג'ודו יותר. "אני סומך על שי ב-100 אחוז והנה המעבר השתלם, ההישגים מדברים בעד עצמם", אומר מי שסיים גם מקום חמישי באליפות אירופה האחרונה. "התאהבתי בקרב המהיר. אין רגע אחד של חשיבה, אתה צריך לעשות הכל בשביל להוציא ניקוד וללכת עד הסוף. גם בשלבים מאוחרים בתחרות, כשאני מגיע לרגע שקשה לי, תשישות והשרירים כואבים, אני יודע שאני צריך רק ניקוד והקרב נגמר. זה מה שנותן לי את הדרייב להמשיך ולהתחזק".
הזהב של החול מתחלף בזהב של גביעים, שמחולקים לזוכים. אנשים משלל הגילאים, שחלקם עדיין לא עזבו את המקום מתחילת התחרות, מוחאים כפיים ומביעים התרשמות מעולם חדש שגילו. כעת מגיע השלב ביום שאפשר להסיר את משקפי השמש ולראות בעיניים עצמן ספורט קצת אחר. השומר בכניסה לחניון הצמוד לחוף, שגילה תנועה לא שגרתית בתקופה בה המדוזות מרחיקות את הרוחצים, כבר הבין שצפויים לו יומיים גדושים עם הגעתה של אליפות העולם. באיגוד הסמבו מצפים למדינות נוספות מעבר ל-30 שכבר נרשמו להגיע, אבל יותר מכל מצפים לעידוד ישראלי לספורטאים וחשיפה. לא רק לשמש.
