הדור הבא של הבנים־של כבר כאן. הכדורסל הישראלי הוא כר פורה לשושלות של שחקנים ומאמנים, ילדים שגדלו באולם בזמן שאבא קלע לסל והתאהבו בענף – ובדרך כלל גם קיבלו גנים שנותנים נקודת פתיחה מצוינת. אבל זה לא רק הגובה, כי השמות האלה לומדים את המשחק מגיל צעיר ומקבלים המון הכוונה ועצות מהאיש שגידל אותם.
בימים אלו אנחנו נהנים במיוחד דני אבדיה, בנו של זופר, רגע שאחרי שהשווה את שיא הקריירה שלו ב־NBA עם 21 נקודות. כיום אביו מפורסם בזכות הכובעים הססגוניים שהוא חובש, אבל יש רבים בינינו שעדיין זוכרים איזה כדורסלן נפלא הוא היה, כשעבר בין היתר בהפועל ת"א, רמה"ש ומכבי ראשל"צ. הרווחנו אחלה שחקן, ואז הרווחנו את העובדה שהתאהב בארץ ונשאר כאן. הוא מוסיף המון צבע וידע מקצועי.
עוד מישהו נטול שורשים יהודיים שישראל מצאה חן בעיניו הוא גרג קורנליוס, שזכה בשתי אליפויות וגביע עם מכבי ת"א ושיחק בעוד שלל קבוצות בארץ. הוא התגייר, השתקע כאן, ועכשיו התור של הבנים שלו. רום משחק במכבי רעננה, וזוהי שנת הפריצה של אור שחתם בהפועל ירושלים. הילד פתח את העונה חזק בקבוצה מהבירה בדרך להתבססות כישראלי מוביל בליגה, וגם הגיע בזכות זאת לנבחרת. גם שון וטיילר דאוסן גדלו עם אבא שחקן, ג'ו האדיר.
בואו ניקח אוויר ונצלול עוד יותר עמק לתוך הרשימה: בכל פעם שאני פוגש בהיכל מנורה מבטחים את כדורסלן העבר של הנבחרת ומכבי ת"א, גור שלף, אני נזכר באבא עמי ז"ל, דמות ידועה בזכות אישיותו ופועלו ככדורסלן ועסקן רב־גוני. גם אחיו של גור, אורי ז"ל, שיחק בהפועל ת"א; ארז חזן שיחק 20 עונות בליגה הבכירה, רובן בהפועל גליל עליון, ותמיד הפגין יכולת קליעה יוצאת דופן בדומה לאביו חיים חזן, אחד מהשחקנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים, שחתום על הישג שנדמה היום דמיוני – ארבע אליפויות עם הפועל ת"א; שון דניאל היה הדור השלישי במשפחה שכוללת את האב מוטי דניאל, כיום מנהל נבחרת ישראל בכדורסל ופעם שחקן נפלא, וסבא מוסא, מחלוצי הענף בארץ; אורי כהן מינץ הוא בנו של אגדת הכדורסל הישראלית תנחום כהן מינץ, הסנטר שהותיר רושם שלא יימחק מהכדורסל הישראלי. האיש שהיה השחקן הראשון מישראל שזומן לנבחרת אירופה היה בעצמו נצר לאם ספורטיבית – אדית, שהייתה אלופת ישראל בטניס והצטיינה גם בבאולינג, תאמינו או לא; ניב ורועי ברקוביץ' הם בניו של מספר 9 האגדי, מיקי. המשימה להגיע לאותו מעמד הייתה בלתי אפשרית, למרות שהאב חלם על כך שימלאו את נעליו, אבל לשניהם הייתה קריירה יפה משל עצמם.
לא מדובר רק באבות ובנים, אלא גם בהרבה אחים ובני משפחה שמשכו זה את זה לכדורסל. שעסקו במשחק הכל כך אהוב הזה. משה ויעקב שרם שעשו הרבה צרות ביחד עם חבריהם במכבי ירושלים; בחיפה כיכבו האחים אמישה – מוטי, ליאור וקורן; אני זוכר גם את שמואל ודני נחמיאס, יואש ואמיר אזוב, קובי ואלי בלול, פיני ויצחק חוזז, אלכס ושוקי ויינגרטן, יורם ואבי חרוש, עמיר ויעל יבזורי, עמוס ואורי לין, רוני ומיקי לנג, עידן ותומר זלמנסון, עמוס וגדי פרישמן – גם האחים דן וצבי ענבר, בעבר כוכבי הפועל קריית־חיים שנעלמה בין דפי ההיסטוריה.
כמו במקרה של משפחת ברקוביץ' שהזכרנו, לא תמיד הייחוס עושה צדק עם ממשיכי הדרך שחייבים לעמוד בסטנדרטים לא הוגנים. מצד שני, הוא גם מפנה אליהם תשומת לב וסקרנות. אף אחד לא הופך לכוכב בזכות שם המשפחה שלו, אבל אף פעם לא מזיק שיש בפינה שלך אבא או אח שיודע בדיוק לאן לכוון אותך.
