מפתה לומר שניצחונה המרשים אתמול של מכבי ת"א על וירטוס בולוניה הושג בגלל שווייד בולדווין חזר לעצמו בגדול, או שבגלל ששלושת הגדולים שלה סוף סוף היו טובים כולם באותו משחק, או שהספסל סיפק תרומה יפה מאוד למרות חסרונו של בלאט, ובכלל, שההתקפה הייתה מגוונת, חכמה ומצוינת. אבל זאת תהיה הטעיית הציבור.
כל הדברים האלה אמנם נכונים, כולם קרו, אבל לא הם הסיבה שהצהובים ניצחו, ובהפרש מכובד, 78:95, פער גדול יותר מזה שבו הפסידו לאיטלקים במשחק הראשון, מה שיכול להיות חשוב בסוף העונה. מכבי ניצחה כי עמדה ביעד הכי חשוב שלה ביורוליג: לספוג פחות מ-80 נקודות במשחק.
זה קרה הודות להחלטה פרסונלית מרכזית ולכמה החלטות טקטיות מצוינות. השינוי הגדול שקרה בקבוצה בשבועות האחרונים הוא העלאתו בחמישייה של רומן סורקין לצד ג'וש ניבו במקום ג'ייק כהן. את ההבדל ראו אתמול כבר משניות הפתיחה. ניבו הצליח לבלום את טורניקה שנגליה, שחגג במשחק הקודם על חשבון הרגליים האיטיות של כהן. כשהפורוורד המצוין של בולוניה כבר הצליח ליצור חצי מצב מסוכן, סורקין היה שם כדי לעזור.
אני לא מכיר את כהן אישית, אבל הוא נראה לי בן אדם זהב. יש לו גם יתרונות לא מעטים כשחקן כדורסל: הוא חכם, קבוצתי, מוסר מצוין, נטול אגו ויש לו קליעה טובה. עם זאת, הוא פשוט לא מתאים לשיטה ההגנתית הנוכחית של מכבי, שכוללת המון חילופים, עזרות ותנועה מהירה. לכן, הדקות שלו הלכו וירדו ואתמול הוא בכלל לא שיחק. זו כנראה מגמה שתימשך.
תוכנית ההגנה של האלופה הישראלית כללה אתמול מספר רכיבים ששזורים זה בזה: לא לתת לשנגליה לעשות מהלכי אחד על אחד מול שומר יחיד (למעט זריקות לשלוש), להביא עזרות בשמירה מתחת לסל על החודרים – כולל שנגליה כמובן, כשהוויתור הוא לאפשר זריקות חופשיות לשלוש מהפינות לכולם - חוץ מבלינלי, שאליו נצמדים בכל מחיר.
רק שזה ממש לא קל כמו שזה נשמע. ברוב דקות המשחק, ההתקפה של בולוניה מבוססת על הקשר בין היכולות של בלינלי לשנגליה. האיטלקים מבצעים מספר חסימות שמטרתן לסיים את האירוע כשלבלינלי יש עשירית שנייה לזרוק מבחוץ מול שומר שעוד לא מספיק להגיע אליו אחרי חילוף – ועשירית שנייה זה כל מה שהוא צריך. אם השומר הגיע בזמן, האופציה השנייה היא להוריד כדור למטה לשנגליה ולתת לו לעבוד מול השומר הנמוך שנשאר איתו עקב החילופים שהתבצעו בהגנה כדי לא לחטוף שלשה מבלינלי.
באופן הזה בולוניה קלעה במשחק הקודם מול מכבי ת"א 100 נקודות. הפעם היא הייתה רחוקה מאוד מזה. נכון, זה נבע גם מהעובדה שהשחקנים האחרים לא הצליחו לקלוע שלשות די חופשיות. לא בכל יום זה היה קורה. אבל בין כל האלטרנטיבות שיש כדי להתמודד מולם – זו הייתה הטובה ביותר.
כמו שבמשחק הקודם, החמישייה של מכבי פתחה טוב, והשאלה הגדולה הייתה מה יקרה כשיגיעו החילופים. קטש למד את הלקח מההפסד בשבוע שעבר ולא החליף את כל החמישייה במכה. אבל בסוף, בבולוניה עלו מהספסל בלינלי ואיפה לונדברג, כנראה שדרוג לעומת הגארדים של החמישייה, כך גם שחקנים כמו אנטה ז'יז'יץ' מיודענו ואקילה פולונרה המאוד מוכשר.
כאן שוב ראו את ההבדל בין קבוצה עם שתי חמישיות ברמה זהה (השנייה של האיטלקים אולי אפילו טובה יותר מהראשונה), דבר שיש לכל הגדולות ביורוליג, לבין קבוצה עם סגל קצר כמו מכבי (ובלי בלאט הוא כבר קצרצר), שיורדת לרוב דרסטית ברמתה כשהחילופים מתחילים.
כמו במשחק מול פנרבחצ'ה, בשנייה שהמחליפים נכנסו לתמונה, מכבי איבדה את המומנטום ההתקפי, היריבה ברחה, והצהובים היו צריכים להתמודד עם פיגור אליו נקלעו. כשהחמישייה כולה חזרה באמצע הרבע השני - השטף חזר והקבוצה של קטש שיחקה יפה מאוד בשני צידי המגרש.
וזה רק מעצים את ההכרה בהישגים שקטש מצליח להוביל אליהם את מכבי: יש לה ספסל מהדלילים ביורוליג, והיא עדיין במאזן חיובי. מצד שני, זה מעורר תהייה האם בעלי מועדון, שמשקיעים ממילא כל כך הרבה כסף בקבוצה לא היו צריכים לעשות עוד מאמץ כדי להביא אפילו עוד שחקן מוביל אחד, כדי שיהיה לצהובים סיכוי תיאורטי להתחרות בקבוצות הגדולות.
זה כמובן קל להגיד כשהכסף לא יוצא מכיסך, והכל כנראה תלוי בהכנסות שהצלחה מייצרת. למשל, האם מקום בשמינייה הראשונה מכניס לקבוצה פחות או יותר ממיליון דולר לעומת עונה שבה זה לא קורה. הדבר הכי רווחי אגב, לפחות ממה שאני מכיר מה-NBA, זו קבוצה זולה ומחורבנת ממש כי ההכנסות די קשיחות וההוצאות על משכורות יכולות לרדת באופן מאוד משמעותי. מכבי מנסה תמיד להיות תחרותית וזה כבר עולה הרבה. השאלה מה הנקודה הנכונה לעצור בה את ההוצאה היא כבר חידה קשה לפיצוח.
נחזור למשחק: במחצית הייתה התוצאה 45:46 למכבי. גבולי מאוד, כאמור, כי היא קולעת בערך 90 נקודות למשחק, למרות שכל פעם זה קורה בדרכים שונות לגמרי, ולכן קצב הספיגה הזה היה מעמיד את הניצחון בסימן שאלה. הבשורה הטובה הייתה שבולדווין שיחק מצוין וקלע 12 נקודות, וגם קולסון ובראון היו טובים ביחד איתו. מישהו זוכר מתי זה קרה לאחרונה?
המחצית השנייה כבר הייתה סיפור אחר לגמרי. ג'ון דיברתולומיאו קיבל הרבה דקות, חנק את בלינלי וגם קלע שלשות. הרבע הסתיים בתוצאה 60:70 למכבי – שספגה 14 נקודות בלבד. זו הדרך הבטוחה לניצחון במקרה שלה. זה היה משחקו הטוב ביותר של הקפטן מזה זמן רב, וגם ברור למה: בלאט היה חסר, הוא ידע שחלק גדול יותר תלוי בו, אבל גם שסביר שיקבל יותר קרדיט. כן, הכל בראש. להיות מחליף זה אירוע מסובך מנטלית. הרבה יותר מלהיות שחקן חמישייה אגב.
ההצטיינות שלו צריכה ליצור כאב ראש לקטש: האם המחליף הדומיננטי יותר בין הגארדים צריך להיות בלאט ההתקפי, אחד מחביביו הגדולים, או דיברתולומיאו ההגנתי, בעיקר כשהמפתח להישגים עובר דרך ההגנה? שאלה לא פשוטה. מה שכן הובהר אתמול באופן די ודאי זה שההצטיינות של בלאט באה על חשבון היכולת של דיברתולומיאו לבטא את עצמו באופן מלא. אתמול, בלי הצל של בלאט, הוא קלע 16 נקודות מעבר להגנה הטובה.
ברבע הרביעי מכבי יכלה לנשום לרווחה. המאמן האיטלקי, לוקה באנקי, גמר את בלינלי, ששיחק המון דקות רצופות מרגע שנכנס, וברבע הרביעי נאלץ להוריד אותו לספסל. בלעדיו, ההגנה הסתדרה בקלילות עם כל מה שלאיטלקים היה להציע, למרות שיש להם לא מעט שחקנים מצוינים נוספים, ובראשם איזאייה קורדינייה הצרפתי - גארד גבוה, חודר, קולע, שמזכיר את בולדווין (בימיו הטובים). בלינלי חזר רק לשתי הדקות האחרונות וקלע שתי שלשות מטורפות, שבלעדיהן ההישג ההגנתי של מכבי היה נראה אפילו מרשים יותר. האיש בן 38. אליל.
בפינת הפיקנטריה: אנטה ז'יז'יץ', פעם תקווה גדולה במכבי, כיום, וזה רשמי, ראוי להכרה במעמדו כעגלה עם סוסה. איפה הוא ואיפה רומן סורקין הנהדר, שקלע אתמול 13 נקודות, כולל שלשות, וגם שמר נפלא. אגב, גם ניבו, למרות שקלע רק ארבע, היה מצוין.
בקיצור, זה היה משחק נהדר. אבל השאלה הגדולה היא האם נשאר כוח למשחק מול פרטיזן בלגרד בעוד יומיים? כן, שוב אנחנו בדיון על הסגל הקצר. כן, מכבי תמיד מנצחת אחד ומפסידה אחד בשבועות של שני משחקים. אז הסוף די ידוע מראש. רק שאם מכבי רוצה להיצמד לצמרת, היא חייבת להתחיל לנצח לפעמים פעמיים בשבוע. מה שכן, לפחות נחסכה לה העייפות של הטיסות. איזה פלא: סוף סוף מצאנו יתרון לעובדה שה"ביתיות" שלה מתרחשת בבלגרד.
