שחר טיבי חיכתה לדבר הזה יותר מכל. אלופת העולם הטרייה בשייט בדגם ה־IQ פויל צפתה במשך שנתיים שלמות בכל שש חברותיה לנבחרת הנשים עולות על הפודיום בתחרויות גדולות, מלבדה.
זה לא סיפור סינדרלה על מישהי שהגיעה משום מקום וכבשה את המקום הגבוה ביותר. היא הייתה שם כל הזמן, בכל זאת מגיעה מהעיר אילת, לה יש לא מעט נציגים בענפי הגלישה. את הייעוד והפוטנציאל שלה להצליח דווקא בדגם הספציפי הזה היא הרגישה לפני כולם, וחיכתה עד שיגיע הרגע הנכון. והוא קרה בדיוק לפני שבוע.
טיבי הייתה אחת מהנציגיות והנציגים של ישראל במשחקים האולימפיים בטוקיו. גולשת הרוח, שבאוקטובר תחגוג 26, בכלל שייטה בקיץ 2021 על סירת 470, דגם ותיק מאוד בישראל, עם בת זוגה נויה ברעם. השתיים סיימו במקום השמיני והאחרון בגמר, ממנו טיבי יצאה מרוצה. במקביל, הדגם עבר שינוי לקראת פריז 2024, והוחלט שאין עוד צוותים של אותו מין על הסירה אלא אישה וגבר.
טיבי מתארת את הרגע בו ירדה מהחוף בטוקיו, כרגע מכונן, בו הבינה שהקריירה שלה עוברת מהפך, אל עבר דגם בו היא יכולה להיות תחרותית יותר. "זה היה צעד שהוא גם מפחיד וגם מהיר", היא משחזרת את העלייה הראשונה על הגלשן. "וזה היה מדהים. הנה, אני חוזרת לאהבה הישנה שלי, הכל טוב ויש לי משהו בידיים. שנתיים אחר כך אני אלופת עולם".
באיגוד לא ראו את המעבר הזה בדגמים בעין יפה.
"נכון. מבחינתם זה לא היה אידיאלי שאעבור לגלישת רוח. קודם כל, יש להם הרבה גולשות והן טובות. וגם, אין הרבה נשות צוות טובות ב-470. בנו עלי שאצטרף לאחד הגברים. ניסו לשכנע אותי להישאר שם אבל לא הלך להם".
מה את זוכרת מההתחלה שלך בדגם?
"הייתי בכושר טוב של אחרי משחקים אולימפיים, אבל בגלשן עובדים שרירים אחרים. אחרי כל אימון הייתי מפורקת. לא יכולתי להתאמן כל יום. אחרי עשר פעמים בים כבר התחריתי, הייתה אליפות ישראל. סיימתי עשירית מתוך עשרה משתתפים. מה הייתה התגובה באיגוד? עקצו, ואמרו לי 'אולי תחזרי לשוט'".
"מאמינה שבאיגוד כבר השתכנעו"
ואת בוחרת לטוס לאליפות אירופה, לא מקשיבה.
"התחרות נערכה באוקטובר, ובאותה תקופה הכל עוד היה סביב קטי (ספיצ'קוב) שהייתה הנציגה לטוקיו. במקביל הכריזו ששחר צוברי יהיה מאמן הנבחרת. נסענו, או יותר נכון לומר שאני הצטרפתי, נבחרת של בנות מכמה מועדונים עם מאמן מטעם מכמורת, סתיו ביימל, שהיום עובד איתנו גם בנבחרת. ביקשתי שהאיגוד יממן את התחרות, הגענו לפשרה של חצי חצי".
מה הייתה התגובה שלך?
"מאוד התעצבנתי. אמרתי להם אני שייטת אולימפית איך זה יכול להיות. אני לא אוהבת להגיד שבדיעבד הם טעו. אם תשאלי את איגוד השייט הם יגידו לך שהיה עדיף לו שאישאר ב-470. אני מבינה ומקבלת, אז נעלבתי. אמרתי להם: 'אתם לא מאמינים בי'. היו לי שיחות קשות עם אלי צוקרמן ואיך דבר כזה קורה. הוא הסתכל על האינטרס המערכתי, אני הסתכלתי על האינטרס שלי, איך אני מממשת את עצמי. סיימתי שם מקום 22 מתוך 70, מבינה שאני יכולה להיות בטופ העולמי".
וזה הספיק כדי להודיע לאיגוד בפה מלא שזה הדגם שלך לקמפיין הזה?
"כן. הודעתי גם להגהים שחיכו לי לתשובה ולוועד האולימפי על ההחלטה שלי. התגובות היו אותן תגובות. ישבתי עם גילי לוסטיג (יו"ר הוועד האולימפי לשעבר) עם עיניים נוצצות והוא ראה את זה. אמר לי שהם מאחוריי, איחל בהצלחה וכמובן דיבר על הפיל שבחדר. נאמר לי 'שחר, זאת הולכת להיות תחרות קשה. את מבינה מה הולך פה?' אמרתי שכן. הוועד האולימפי הלך אחריי לגמרי ואני מעריכה אותם על זה. הייתי צריכה עוד כמה חודשים לשכנע את האיגוד, עכשיו אני מאמינה ששכנעתי אותם כבר".
המירוץ לכרטיס האולימפי
התחרות הקשה הזו היא כאמור עם לא פחות משש בנות - על כרטיס אחד בלבד. מלבד טיבי וסגניתה ספיצ'קוב, מתחרות עליו גם מאיה מוריס, תמר שטיינברג, שחר רשף, דניאלה פלג ושרון קנטור. האחרונה זכתה במדליית כסף באליפות אירופה לפני כשלושה חודשים וזכתה בכרטיס הקדם אולימפי, עם בונוס של לא מעט נקודות. כל זה גרם לטיבי להרגיש צביטה מכך שהיא עדיין היחידה בנבחרת ללא מדליה.
"בשיוט אני יודעת איך לנצח את הבנות האחרות והן יודעות לנצח אותי. בחוף כן חשוב שהיחסים יהיו בריאים וטובים. לא מדברת על להיות חברות, זה בונוס"
"היה לי ברור שאם אני רוצה להישאר בעניינים - אני חייבת לעשות את זה. זה לא לשים על עצמי לחץ כמו להיות ריאלית, כי שרון יצרה סיטואציה מסוימת שהפעילה לחץ, אין מה לעשות. כשהיא ניצחה בטסט איוונט אמרתי: 'פאק, אם אני לא עושה עכשיו מדליה המשחק גמור'. אני בטוחה שזה מה שעבר בראש למתחרות האחרות".
כעת, מדליית הכסף ספיצ'קוב לצד הזהב שלה גרמו לכך שאליפות העולם האחרונה בינואר תהיה זו שתקבע את זהות הנציגה. "יצרנו מצב שהכל יכול לקרות שם. זה מעודד גם את שרון ושאר הבנות לעבוד יותר חזק", היא מצהירה.
אין חשש שברגע השיא הזה התחרותיות תפוצץ הכל?
"כשהתחלנו את הקמפיין אמרו לנו שתמיד זה נגמר ברע וגם לנו זה יקרה. אני לא מפחדת מזה. עם ההרכב הזה לצד צורת הניהול של שחר, אני מאמינה שזה יסתיים בטוב. בשיוט אני יודעת איך לנצח את הבנות האחרות והן יודעות לנצח אותי. בסוף אנחנו יודעות הרבה אחת על השנייה, את היתרונות והחסרונות. בחוף כן חשוב שהיחסים יהיו בריאים וטובים. לא מדברת על להיות חברות, זה בונוס. יחסי כבוד זה הכי חשוב, גם תחרות בריאה והערכה אחת לשנייה. יש את שלושת הדברים האלה לכולנו בנבחרת".
אי אפשר להתעלם מכך שספיצ'קוב לא מתאמנת אתכם.
"קטי הוציאה את עצמה מהנבחרת וזה גרם לכך שלא יהיה מתח. אם היא הייתה שם, אולי הדברים היו נראים אחרת. מה שקורה מסביב לא מעניין אותי, אבל הסיפור הזה (בין מוריס וספיצ'קוב, והרומן עם המאמן פייר לוקה) מאחורינו וחשוב להגיד שהאירוע נגמר ואין לו שום קשר לעבודה עם שחר ומי שמפה".
ספרי על העבודה עם שחר. כאילתית כמוהו, יש לכם היכרות מוקדמת.
"אני זוכרת בתור ילדה את המדליה שלו. זאת הייתה השנה הראשונה שלי, רק התחלתי את החוג. הייתי הקרנה וחגגו בעיר. בתור מאמן, הוא עצמו גם בתהליך למידה. בתחילת הדרך הוא אמר לי לוותר, והיה לי מאוד קשה עם זה. היום היחסים שלנו מעולים. עשינו התקדמות בזמן הזה. הוא נתן מהרגע הראשון מאה אחוז ממנו וזה משהו שאני מאוד מעריכה ממנו. כשניצחתי באליפות, הוא בכה בסירה, מאוד התרגש. זה לגמרי הישג שלו בין היתר".
כשצועקים שחר מי מסתובב?
"לי קוראים טיבי. יש גם את שחר רשף בנבחרת, אז היא רשף ולשחר צוברי אנחנו קוראות שחר".
מאכזב אותך שאף אחד בבית הקפה לא מזהה אותך?
"לא במיוחד. הייתי שמחה שתהיה יותר חשיפה, אבל לא רק לניצחונות. חשוב שהנוער יראה את זה, את העבודה הקשה ולא רק הפודיומים. שיעקבו בדרך, כי זה לא מקבל במה. בתחילת הקמפיין לטוקיו הייתי חצי משרה בספורט. גם עבדתי במלצרות באולם אירועים, שלושה כאלה בשבוע, כדי לממן את שכר הדירה (מתגוררת בשדות ים) ואת החיים. רק בתחילת 2019 עזבתי. היו מדהימים איתי. זה לא תסכל אותי, אהבתי לעבוד. אני חרוצה. בנוער יש המון תמיכה ובבוגרים כשאת בטופ בהתאם. החלק הקריטי הוא במעבר, שם צריך לשים כסף מעצמך. זה מאוד קשה. שם צריך לתווך".
בחרת להקדיש את המדליה שלך ללי קורזיץ. דיברתן מאז?
"כן, התכתבנו. התרגשתי כשהיא ראתה את זה שהקדשתי לה את הזכייה. אני מאחלת לה רק בריאות. היא סללה דרך, ואחת הספורטאיות אם לא הגדולה מכולם במדינת ישראל. ראיתי רשימה של מדליסטים מאליפות עולם שפרסם איגוד השייט והצטרפתי לרשימה מאוד מצומצמת איתה ועם גל פרידמן - וזו זכות בשבילי לעמוד איתם בקטגוריה הזו".
סיפמטיה להפועל אילת
הגולשת היא בת הזקונים של משפחת טיבי, לה יש ארבעה האחים. ההורים התגרשו כשהייתה בת 17, כך שהאב נשאר בעיר הדרומית בעוד האם עברה למרכז. "המעבר של אמא היה כדי לתת מעטפת. היא לא תודה בכך, אבל היא עשתה זאת כדי שיהיה לי בית חם, איפה לזרוק את הכביסה כשאני חוזרת מחו"ל". למרות הפרידה של ההורים, המשפחה נמצאת ביחסים טובים. את המדליה היא תשאיר אצל אמא, כמתנת יום הולדת.
עוד משהו שלא ידעתם על טיבי היא שהיא אוהבת את כל סוגי הספורט, עוקבת וצופה אחרי לא מעט ספורטאים ישראלים בענפים השונים. בעבר אף הייתה הולכת למשחקי הכדורסל הפועל אילת.
היא בזוגיות חמישה חודשים עם גולש עבר ספרדי, כיום מאמן ילדים, אותו הכירה בפלמה דה מיורקה. "יש תחרות גדולה בפלמה כל שנה, המועדון שלו מארח את התחרות. אנחנו מבקרים אחד את השני, מוצאים את הזמן איך להיפגש. אני נוסעת אליו עכשיו בשבוע הפסקה שלי", היא אומרת.
באליפות העולם ביקשה ממנו לא להגיע, טוענת שמדובר בתחרות חשובה. "לא ידעתי איך זה ישפיע עלי, אמרתי לו שנבדוק את זה בתחרויות פחות חשובות. ביום האחרון כשיצאתי מהים, הוא חיכה בחוץ, אחרי שיוט המדליות", היא מספרת בהתרגשות. "הוא הגיע יום לפני למקרה שלא אעלה בכלל לשיוט מדליות והתחבא כל היום. אחרי המדליה כולם התנפלו עלי והוא עומד לו שם בקצה של החוף. לא האמנתי שהוא פה, וזה ריגש אותי מאוד".
תקחי אותו באילת לבקר באקווריום או בחוף של מוש?
"קודם כל זאת תהיה הפעם הראשונה שלו באילת, ואני אקח אותו למקומות של אילתים, לא של תיירים".
