בוריס בקר כבר היה בלונדון. במגרש המרכזי. עיניהם של כל הצופים עוקבות אחר כל תנועה שלו, כל עווית בפנים. רק שבפעמים הקודמות בקר רץ בבגדי ספורט לבנים, מחבט בידו, נלחם בעקשנות על כל כדור במגרש המרכזי בווימבלדון בניסיון לקטוף עוד תואר גראנד סלאם.
אבל הפעם החיים של בקר תלויים על כפות המאזניים. בקר הגיע לדיון ביום שני עם חברתו. הצילומים מחוץ לבית המשפט מטלטלים: אותם פנים, אותן גבות בולטות, המבט ההלום בעיניים, העור האדום, השיער הזקוף. בקר נראה כמו הדמיית מחשב של בקר ההוא שחישמל את ווימבלדון באמצע שנות השמונים, רק מבוגר כמעט ב־40 שנה. כשנכנס, התבלבל ועמד בתור לעיתונאים במקום לנאשמים. הוא ישב בתא זכוכית, שני מטרים על חמישה, עם מכשירי שמיעה בתוכו, שלוש שורות ספסלי עיתונאים מסביבו רשמו כל קמט במצחו, כל תנועה עצבנית של אצבעותיו.
גרביים למכירה
בשלושת השבועות הקרובים יתקיים המשפט "המלכה נגד בוריס פרנץ בקר" בחדר מספר 3 בבית המשפט סאות'וורק קראון. בקר מואשם ב־24 סעיפים לפיהם הסתיר בתהליך פשיטת הרגל נגדו נכסי נדל"ן, חשבונות זרים ואחוזים בחברות לאינטליגנציה מלאכותית. כמו כן הוא מואשם שלא נידב מידע מדויק לגבי גביעים שבהם זכה, ביניהם הגביע שקיבל לאחר הזכייה הראשונה בווימבלדון ב־1985, גביע דייויס ומדליה אולימפית. הוא גם מואשם שהעביר נכסים רבים לשתי האקסיות שלו, ברברה ולילי.
בקר כופר בכל ההאשמות נגדו. הוא ישב ביומיים האחרונים בתא והתנהג כאילו כל ההליך הזה לא נוגע אליו. כאילו שהוא רק בא לפרשן פה עוד מערכה ל־BBC. הוא ביקש שהמשפט יתורגם עבורו למרות שהוא גר בלונדון שנים ומדבר אנגלית שוטפת, והוא ניסה להתחמק מהמשפט על ידי טענה שהוא דיפלומט בשירות הרפובליקה המרכז־אפריקנית (למרות ניסיונות הרפובליקה לסייע לו, בקשתו נדחתה).
בקר, 54, הוכרז כפושט רגל כבר ב־2017 (הוא נשפט בגרמניה ב־2002 לשנתיים מאסר על־תנאי וקנס של חצי מיליון יורו על העלמת מיסים של 1.7 מיליון יורו). 82 מהחפצים הפרטיים שלו נמכרו ב־2019 במכירה פומבית, כולל גביעים, מדליות, תמונות ואפילו גרבי משחק שלו. המכירות הניבו 765 אלף יורו. "חמש השנים האחרונות היו הקשות בחיי", אמר לפני המשפט, "זה היה כאב גדול לראות דברים שאתה קשור אליהם רגשית נמכרים לכל המרבה במחיר".
בקר נראה כמו הדמיית מחשב של בקר ההוא שחישמל את ווימבלדון באמצע שנות השמונים, רק מבוגר כמעט ב־40 שנה. כשנכנס, התבלבל ועמד בתור לעיתונאים במקום לנאשמים
זה כנראה יהיה הגמר האחרון שלו בלונדון, ההצגה האחרונה במגרש המרכזי. בינתיים הוא לא נראה מוטרד, למרות שהחקירה עומדת להיות קשה ואישית מאוד. בקר תמיד היה עקשן על המגרש, רדף אחרי כל כדור אבוד. הוא נמצא במאבק חייו. אם יימצא אשם, הוא יכול לקבל עונש של שבע שנות מאסר.
איפה הכסף?
בקר הגיע לבית המשפט עם מזוודה מלאה בתיקיות. הוא מתעתד להעיד במשפט בעצמו ובאמצעות מתרגם. מהצד השני של הרשת נמצא מרק פורד, הנאמן של פשיטת הרגל נגד בקר, שרודף אחריו כבר חמש שנים. בבוקר פתיחת המשפט הוא נמצא חיובי לקורונה, בפעם השנייה תוך שבוע.
המשפט התחיל בהקראת 24 סעיפי האישום נגד בקר בפני תריסר המושבעים (11 גברים ואישה אחת) ובקריאת כל הנכסים הידועים של בקר, כולל הגביעים שלו. ההקראה הזו הייתה מסע בזמן, מבט לאחור לקריירה המפוארת של "בום־בום בקר", הילד שהגיע לתהילה כבר כטיפש־עשרה ומעולם לא ממש למד איך לכלכל את דרכיו ומעשיו מחוץ למלבן הטניס וחוקיו.
אחרי שצבר חובות של קרוב ל־60 מיליון יורו, בקר הוכרז כפושט רגל ב־2017 ונאלץ להצהיר על כל נכסיו כחלק מפסק הדין נגדו. למרות שבבריטניה הליכים כאלו לא אורכים יותר משנה, התהליך נגד בקר נמשך ונמשך. הנחת ידוען.
איך זה יכול להיות שבקר, שהרוויח קרוב ל־25 מיליון יורו מטניס, ולפחות סכום משולש מכך בפרסומות, הגיע למצב שבו הוא חייב כל כך הרבה כסף? לאן הלך הכסף? או האם בהתחשב בעובדה שבקר ממשיך לככב בטבלואידים, לאמן טניסאי צמרת ולהשתתף בסבבי פוקר מקצועני, הכסף לא הלך לשום מקום, אלא רק מוסתר היטב?
בית המשפט, התביעה ו־14 החברים לעסקים, שלהם חייב בקר מיליונים, מנסים להבין לאיפה הלכו הבתים, שלוש סוכנויות המכוניות והמניות של בקר. בקר אמנם הכניס כסף לקרן הנאמנות של פשיטת הרגל, אבל הסכום שהכניס עד עכשיו לנושיו, כמעט ארבעה מיליון לירות שטרלינג, בקושי כיסה את ההוצאות המשפטיות שלהם.
פרסומת מתריסה
הבעיה עם בקר היא לא ההצלחה המטורפת שלו בגיל צעיר ולא העובדה שאיבד את כל הונו או שהוא מסתיר אותו מפני אנשים שרצו לעשות איתו עסקים והוא הונה אותם. האנשים הללו לא עשו איתו עסקים בגלל שהוא היה איש עסקים מבריק, אלא בגלל שהוא היה בוריס בקר.
רק שמתברר כי בוריס בקר שמחוץ למגרש הוא אישיות רחוקה מאוד מהטניסאי שהיה. סתם רמאי שלמרות החובות העצומים שלו לאנשים עדיין מעלה תמונות מחופשות בדובאי ואיביזה, ממסעדות יוקרתיות, ממסעי קניות ומבילוי במועדונים. הוא לא מרגיש ממש חייב. הוא בוריס בקר ואתם לא.
השופטת היא דבורה טיילור, שופטת מחמירה במיוחד ששפטה את ג'וליאן אסאנג', הידוע מפרשת "ויקיליקס", לעונש כמעט מקסימלי של 50 שבועות בכלא.
זמן קצר לאחר שבקר הוכרז כפושט רגל הוא הצטלם לפרסומת לרשת מלונות, בה הוא נראה שוכב על המיטה וצופה במשחק טניס בטלוויזיה. "אתם שואלים לאיפה הכסף שלי הלך?" שואל בקר, "ובכן, בטוח שלא אליכם", ואז בא הכיתוב שמציין כי המחיר ברשת הוא 49 יורו ללילה.
זה היה פאנץ' טוב, אבל על חשבונם של קורבנותיו. כדאי לבקר שטיילור לא תזכור את הפרסומת הזו. זה דבר אחד לעלות בלונדון למשחק חייך, וזה דבר לגמרי אחר כשהשופט הראשי נגדך.
פורסם לראשונה: 10:56, 23.03.22
