"כשאבא ז"ל היה מגיע לאימונים שלי כילד, לא עניין אותו שערים ובישולים. הוא היה אומר לי תמיד: 'אם המאמן מבקש להקיף את הקונוס, אל תחשוב אפילו לא לעשות את זה. אין דבר כזה לעגל פינות, קודם כל להיות ממושמע'. זה מה שעיצב את הקריירה שלי והפך אותי למי שאני, אחד שבא לעבוד קשה. ותראה לאן הגעתי".
בלי ששמנו לב, ואולי שלא בצדק, ביברס נאתכו (34) משחק כבר 12 שנה בחו"ל – יותר מכל לגיונר ישראלי אי פעם. הוא זכה באליפות ובגביע, הופיע בליגת האלופות, הגיע פעמיים לרבע גמר הליגה האירופית והפך למנהיג כמעט בכל מקום שבו היה. אבל איכשהו בארץ אף פעם לא ראו בו כוכב, והשם שלו עלה בעיקר בהקשר של ההמנון. בשנים האחרונות רבים חשבו שאין לו אפילו מקום בסגל הנבחרת, אך ביברס התנתק מכל רעשי הרקע והמשיך בכל הכוח.
רגע לפי שמתחיל עוד קמפיין, קשר פרטיזן בלגרד מדבר על הקושי שלו, ובעיקר של משפחתו, להתמודד עם סערת הקפטן שפורצת כל פעם מחדש, אבל מבהיר שאין לו כוונה לוותר על הזכות ללבוש את המדים הלאומיים – בטח כשהוא נמצא בכושר מצוין ומוביל עם קבוצתו את הליגה הסרבית, אחרי שכבש במחזור האחרון והוסיף אחד ביום חמישי נגד פיינורד בליגה האירופית. זה לא אומר שאין לו בטן מלאה על הכדורגל הישראלי, וכפי שתבינו בהמשך – הוא גם לא מתבייש לומר זאת.
כששיחקת כילד ברחובות כפר־כמא דמיינת קריירה כזו?
"היה איזה חוג קטרגל בכפר פעם־פעמיים בשבוע. בימים האלו לא ידעתי שיש אפשרויות כאלו בכלל. אפילו לראות את ת"א היה משהו רחוק. הכי רחוק שראינו היה ליגה ג' בכפר. כשהגעתי להפועל ת"א כבר הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים, להיות שחקן מקצועני".
"להפתיע אפשר, בעיקר דרך הטריק של ליגת האומות, אבל זו תהיה הבלחה חד-פעמית ואז נחכה שוב 50 שנה. הבסיס שלנו רחוק מאוד מאירופה"
היית משנה בה משהו?
"אולי רק את השנה באולימפיאקוס, לא הגעתי אליה בזמן הנכון. יכולתי בסיטואציה מסוימת לשחק בליגות בכירות יותר. אני שלם עם כל הבחירות שלי. אגב, בגיל 16 הייתה לי הצעה מאיאקס. אבא שלי לא חשב פעמיים, רצה שאעשה צבא ואשחק בנבחרת ישראל – ולכן לא לקח אותה. היה לי גם סיפור עם סביליה שיכול היה לצאת ממנו הרבה יותר, אבל בכדורגל יש המון סוכנים, אינטרסים וכל מה שביניהם".
איך בחור ערכי בלי מרפקים שורד בעולם כזה?
"הבנתי כמה העולם הזה קשה, גדלתי על 'תהיה טוב ותשחק', ואז אתה נתקל בדברים מסביב – כל אחד עושה הכל כדי לדחוף את עצמו. למזלי, וזה היה אחד הדברים הכי חשובים, הגעתי לקבוצות בגלל אנשים מסוימים שידעתי שרוצים אותי. כך היה בקאזאן, בפאוק ובצסק"א. מנגד, אולימפיאקוס לא הייתה בחירה טיפוסית לקריירה שלי".
"עניין של חינוך"
מהם הערכים שלקחת מהתרבות הצ'רקסית לכדורגל?
"הדבר הכי חשוב זה כבוד. בכל מקום שהייתי בו לא תמצא מישהו שידבר עליי מילה אחת רעה, גם מחוץ לכדורגל. לא לוותר, כוח הרצון, להציב מטרה ולעמוד בה. זה חינוך מצד האבא שהיה איש צבא, שאם היה דורש משהו היה צריך לבצע אותו".
אתה הלגיונר ששיחק הכי הרבה זמן בחו"ל. ענדת את סרט הקפטן בקאזאן, בצסק"א ובחלק מהזמן בפרטיזן. אפשר להגיד עליך שאתה אחד הגדולים?
"הכל בעיני המתבונן. יש כאלו שמסתכלים כלכלית, אחרים על איפה שיחקת. אני אוהב להסתכל על הקריירה שלי דרך היציבות. תמיד הייתי בורג מרכזי. שיחקתי בליגת האלופות כמעט ארבע שנים, הגעתי פעמיים לרבע גמר הליגה האירופית. כלגיונר, רק זהבי, דאבור ורפאלוב כבשו יותר ממני. זכיתי באליפויות ובגביעים, והייתי שחקן מרכזי בכל קבוצה".
למרות כל התארים וההישגים, בסופו של דבר הקריירה שלך עברה בשקט – בלי רעש וצלצולים. יכול להיות שלא הבינו מספיק מה עשית?
"ברגע שאתה אחד שלא מחפש כותרות, אז אתה פחות נוצץ. לא חיפשתי לשחק במקומות מסוימים רק כדי להגיד שהייתי שם, לפעמים הלכתי למועדונים אפורים יותר מבחינת הקהל הישראלי רק כדי שיהיה לי טוב".
נבחרת להרכב העשור של הליגה הרוסית. אולי אנשים לא ידעו להעריך נכון קריירה כזו?
"אני יכול להגיד לך שברוסיה אני מקבל הרבה יותר כבוד מאשר בישראל. אצלנו מעריכים יותר את השחקן שיעשה דריבל, גם אם הוא יאבד כדור וכל הקהל יעשה 'וואו'. בכל מקום שהייתי בו באירופה העריכו אותי. אפילו נבחרות ומאמנים ששיחקתי מולם העריכו אותי יותר מאשר בישראל, שבה רק שואלים בכל פעם למה מזמנים אותי לנבחרת. היום זה כבר לא מבאס אותי. כשהייתי צעיר לקחתי ללב, אבל למדתי לחיות עם זה".
7 צפייה בגלריה
"הדיון סביבי הוא לא מקצועי נטו, זה טוב לכותרות שכולם מחפשים". נאתכו בנבחרת ישראל
(צילום: עוז מועלם)
נסה להסביר למה, אתה הרי לא טיפוס בעייתי שמייצר אנטגוניזם.
"בדיוק בגלל זה. הדיון סביבי הוא לא מקצועי נטו, זה טוב לכותרות שכולם מחפשים. אשאל אותך אחרת: כמה ראו אותי במהלך הקריירה משחק בחו"ל? אולי שלושה משחקים בשנה. הם לא יודעים מה אני עושה בקבוצות, הם חושבים שאני צריך לבשל או לכבוש בכל משחק".
"שיח שנובע מבורות"
בסופו של דבר זה תמיד מגיע לסיפור ההמנון והאם ביברס צריך להיות קפטן או לא.
"גם עם אנדי הרצוג וגם אצל וילי רוטנשטיינר תמיד התעסקו אם אני שר או לא בהמנון, אבל כשהלכנו לסטטיסטיקות, ואפשר לבדוק את זה, בכל הפרמטרים הייתי בשלישייה הראשונה בנבחרת. מסירות מפתח, בישולים, מעורבות בשערים. מבאס אותי שזה השיח, עוד יותר את המשפחה. כשאני מגיע לנבחרת המשפחה שלי בחרדות. אני כבר חסין".
איך מסבירים דבר כזה לילדים?
"הילדים שלי מתחנכים בבתי ספר בריטיים ואמריקאיים. שילוב של תרבויות, צבעים, דתות, אבל אין דבר כזה שונה – כולם ביחד. אם אנסה להסביר לילד שלי את הסיטואציה סביבי בגלל שאני מוסלמי, זה יישמע לו מוזר. לשמחתי הילדים שלי לא שם".
אתה לא אומר לעצמך "למה מתנהגים אליי ככה?" הרי הצ'רקסים לוחמים בצבא, ואבא שלך סירב שתחתום באיאקס כדי שתשחק בנבחרת.
"כל השיח הזה נובע מבורות. צריך לעשות סדר, יש הרבה אנשים חיוביים שמקבלים את האחר. אבל במדינה שלנו יש לא מעט שלא מקבלים את השונה. הם דומיננטים, צעקנים ואותם שומעים. הם משמיעים את קולם ברשתות, מחפשים בלגן ורעש. בכל רגע שקורה משהו, מתחיל שוב גל פוליטי. אני מקבל אלפי הודעות של הקול השפוי. אני בנאדם ויש לי רגשות. אני אמנם לא תמיד מראה אותם, אבל לפעמים אומר לעצמי 'מה אני צריך את זה'. מצד שני, אני יודע שיש לי מטרה ולכן כל השיח השלילי סביבי רק מדרבן אותי להגיע לנבחרת".
כמה אתה שמח על הפריחה של הכדורגל במגזר הערבי? סכנין בפלייאוף העליון, ותראה מה עושות ריינה וכפר־קאסם בליגה הלאומית.
"אף פעם לא עניין אותי אם שחקן מגיע ממקום כזה או אחר, אני לא נותן לזה חשיבות, מבחינתי זה צירוף מקרים. אני רוצה לראות השקעה הרבה יותר גדולה במגזר בגילים הצעירים. כשתראה איפה הם מתאמנים תבין את הבעיה האמיתית".
אתה לא חושב שיש פה עניין תרבותי? צעירים רבים בחברה הערבית רואים בספורט כלי הישרדותי – בדיוק כמו מהגרים שמככבים בנבחרות הגדולות.
"תרבות וסביבה תמיד ישפיעו על הכדורגל, כמו הכוכבים הגדולים שיצאו מהפאבלות בדרום אמריקה. בישראל יש כמעט שני מיליון אזרחים ערבים, אז מה שאנחנו רואים בכדורגל זה לא משהו יוצא דופן. זה היה צריך לקרות מזמן. ברור שהמשחק ברחוב תורם לפיתוח שחקנים. פעם אמא הייתה מתחננת שנחזור הביתה, היום היא מתחננת שנצא החוצה. ברור שיצר ההצלחה, כשרוצים להציל את המשפחה, נותן דרייב ברגעים הקשים – וככה צומחים שחקנים גדולים".
אתה ידוע כפנדליסט, כבשת בקריירה 51 שערים מהנקודה הלבנה מתוך 58 בעיטות. תן טיפ.
"לא אחשוף את כל הסודות, אבל צריך בעיקר קור רוח, שקט נפשי וכמובן לדעת לבעוט כמו שצריך. כל החטאה יכולה לגמור אותך, זה כמו סכין".
"לא היכרתי את יובאנוביץ', בסרביה לא דיברו עליו כמשהו מיוחד. הוא לא מישהו שהייתי אומר שמכבי ת"א תשלם עליו שני מיליון יורו"
ערן זהבי, ששיחק איתך בהפועל ת"א, שוקל לחזור ארצה בקיץ. אתה חושב על קאמבק דומה?
"בסיום העונה אני מסיים חוזה ואי־אפשר לדעת מה יקרה. מצד אחד אני רואה את בלומפילד, הקהל האדום, אלו דברים שעושים לי את זה. גדלתי בהפועל, התחנכתי שם 12 שנה. אם אחזור זה רק בקטע של סגירת מעגל, כמו להודות ולהעריך, ולא כדי להוביל אותם לאירופה או משהו כזה. למכבי ת"א אין סיכוי שאגיע בגלל השיר המכוער של האוהדים שלהם אחרי מותם של אבא שלי ושל נילי נאתכו. בשנים האחרונות מכבי חיפה פנתה אליי, הם ידעו שאני לא בעניין של לחזור. לא יהיה נכון לחזור לארץ בכלל, אבל אם לחזור אז רק להפועל ת"א. לכל שחקן שמגיע לסיים את הקריירה בישראל יש רק מה להפסיד".
אתה כבר 12 שנה בחו"ל, ולך יש את הפרספקטיבה הטובה ביותר לגבי מיקומו הריאלי של הכדורגל הישראלי. האם גם לקראת הקמפיין הבא הציפיות לא תואמות את המציאות?
"איפה שאנחנו היום זה בדיוק האזור הריאלי שלנו – ואנחנו עוד בתקופה טובה. כל פעם מפתחים ציפיות של בטוח עולים. אני לא אגיד אף פעם מראש שאין סיכוי, אבל הכדורגל הישראלי – מכל הבחינות – פשוט לא שם, אין מה לעשות. נכון שיש לנו שחקנים טובים ומוכשרים, אך לנבחרות אחרות יש פי ארבעה יותר. להפתיע תמיד אפשר, בעיקר דרך הטריק של ליגת האומות, אבל זו תהיה הבלחה חד־פעמית ואז נחכה שוב 40־50 שנה. הבסיס שלנו רחוק מאוד מאירופה".
בעוד שבועיים הנבחרת תשחק מול גרמניה ורומניה, ואז מתחיל הדבר האמיתי – מוקדמות היורו. יש למה לצפות?
"להגיע ליורו דרך ליגת האומות או המוקדמות כשיש 24 עולות זה יותר סביר. האם אנחנו יכולים לעשת את זה? כן, אבל זה יהיה קשה מאוד".
מאמן ישראלי או זר בנבחרת?
"יש לנו מאמנים מוכשרים, אבל למדינה כמו שלנו יותר נכון מאמן מבחוץ. נטול אינטרסים פנימיים, פחות מעורבב, מישהו שבא נקי".
בפרטיזן בלגרד מכנים אתך "טטקו", שזה סבא, המנהיג של הקבוצה. אתם מובילים את הליגה הסרבית אחרי שכבשת פנדל מנצח בשבת האחרונה.
"הגעתי לפרטיזן כדי להיות בורג מרכזי, לקחת את הקבוצה קדימה אחרי שנים לא פשוטות ולזכות באליפות. אנחנו מובילים את הליגה מתחילת העונה, יש עוד כמה משחקים עד לפלייאוף והמטרה היא לשמור על הפסגה כדי לארח את הכוכב האדום. עברתי משחקי דרבי בת"א וקרבות לוהטים ביוון, אין דבר שדומה לדרבי של בלגרד".
מכבי ת"א רכשה את ג'ורג'ה יובאנוביץ', שמגיע מקבוצה קטנה בליגה הסרבית, בשני מיליון אירו. הוא כבר עם שישה שערים בשישה משחקים.
"אני מכיר את הקבוצה, אותו לא. לא דיברו עליו פה כמשהו מיוחד, שמח בשבילו שהוא מצליח הוא לא היה כוכב בסרביה. ידעתי שהוא חלוץ טוב, לא מישהו שהייתי אומר שמכבי ישלמו עליו שני מיליון אירו. זו ליגה שישראל צריכה לקחת כמודל. אצלנו שחקנים בני 16־17 מקבלים הזדמנויות ולא מגיעים רק כמשלימי סגל. מהר מאוד מוכרים אותם בכסף גדול, זה מפעל השבחה. מאז שאני פה נמכרו צעירים למועדונים כמו מנצ'סטר סיטי ומונאקו".
ומלאדן קרסטאיץ' הוא שם גדול בסרביה?
"הוא מוכר, אבל לא מאמן שהצליח. הם הופתעו שהגיע לקבוצה שאימנו אותה שמות כמו איביץ' ויוקאנוביץ'".
פורסם לראשונה: 09:19, 13.03.22
