הארי מגווייר כבש בסוף השבוע את השער הראשון ב-0:5 של אנגליה על אלבניה. הבלם בן ה-28 נגח לרשת את הכדור שהגביה ריס ג'יימס וחגג את שערו השישי במדי הנבחרת (ב-40 הופעות בלבד).
הבעיה הייתה הצורה בה מגווייר חגג את השער. הוא רץ אל הקהל בוומבלי עם ידיו מאחורי האוזניים ולאחר מכן גם סתם את אוזניו – חגיגה שנראתה כאילו היא תגובה למבקרים.
ואפשר לומר שהיא עשתה את ההפך, ואפילו גרמה לבלגן לא קטן. פרשן "סקיי ספורטס" וקפטן מנצ'סטר יונייטד לשעבר רוי קין מאוד לא אהב את מה שהוא ראה ולא חסך בביקורות. "הוא שם את ידיו מאחורי אוזניו. הוא כאילו משתיק את המבקרים, אבל אני חושב שזה מביך", טען קין. "הוא מציג יכולת מבישה בחודשים האחרונים במדי מנצ'סטר יונייטד. הוא חושב שאם הוא כובש, אז הוא הולך להשתיק את הביקורות. מביך".
מאמן שלושת האריות גארת' סאות'גייט נדרש להתייחס לחגיגה יוצאת הדופן וניסה להגן על הבלם שלו: "האם הוא מעריץ את האלק הוגן? אני לא יודע למה הוא חגג ככה. הוא שחקן נהדר, לפני חודשיים הוא היה בהרכב המצטיינים של היורו".
"הוא חזר מהר למגרש אחרי שנפצע כי יש בו רצון עז לעזור לקבוצה שלו. יש הרבה שחקנים שמתחבאים בחדר הטיפולים, אבל הוא לא עשה זאת. אני מכבד אותו מאוד על כך".
כל העניין המוזר הזה לא הסתיים בכך ואפילו מגווייר בעצמו נאלץ להסביר את העניין: "חגגתי בהחלקה על הברכיים, עשיתי את זה באופן טבעי. זו הרגשה נהדרת לכבוש שער עבור הנבחרת. החגיגה הזו לא הייתה מכוונת לאף אחד, עשיתי את זה באופן טבעי. השער הזה עזר לנו להשיג שלוש נקודות חשובות".
כן, נראה שמאוד משעמם באנגליה כשהנבחרת מנצחת 0:5 קל, ובמקום להתעסק ביכולת הנהדרת, בעיקר של הארי אחר, קיין, שהבקיע שלושער (כולל בעיטת מספריים נפלאה), מחפשים את מי להעלות לגרדום. אבל האמת היא שיכול מאוד להיות שכל זה מגיע למגווייר.
שבר את שיא כל הזמנים
פלאשבק קטן. ב-9 באוגוסט 2018, רגע אחרי המונדיאל ברוסיה, מגווייר נחשב כבר לאחד משחקני ההגנה הטובים בפרמייר-ליג. עונת הבכורה שלו בלסטר הייתה טובה למרות שהקבוצה התקשתה לייצר רצף תוצאות ראוי וחטפה לא מעט (60 שערי חובה ב-38 משחקים). רבים טענו שמספר הספיגות היה יכול להיות גבוה בהרבה אלמלא מגווייר עצמו. במונדיאל הוא כיכב ועזר לאנגליה להגיע עד חצי הגמר (ההישג הטוב ביותר שלה מאז 1990), שם היא נכנעה לקרואטיה.
6 צפייה בגלריה
בתקופה שכולם חשבו שהוא טוב. הארי מגווייר במדי לסטר עוצר את מוחמד סלאח
(צילום: getty images)
מאמן השועלים דאז קלוד פואל כבר קרא את כותרות העיתונים בממלכה שטענו כי מגווייר נמצא בדרך הבטוחה למנצ'סטר יונייטד, אך לא ממש התלהב לאפשר לבלם שלו לעזוב. מה עושים? מציבים תג מחיר מפלצתי, כזה שירתיע כל קבוצה, כזה שהיה הופך את הבלם האנגלי לשחקן ההגנה היקר בהיסטוריה – 80 מיליון פאונד או 87 מיליון אירו, כמה מיליונים בודדים מעל וירג'יל ואן דייק, שבינואר של אותה שנה חתם בליברפול תמורת 75 מיליון פאונד.
השדים האדומים כמובן סירבו, הרי זה סכום לא סביר עבור שחקן הגנה שעד לפני שנתיים התנדנד בין הפרמייר-ליג לצ'מפיונשיפ. מה עשתה יונייטד בדיוק שנה לאחר מכן? נכון, שילמה 80 מיליון פאונד ללסטר וסידרה למגווייר שק מופרך של ציפיות. מה לעשות, לא פשוט להיות שחקן ההגנה היקר אי פעם.
הוא סיכם על חוזה לשש שנים (ואופציה לשנה נוספת) וארבעה חודשים מאוחר יותר גם קיבל מאולה גונאר סולשיאר את סרט הקפטן. למה? תשאלו את הנורבגי. כמה מהר זה קרה? אף שחקן של יונייטד לא הפך לקפטן אחרי כל כך מעט זמן במועדון מאז 1960. מהרגע הראשון עלו סימני שאלה – הראשונה הייתה למה? ולא מעט פרשנים הדגישו את הטכניקה הלוקה בחסר והמהירות הבעייתית שלו. על כך הוא חיפה עם לא מעט יתרונות.
האליפות אמנם לא חזרה לאולד טראפורד, לא שאלו חדשות מפתיעות יותר מדי, אבל השדים האדומים סיימו במקום השלישי בטבלה עם אחת ההגנה הטובות בליגה (36 שערי חובה בלבד). מגווייר בנה לו תדמית של שחקן הגנה חזק ואגרסיבי במיוחד עם משחק ראש אדיר שלא נפצע לעולם. 71 משחקים רצופים הוא שיחק בפרמייר-ליג בלי להחמיץ אפילו דקה והשווה את שיא המועדון, שהיה שייך לגארי פאליסטר.
כל הטעויות האפשריות
ביורו הוא כאמור הצטיין וההגנה הכמעט בלתי חדירה של האנגלים סידרה לו מקום ב-11 של הטורניר – אך מאז מגווייר מצליח לעשות את כל הטעויות האפשרויות, והכוונה היא מילולית, לא רק באופן מטאפורי.
ההפסד 4:2 ללסטר היה אמנם לפני כחודש, אך הוא עדיין מחפש את פאטסון דאקה וג'יימי וארדי, כמה ימים לאחר מכן פישל בצורה נוראה מול אטאלנטה (ותודה לכריסטיאנו רונאלדו שהציל את הקבוצה), והשיא הגיע ב-24 באוקטובר, בתבוסה הביתית המשפילה לליברפול (5:0).
הקפטן קיבל את הציון 0 ב"מנצ'סטר איבנינג ניוז" ושם נכתב: "הוא חייב להוליך את טבלת המבשלים בפרמייר-ליג עם כמות השערים שהוא נתן במתנה ליריבה", ובצפייה בתקציר קשה להתווכח עם האמירה הזו.
לא בטוח שזה עזר במשהו, אבל מיד לאחר שריקת הסיום מגווייר עצמו התייצב מול המצלמות ולקח אחריות: "אני רוצה להתנצל בפני האוהדים, זה לא היה מספיק טוב עבור המועדון הזה. אתם תקועים איתנו, שרים גם בסיום ואנו מעריכים זאת. אני אבחן את ההופעה שלי ואז את זו של הקבוצה כולם. לספוג חמישה שערים באולד טראפורד זה אפילו לא קרוב למספיק טוב. אני הקפטן ואנו צריכים להישאר מאוחדים, אנחנו צריכים להסתכל אחד על השנה ואז על עצמנו במראה".
בינתיים יונייטד ספגה 17 שערים ב-11 מחזורים ומחזיקה באחת ההגנות הגרועות בליגה (רק שש קבוצות ספגו יותר ממנה) ובכל פעם שהכדור מגיע לרחבה שלה, האוהדים מחסירים פעימה.
מגווייר יכול להמשיך לעשות כאילו הוא לא שומע את הביקורות, אבל בשלב מסוים הן יהיו כל כך חזקות עד שאף אחד כבר לא יהיה מוכן להגן עליו.
