את הריצה הזו יחיאל כלב לא זכה להשלים. הספורטאי-לוחם נהרג יחד עם עוד 34 מחבריו למחלקת הל"ה, עוד לפני שהצליח להזעיק עזרה ולהגיע אל גוש עציון הנצור ולהשלים את המשימה שאליה התגייס אחרי פרוץ מלחמת העצמאות. הסיפור של שיירת הל"ה תועד בשירו של חיים גורי "הנה מוטלות גופותינו" והוא אחד הכואבים והנוראיים מאותה מלחמה לפני 75 שנה.
בלילה שבין ה-15 ל-16 בינואר 1948 יצאו 35 לוחמים צעירים כדי לסייע לגוש עציון הנצור, שהיה זקוק לאספקה ולתחמושת. לפנות בוקר התגלתה המחלקה, כותרה על ידי המוני ערבים שהבחינו בהם ובמקום התפתח קרב קשה ומר שבסיומו נהרגו כל 35 לוחמי המחלקה.
מרתק לגלות שבתוך כל הטרגדיה הקשה והאבל הכבד הסתתר במשך שנים גם סיפור ספורטיבי שלא רבים מכירים. בין אותם לוחמים היה יחיאל כלב, בחור בן 25 שהיה אלוף ארץ ישראל בריצת 5,000 מטר בשנים 1942 ו-1943 ונחשב לכישרון מבטיח בענף. מי שהחלה לחקור את סיפורו של האתלט הכישרוני שנפל במלחמת העצמאות, היא אחייניתו רוני רזיאל מבאר-טוביה, שאף הוציאה לאור ספר מרשים שמגולל את תולדות חייו הקצרים.
לפני חמש שנים גילתה רוני בעיזבונה של בת-דודתה דקלה צדוק, קופסה שבה היו שמורות המדליות והתעודות של יחיאל מהמרוצים השונים לפני קום המדינה. בעקבות הגילוי החלה לערוך ספר זיכרון שהסתמך על כתבות מהעיתונים ועל מחקרים בנושא שיירת הל"ה. במהלך איסוף החומרים למדה רוני לא מעט על חייו ואופיו של דודה. יהודה נוימן, מלוחמי הגוש, סיפר לה כי לפי האופן שבו נמצאה גופתו הסיקו כי יחיאל היה בדרכו חזרה להזעיק עזרה, שכמובן לא הגיעה וחרצה גם את גורלו שלו.
השבוע אמרה רוני בכאב, אבל כזה שמהול גם בגאווה: "במשך שנים הייתה פרשת מותו של יחיאל עלומה. בבית לא סיפרו עליו דבר, גם לא הודלקו נרות זיכרון. הטריגר למחקר על חייו ומותו היה העיזבון שנמצא אצל בת הדודה שלי. היו שם תמונות, מסמכים, מדליות, אותות הצטיינות, כתבות בעיתונות ובמדורי הספורט.
"פתאום התגלו לנו פרטים על אדם מדהים וצנוע, שילוב של כוכב ספורט ולוחם גדול לעצמאות המדינה. הוא היה כוכב הספורט הגדול הכי אלמוני שאפשר. אני לא רוצה להשתמש במילים גבוהות יותר, כי לפי מה שלמדנו עליו הוא לא היה אוהב מילים גדולות".
תחרויות נגד רצים אנגלים וערבים
אז מי היה האלוף הארץ ישראלי המרשים בימים שלפני קום המדינה? יחיאל כלב נולד ב-1923 בתימן, וכעבור שנה הגיע לארץ יחד עם הוריו. משפחת כלב התיישבה בירושלים בשכונת נחלת אחים. בשנה הראשונה לשהותם בארץ נפטרה אמו של יחיאל בעת לידת אחיו. יחיאל למד עד גיל שמונה ב"חדר" תימני, ובהמשך עבר לבית-ספר עממי. בגיל 12 החל לעסוק בספורט וכעבור שלוש שנים הצטרף להפועל ירושלים.
ב-1 ביוני 1940 ערכה אגודת ימק"א ירושלים מרוץ שדה נחשב למרחק 7 ק"מ בהשתתפות רצים שייצגו שבע קבוצות. מרכז הפועל שלח לתחרות נבחרת ארצית שכללה שני רצים מירושלים ורצים נוספים מרעננה, תל-מונד ורמת-הכובש. הרץ השישי נפצע, ואת מקומו תפס יחיאל בן ה-17.
המרוץ התנהל ביום שרבי וחלק מהרצים פונו בסיומו לבית חולים במצב של התייבשות. להפתעת כולם, יחיאל הצעיר דורג חמישי, הראשון בין רצי הפועל שדורגו במקום השני בתחרות הקבוצתית - אחרי המשטרה הבריטית ולפני משטרת יפו. בעיתון "ספורט לעם" שהיה מוסף הספורט של העיתון המוביל אז, "דבר", כתב הרכז המקצועי של הפועל עמנואל גיל-גליקמן: "הישגה של קבוצת הפועל, שהופיעה בהרכב לא מלא, ראוי להתכבד. הוא מוכיח כי חברינו מסוגלים גם את הריצה למרחקים ארוכים שערכה השימושי והחינוכי רב ביותר".
שנה לאחר מכן דיווח "ספורט לעם" על המהדורה העשירית של המרוץ, והפעם נטען כי אורך המסלול היה 7,696 מטר. הרץ סקאנלן מהמשטרה הבריטית שבר את שיא המרוץ, 23 דקות בדיוק. יחיאל כלב סיים רביעי ושוב היה ראשון בין רצי הפועל, אחרי שני שוטרים בריטים ורץ ערבי שייצג את ימק"א.
ריצה בשדות פלחה ומטעי בננות
בתקופת המנדט הבריטי ספורטאי הפועל לא השתתפו בתחרויות אתלטיקה שאורגנו על-ידי ועדת האתלטיקה, ולכן לא נטלו חלק באליפות המדינה. מי שהשתתפו היו אתלטי מכבי, לצד שוטרים בריטים וחיילים מצבאות בנות הברית ששהו בארץ ישראל, כמו גם אתלטים ממדינות שכנות כמו מצרים.
משנת 1940 החל מרכז הפועל לארגן אליפויות משלו, וכבר אחרי שנה ניצח יחיאל בתחרות הנוער בריצת 1,500 מטר וסימן את עצמו כמועמד מוביל לגילאים הבוגרים.
תואר האליפות הארץ ישראלי הראשון שלו היה ב-1942. הוא דורג שלישי ב-5,000 מטר בזמן של 17:05.3 דקות, אך מאחר שהמקדימים אותו היו שני בריטים, הוא הוכרז כאלוף ארץ ישראל. שנה אחר כך הגן על תארו בזמן דומה 17:05.6, וסיים שני אחרי האורח ממצרים אבו-נאנא.
זה היה החלק הלאומי שלו, אבל במהלך הזמן צבר יחיאל הישגים במרוצים יוקרתיים לא פחות. אחד מהם היה מרוץ האביב הראשון של מרכז הפועל, שהיה למעשה המשך של שורת מרוצים עממיים בשנות ה-30.
באפריל 1942 התקיימה תחרות הגמר הראשונה של המרוץ הארצי, שנערכה במגרש הפועל ת"א. במרכז הפועל החליטו לא להישאר מאחור, ועוד באותו חודש קיימו את מרוץ האביב הארצי, והזינוק יצא גם הוא ממגרש הפועל ת"א. משם המשיכו הרצים למסלול קשוח שחצה את ואדי מוסררה (כיום חלק מנתיבי איילון), חורש גדוש צמחי בר, שדות פלחה, מטעי בננות וחזרה אל הוואדי – בסך הכל 5,000 מטרים שאותם סיים יחיאל ראשון בזמן של 17:57.4 דקות והוסיף עוד מדליה לאוסף. מפעל ספורטיבי-לאומי חשוב נוסף שבו השתתף היה "מרוץ השרון", גם כן ב-1942, שהיווה מרוץ שליחים בין ת"א להרצליה לרגל חנוכת הכביש בין שתי הערים.
יחיאל היה גם כדורסלן בהפועל ירושלים, ואף הוצע לו לשמש ככתב הספורט של העיתון "דבר". לפרנסתו עבד כפועל בניין ועבר קורס מדריכי ספורט מטעם הפועל. במקביל לשירותו במשטרה, היה פעיל בארגון ה"הגנה", השתתף במשימות לחימה בירושלים ואף נאסר לשבוע על-ידי הבריטים. מהמאסר הזה הוא הצליח לצאת, אך לא מהמשימה שאליה יצא בלילה שבין ה-15 ל-16 בינואר 1948.
75 שנה אחרי, אחייניתו רוני רזיאל מספרת את סיפורו של הדוד יחיאל ומאירה עליו באור חדש: "החומר שמצאנו אפשר לנו לארוג מחדש את תמונת חייו כאתלט, כדורסלן בהפועל ירושלים, ואנו חשים בחסרונו הגדול וכואבים את אובדנו".
