האמת? מרגש. מרגש לראות את מוטל'ה שפיגלר מעביר את כתר "מלך השערים של נבחרת ישראל בכל הזמנים" - במירכאות ובלעדיהן - בשמחה, מכל הלב, בתחושה ובידיעה כי הוא מכתיר מלך חדש ראוי מאין כמוהו, ערן זהבי. יפה להיווכח במפגן אבירות פשוט, נקי, אשר ביסודו השלמה עם בכורתו של זהבי, המלך החדש.
שפיגלר, הידוע בחביבותו, בחוש ההומור החם, בשנינותו, כמו גם ברצונו להיות בפרונט, התגלה כאדם שיודע את מקומו המכובד - מספר שתיים. במקום להתעלם, להתנכר, להתיז רשפי קנאה, הוא בחר לברך מכל הלב, לחבק, להודות ולהתוודות בגדולתו ובבכורתו של זהבי.
ספורט תחרותי בכלל וכדורגל בפרט הוא תחום שתהילת עולם נקנית בו, לא בהכרח ודאי, לא רק הודות למאמץ ולזיעה, אלא בכישרון. ייתכן כי מוטל'ה לא פחות כשרוני מזהבי, אבל נראה כי זהבי חרוץ יותר, רוצה יותר, מתאמץ יותר. היא כבש את הפסגה בזכות שילוב של כישרון ועבודה קשה. מי כמו שפיגלר יודע זאת.
המלך הישן עודנו חי, גם אם כבר לא בועט, פיו ממשיך להפיק מרגליות. מקומו בהיכל התהילה של הכדורגל הישראלי מובטח, גם אם איבד את המקום הראשון. איש לא יעיב על תהילתו, גם לא זהבי, המואר כיום באור יקרות של כוכבות-על, של בכורה.
יפה לראות כי יש מקום של כבוד לשניים בפסגה. ויפה גם לראות ולשמוע את זהבי מכבד את מי שהפך לסגנו, מוקיר אותו ואף רואה בו, במידה רבה, את מורו ורבו על המגרש. תחרות לא בהכרח חייבת להיות כרוכה בדם רע, ברוע ובקנאה. היא יכולה להיות שונה, תרבותית, שבה המתחרים מפרגנים זה לזה, חשים ויודעים, כי הישגו של אחד לא מעיב על הישגו של השני.
רוצים גם אתם להיות פרשנים? אז תתחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
