גולדה מאיר, לובה אליאב, טדי קולק, סטף ורטהיימר, שולמית אלוני, אבא אבן, אלי הורביץ, אפרים קישון, חיים טופול – לרשימה המכובדת הזאת של זוכי פרס ישראל בתחום מפעל חיים, תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, יצטרף בעוד שבועיים וחצי איזי שרצקי, שיעלה במוצאי יום העצמאות על במת בנייני האומה בירושלים כדי לקבל את הפרס החשוב והיוקרתי ביותר הניתן במדינת ישראל.
שרצקי (75) מוכר כבעלים של הפועל קריית־שמונה, אבל את הפרס הוא יקבל בעיקר על הפעילות הפילנתרופית בעיר, שהתמיכה בקבוצת הכדורגל שלה היא רק חלק ממנה. "בשנת 1999 ראיתי במהדורת החדשות בטלוויזיה את ההפגזות שמגיעות מלבנון לקריית־שמונה, את הקטיושות הבלתי פוסקות, והחלטתי להתקשר לראש העירייה חיים ברביבאי שהוא חבר שלי מהצבא ולהגיד שאני רוצה לבוא לעזור", הוא מספר איך הכל התחיל. "ההתנדבות והפילנתרופיה הם חלק מהגנטיקה אצלנו במשפחה, אמא שלי הייתה ניצולת אושוויץ, היא חינכה אותנו לערכים האלה. הכדורגל בא רק אחרי, השקעתי מאז בפרויקטים שונים בעיר משהו כמו 250־300 מיליון שקל".
בין הפרויקטים הראשונים היו הקמת בית תמחוי על שם אמו בתיה ומועדון לילדים על שם אביו שמחה. בהמשך הוא מימן מרפאת שיניים לנזקקים, שיקם את תיאטרון "מראה" ותמך בעמותות כמו "עלם" ו"אחריי". שרצקי וחברת איתוראן שבבעלותו מאמצים מזה 16 שנה את גדוד "שחף" מחיל האיסוף הקרבי במסגרת פרויקט "אמץ לוחם", ועובדי החברה משתתפים בפרויקטים בתחומי הנוער, קשישים וחינוך מיוחד בבתי הספר רננים, שחפים, ברנקו וייס וגוונים. הוא תומך גם בעמותת "מצמיחים" הפועלת בבתי ספר בסדנאות למניעת אלימות, ובעמותת "אתגרים" המעבירה הדרכות של פעילות שטח לגני ילדים בעלי צרכים מיוחדים.
"רק אחרי שנה ברביבאי הגיע אליי ואמר לי 'אולי תעזור לכדורגל, צריכים השקעה של 50 אלף שקל'", משחזר שרצקי. "אמרתי לו שאני יודע שיש כמה קבוצות בעיר, ושהתנאי שלי שכולן יתאחדו תחת קבוצה אחת. היינו אז בליגות הנמוכות, אבל אמרתי לברביבאי 'אנחנו נזכה באליפות ונשחק באירופה'. אני זוכר עד עכשיו את הצחוק שלו, הוא לא האמין. 23 שנה שאני עם המועדון הזה והשגנו כמעט כל דבר אפשרי. לקחת עיר קטנה בלי מסורת ולזכות איתה באליפות, בגביע המדינה, בגביעי הטוטו, להגיע לאירופה ואפילו לדגדג את שלב הבתים של ליגת האלופות – חוץ ממני אף אחד לא האמין בזה".
הפנטזיה של שרצקי הייתה לזכות בפרס ישראל, אבל הוא העריך שאין סיכוי שזה יקרה בתקופתו של בנימין נתניהו, בו הרבה להטיח ביקורת. מי שהתקשרה להודיע לו על הבחירה הייתה שרת החינוך יפעת שאשא־ביטון, בת קריית־שמונה, שהכירה מקרוב את העשייה של שרצקי מתקופתה כסגנית ראש העירייה והממונה על תיק החינוך והנוער. "זה ריגש אותי מאוד", מודה שרצקי. "הופתעתי, כי רק שבוע לפני כן נבחרתי לקבל פרס מפעל חיים ממשרד התרבות והספורט. חיכיתי לזה הרבה זמן, כל הזמן היה לי כיף עם העשייה שלי בנשמה ובלב, אבל עכשיו כשקיבלתי את הפרס, זו הערכה שמוסיפה לי הרבה".
הערכה שהפכה לפומבית.
"אשתי והילדים הם הדבר הכי חשוב בשבילי. אמא שלי לימדה מתמטיקה ילדים מהתיכון בהתנדבות, אני המשכתי את דרכה, והילדים שלי אחריי. ניר מלמד פעמיים בשבוע ילדים מתמטיקה ואזרחות, אייל עובד עם חיילים בודדים, זה הכיף הכי גדול שהילדים שלי ממשיכי דרך בהתנדבות".
"החל מעונת 2023/4 יהיו רק 12 קבוצות בליגת העל, יש כבר סיכום בין הבעלים. לא נעים לי להגיד, כי אני פריפריה, אבל אני חושב שבכדורגל הישראלי מספיק שיהיו עשר קבוצות בליגה. מכבי ת"א ומכבי חיפה יתארחו אצלי כמה פעמים בעונה ויסדרו לי הכנסות"
את מי תביא איתך לטקס בבנייני האומה?
"עשרים אנשים מהמשפחה שלי, אשתי, הילדים, אחי. אעצום את העיניים ואחשוב על שבעת חודשי הלחימה שלי ביום כיפור, כשמאות פגזים עפו לי מול העיניים, בזמן שהיום אני עוזר לעמותה להורים ואחים שכולים בצפון. אחשוב על בית התמחוי, מרפאת השיניים, כל מה שאני עושה בעיר יעבור לי מול העיניים, יחד עם ההורים והמשפחה שלי. זה יהיה הרגע הכי מרגש מבחינתי".
מה אתה מאחל למדינה?
"שלום, ושהממשלה הנוכחית תמשיך".
אם היית חלק מוועדת הפרס, לאיזה עוד איש ספורט היית מעניק אותו?
"שמעון מזרחי כבר קיבל, אז ליענקל'ה שחר מגיע. אלו שני האנשים הכי טובים בספורט".
כולם רוצים לאמן אצלי
מה גורם לאנשי עסקים כמוכם להיכנס לכדורגל?
"מי שנכנס לכדורגל לא שפוי. ראיתי את שחר לאחרונה ואמרתי לו 'הנה, הגיעו שני הפראיירים'. גדלתי בכדורגל ויש לי את הכסף – אלו שני המצרכים הנדרשים להצלחה. בתחילת שנות השבעים ניהלתי את מכבי רמת־עמידר ועשיתי מהלכים כמו מכירת ויקי פרץ תמורת שחקנים צעירים, ובהמשך את מחלקת הנוער של מכבי ת"א".
לא נמאס לך להצהיר שאתה עוזב ובסוף נשאר?
"נמאס לי מכדורגל, כי מגיעים מאה אוהדים למשחקים שלנו – ואז אני רואה שבמכבי חיפה ובמכבי בת"א מגיעים 30 אלף אוהדים, בהפועל ת"א ובבאר־שבע 15 אלף. אבל בסופו של דבר יש לי אחריות, אם אעזוב את הקבוצה הכל יתפרק לגמרי, אפילו לא ביום שאחרי אלא מיד".
מה הייחוד שלך כבעלים?
"אני לא חייב שקל לאף אחד, גם מי שפיטרתי תמיד קיבל את השכר ואת הרכב עד לסיום העונה. עשו ממני רעש שאני המפטר הלאומי, אבל יש לי את מספר המאמנים הנמוך ביותר בשני העשורים האחרונים. קח את המאמנים שפיטרתי, הם לא הצליחו אחר כך בשום מקום אחר. כשאני רואה שמאמן פוגע לי מקצועית בקבוצה, אני חייב לפטר אותו ורואה בזה אשמה שלי שהבאתי אותו. כל מי שעבד אצלי רוצה לחזור".
תרבות הניהול בכדורגל הישראלי נמוכה. תראה את פרשת משה חוגג למשל.
"זה לא מהיום, גם על אמיר כבירי התרעתי בפני הבקרה וראינו לאן זה הגיע. בנוסף לשלושת הבעלים של הקבוצות הגדולות, גולדהאר, שחר וברקת, יש עוד בעלים טובים. יואב כץ ואבי לוזון עומדים בתשלומים וזה הכי חשוב, כי יש כאלו שלא. גם אייל סגל עושה עבודה טובה, אבל יש תופעות שאני פחות מתחבר אליהן. עירייה לא יכולה לנהל כדורגל, ולכן הפועל חדרה וקבוצות כאלו לא יכולות להיות בחיים. אני גם לא מאמין בקבוצות אוהדים כמו הפועל ירושלים, זה לא יכול להצליח. קבוצה צריכה בעל בית אחד. דייויד פדרמן הציע לי בזמנו שאקח את מכבי ת"א יחד עם מאיר שמיר, אבל אמרתי לו שבדיוק כמו שאני חושב שבכדורסל צריך בעלים אחד מחליט, כך גם בכדורגל. אני רואה מה קורה בהפועל ת"א, חייבים שם כספים בכל יום. ביקשתי בישיבת המינהלת שבעלים יחתמו על ערבויות אישיות לשחקנים ומאמנים, אבל מי יעשה דבר כזה, חדרה?"
אבל דווקא אתה אחד הבעלים הכי מתערבים בכדורגל הישראלי.
"כל בעלים חושב על עצמו שהוא המבין הגדול ביותר, אבל אני היחיד עם 65 שנות ניסיון בכדורגל. המאמן שלי בנוער של מכבי ת"א ראה אותי ליד קולנוע מקסים, כשהלכתי לחברה שלי שבדיעבד הפכה לאשתי ועישנתי סיגריה. מאז לא הגעתי לאימונים, אחרת יכול להיות שהייתי שחקן".
התדמית של הכדורגל הישראלי גרועה, מי ירצה עכשיו להיכנס אליו?
"אף אחד, זה נגמר. הרי חוץ ממכבי חיפה, מכבי ת"א, באר־שבע ואולי הפועל ת"א, כולם מפסידים כסף. מי יביא 15 מיליון שקל בכל שנה מהבית כמו שאני עושה? זו הסיבה שיש לי כל הזמן מחשבות לעזוב, אבל אני נכנע לאחריות כלפי העיר".
גם האיכות המקצועית הולכת ומידרדרת.
"בוא אגלה לך שהחל מעונת 2023/4 יהיו רק 12 קבוצות בליגת העל, יש כבר סיכום בין הבעלים. לא נעים לי להגיד, כי אני פריפריה, אבל אני חושב שבכדורגל הישראלי מספיק שיהיו עשר קבוצות בליגה. מכבי ת"א ומכבי חיפה יתארחו אצלי כמה פעמים בעונה ויסדרו לי הכנסות. תראה את יואב כץ, הוא מארח דרבי אחד ומרוויח מה שאני עושה בעשר שנים מכרטיסים".
הגשמת חלומות ענק עם קריית־שמונה, אבל בפרויקט הזה לא הצלחת מבחינת הקהל.
"זו הבעיה הקשה. אנחנו מנסים לגדל דור חדש, עושים הכל, וזה לא מצליח גם אם זה בחינם. זו עדיין עיר קטנה, שמחציתה דתיים, אבל בעונת האליפות הגיעו 5,000 אוהדים".
"עשו רעש שאני המפטר הלאומי, אבל יש לי את מספר המאמנים הנמוך ביותר בשני העשורים האחרונים. קח את המאמנים שפיטרתי, הם לא הצליחו אחר כך. כשאני רואה שמאמן פוגע לי מקצועית בקבוצה, אני חייב לפטר אותו ורואה בזה אשמה שלי"
מה אתה רוצה עוד להשיג?
"כמה שיותר גבוה. כל הסגל גמור והחתמתי את מנחם קורצקי. הבאתי שני זרים חדשים מצוינים, מימשתי את האופציה ורכשתי את איתמר שבירו מבאר־שבע, המשכתי עם רועי קהת, עאיד חבשי, דז'יוגאס ברטקוס ויוליוס סקה". שני הזרים ששרצקי סיכם איתם הם הקשר הניגרי יוסוף לוואל (24) מנפטצ'י באקו, שכבש צמד ב־3:3 נגד מכבי חיפה במוקדמות הליגה האזורית, וחלוץ גרוז'ני הרוסית, סנין סבאי (28) מחוף השנהב, ששיחק בעבר בחימקי מוסקבה.
"סלובו מבין שעשה טעות"
מי ינהל את המועדון אחרי שאתה תעזוב?
"לילדים שלי לא אתן לנהל את המועדון, רק את הפעילות בעיר. אני בינתיים לא זז, קשה לי, רק שאהיה בריא. יענקל'ה בן 81 ועושה עבודה אדירה. שאלו אותי למה הוא לא הלך, ואמרתי שעד שהוא לא יחזיר את האליפות למכבי חיפה, הוא לא הולך לשום מקום. אין אנשים כאלו".
בדיעבד, היית נכנס שוב לכדורגל?
"הייתי עושה גלגול נוסף בדיוק כפי שהיה".
והיית משנה משהו בהתנהלות שלך?
"כן, הייתי צריך להשקיע אולי יותר כסף בעסקים מקומיים. בכדורגל לא חושב שהייתי משנה משהו, אולי לא לפטר אנשים כי אני לפעמים שולף מהר, אבל תאמין לי שאין לי בכלל אגו. ראיתי בשבוע שעבר את סלובודן דראפיץ', דיברנו על הכל וצחקנו".
זו לא טעות לוותר על מאמן שהצליח כך?
"ביקרתי אותו אחרי ששלושה משחקים לא פגענו בשער, לא אמרתי לו תשים את זה ואת זה, ביקשתי שיחזור לשלושה חלוצים. הוא אמר לי 'אל תגיד לי שום דבר, רק אני קובע', ותאמין לי שהוא מבין שעשה טעות".
לקורצקי יש אוריינטציה הגנתית מובהקת.
"קורצקי כמעט עשה פלייאוף עליון עד שהבעלים שלו העביר את מרמנטיני לבאר־שבע. תאמין לי שהוא ישחק התקפי בקריית־שמונה".
יש לך תדמית של מפטר מאמנים סדרתי.
"זה מאכזב אותי, רשימת המאמנים אצלי קצרה. בני טבק אימן שנתיים, שמעון הדרי שלוש שנים, אייל לחמן שנה, רן בן־שמעון שש שנים, ברק בכר ארבע שנים כולל הנוער, חיים סילבס וקובי רפואה סיימו את העונה, גם שלומי דורה. מסאי דגו פוטר כי טעיתי איתו, כמו עם עמיר נוסבאום וסאלח חסארמה. כל היתר עזבו או פוטרו בהתאם ליכולות. לי יש רק שלוש בקשות: שני בלמים, שחק התקפי ושתף צעירים".
"יש תופעות שאני פחות מתחבר אליהן. עירייה לא יכולה לנהל כדורגל, ולכן הפועל חדרה וקבוצות כאלו לא יכולות להיות בחיים. אני גם לא מאמין בקבוצות אוהדים כמו הפועל ירושלים, זה לא יכול להצליח. קבוצה צריכה בעל בית אחד"
רפואה עשה אצלך פלייאוף עליון.
"רפואה לא המשיך מבחינתי בגלל לוסיו. החלוץ הזה לא פגע בכדור, כבר דיברתי עם סוכנים והוא היה בדרך לסכנין, מכבי פ"ת ועוד קבוצות, אבל אז מאחורי הגב שלי הוא דיבר איתו ואמר לו שיישאר בקריית־שמונה וגם ייתן לו לשחק. באותו רגע אמרתי לרפואה שהוא לא ממשיך אצלי. יש דברים בחיים שאני לא מוותר עליהם".
מה קורה לקריית־שמונה בשנים האחרונות?
"ממש לא הצלחנו. בשנה שעברה עוד עשינו פלייאוף, אבל ייצרנו רק בינוניות".
מי לדעתך צריך לאמן את הנבחרת?
"רק ישראלי, אני הייתי ממנה את אלון חזן, הוא היה שחקן מעולה ומקדם את הנבחרת הצעירה. בן־שמעון לא הצליח בשנים האחרונות".
הליכה בחוף ושחייה בבריכה
בשל מצבו הבריאותי, שרצקי ממעט לנסוע לצפון בתקופה האחרונה. נכדו אריאל עושה העונה את צעדיו הראשונים בקבוצה הבוגרת של המועדון, ואחיו אפי הפך למרכיב משמעותי בניהול. ביום חמישי נסע שרצקי לקריית־שמונה כשהוא שכוב ברכבו של האח בשל בעיות בגבו, כדי להשתתף בהרמת הכוסית לחג. "אני לא מאה אחוז, אבל משתפר", הוא מספר. "רוצים לנתח אותי, אני מתנגד. חוויתי שני אירועים מוחיים – הראשון בלילה אחרי שזכינו באליפות, והשני במחנה אימונים בסלובקיה".
איך נראה סדר היום שלך?
"כמה שיותר ספורט, זו הבריאות הכי גדולה בחיים. אני מגיע בבקרים לים בתל־ברוך עושה הליכה, שוחה קצת בבריכה באזורי חן".
במה אתה הכי גאה בעשייה בקריית־שמונה?
"בית התמחוי ובית הספר רננים לתלמידים עם מוגבלויות".
על מה אתה מתחרט?
"נכשלתי בשנים האחרונות בקבוצת הכדורגל, כי לא הייתי מעורב מספיק. בשנה שעברה לא הייתי מעורב בכלל".
הרגע הכי מרגש בחייך?
"שבעה חודשים שנלחמתי ברמת הגולן במלחמת יום כיפור".
הכי עצוב?
"כשאמי נפטרה בגיל 44 בשל בעיות בלב".
מהי הבעיה הכי גדולה בטיפול בפריפריה?
"ההתנהלות שערורייתית, אני השקעתי בקריית־שמונה יותר מהממשלות. הפנסיה התקציבית עולה, הארנונה עולה, והממשלות לא דואגות לקריית־שמונה, אולי עם הממשלה הנוכחית זה יהיה יותר טוב".
