"איך המחלה משפיעה עליי? אתן לך דוגמה הכי פשוטה, ההליכה. פעם יכולתי ללכת במשך 20 דקות, היום אני לא יכול לעשות את זה. קשה לי ללכת בלי הרבה עזרה, בלי קביים. אני לא יכול ללכת יותר מחמש דקות. זו דוגמה קטנה, ויש עוד דברים שאני לא רוצה להיכנס אליהם. עכשיו, למשל, אני נמצא במלון באינדונזיה ויש פה בריכה, אז אני יכול לנסות לשחות, אבל לא יכול לטייל בפארק בחוץ, אז הפתרון שלי הוא להסתכל החוצה ולראות את הנוף, לחוות דרך החלון. אם אני יושב בבית על הספה ומישהו דופק בדלת, אז אני לא יכול ללכת לפתוח כמו שאני רוצה. זה מתסכל אותי ואת האנשים שמחכים שאענה ואפתח להם. הם מחכים או שעוזבים. קח למשל את הבקרים שלי: אני לא יכול לקום חופשי מהמיטה, ללכת לשטוף פנים ולצחצח שיניים, זה לא קל. מצריך ממני מאמץ גדול. יש דברים בסיסיים וקלים שכבר קשה לי לעשות".
לפני ארבע שנים, בעת שאימן באולימפיאקוס, החיים התהפכו על דייויד בלאט. האיש שנושם כדורסל וכבש כל פסגה אפשרית הודיע בגילוי לב שהמסע שלו מקבל תפנית דרמטית. "ישנם רגעים שהחיים מטיחים בך דברים שבאמת אין להם שום הסבר, סיבה או תירוץ. אלו רגעים שכאשר אתה מפנים אותם עליך לעשות בחירות שבוחנות את האופי האמיתי שלך", כתב אז.
בלאט גילה כי חלה בטרשת נפוצה מתקדמת ראשונית (PPMS), מה שמנע ממנו בסופו של דבר לעשות את מה שהוא הכי אוהב, וזה לאמן, אבל ממש לא ניתק אותו מהענף. מוח הכדורסל הסתכל למחלה בלבן של העיניים והמשיך לייעץ לקבוצות ולנבחרות. הוא עושה את זה עד היום, גם כשהגוף בוגד בו. כיום הוא משמש כיועץ המקצועי של קנדה, אחת הנבחרות המלהיבות במונדובאסקט המתקיים בין השאר באינדונזיה.
בראיון בלעדי ל"ידיעות אחרונות" ול־ynet מחדרו בבית המלון בג'קרטה, החליט בלאט לחשוף בפעם הראשונה את ההתמודדות עם הטרשת הנפוצה, בין היתר כדי להעלות את המודעות למחלה, והתייחס גם לעתידו במכבי ת"א, אחרי שהיה דומיננטי מאוד בבניית הסגל שהחזיר את המועדון לטופ של היורוליג.
"מחזק את הגוף"
"אני לא רוצה לדבר על ענייני מכבי, רק אגיד באופן כללי מבחינת העבודה. הבנתי שבשביל לשמור על הבריאות שלי, יש דברים שאני צריך להוריד אותם, או לפחות להגביל אותם, להתעסק איתם בצורה אחרת ממה שהייתי עד עכשיו", מסביר בלאט. "זה גם לא קל, אבל מה לעשות, צריך לדעת להתמודד ולשמור על עצמך. זו חובה מבחינתי לעשות את זה, כי אני מבין שאחת הדרכים שאני יכול באמצעותן לשפר במידה מסוימת את מצבי הבריאותי, היא לא לפגוע ולהקשות על עצמי".
בלאט בן ה־64, שהדליק משואה ביום העצמאות ה־75 למדינה, הוא אחת הדמויות החשובות והמשפיעות בספורט הישראלי. בעונה שעברה הוא שימש כיו"ר הוועדה המקצועית והיועץ של מכבי ת"א, ובין היתר היה שותף בהבאתו של ווייד בולדווין, מההחתמות המוצלחות של הצהובים בשנים האחרונות.
אין מאמן ישראלי שהגיע לכל כך הרבה הישגים, שעשה שירות אדיר כזה לספורט כחול־לבן, גם אם לא זכה לאמן את נבחרת ישראל. האיש שטיפס עד גג העולם בקליבלנד של לברון ג'יימס, שאיתה הגיע עד גמר ה־NBA; הזכייה הסנסציונית עם מכבי ת"א ביורוליג לצד חמש אליפויות ושישה גביעים בישראל (ולא דיברנו על התארים כעוזרו של פיני גרשון); הזכייה ביורוקאפ עם דרושפאקה הטורקית; וכמובן הזכייה ההיסטורית עם רוסיה באליפות אירופה ומדליית הארד באולימפיאדת לונדון 2012; בהמשך, אחרי שנאלץ לסיים את קריירת האימון, הספיק לסמן "וי" על עוד ג'וב יוקרתי במיוחד, כשהפך ליועץ המקצועי של ניו־יורק ניקס.
כעת, לצד הכדורסל, המשימה של בלאט היא לשתף כמה שיותר על המחלה שמטלטלת את חייו. "אני מרגיש שחובתי לחלוק את מה שעובר עליי, כי המטרה שלי היא לעזור לחולים אחרים במצב שלי. חשוב שתהיה להם חברה טובה ותמיכה מאחרים כדי להתמודד טוב עם המחלה", הוא מדגיש. "זה לא קל, לא תמיד עובד באופן שאתה רוצה, אבל צריכה להיות מוכנות להתחייב לשמור על עצמך. זה סוג של תקווה או השראה שהייתי רוצה לחלוק עם כולם".
"ניסיתי בכל כוחי ללמוד על המחלה והבנתי שלא הייתה לי שליטה על זה, אז אני לא מרגיש ייאוש מהעובדה שזה קרה דווקא לי. קורים דברים חמורים יותר, אני האחרון שאבכה על עצמי"
מה אתה יכול לספר על המחלה?
"אצל כל אחד יש תופעות שונות. אני חליתי בטרשת מסוג PPMS המאופיינת בסוג של ירידה לאורך זמן ביכולת הפיזית, בתפקוד של חלקים שונים בגוף. היום התרופות שיש אמורות לעצור את ההידרדרות כמה שאפשר, אבל אין פתרון ממשי בינתיים. כבר עברו ארבע שנים מאז שגילו אצלי את המחלה, והייתה ירידה ביכולת הפיזית מאז שהבנתי שיש לי את הדבר הזה. אני משתדל להתמודד דרך התרופות שיש כיום, וההשקעה שלי היא בלחזק את הגוף והיכולת התנועתית שלי ולהתמודד עם כל מיני דברים אחרים כמו תופעות לוואי של המחלה. להגיד שאין אצלי ירידה בתפקוד הפיזי? אני לא יכול לצערי".
"חי עם הפחדים"
הרשתות החברתיות הוצפו בסרטון שלך מאימון נבחרת קנדה, כשאתה נעזר בקביים כדי להגיע לאזור הספסל. כאחד שתמיד שידר כוח ועוצמה, כמה קשה לך ברמה המנטלית להיות במצב הזה?
"זו לא שאלה קלה, הייתי מוכרח להגיד לך, אבל אני רוצה לענות עליה. בוודאי שאני מרגיש לא נוח עם זה. אם הייתי עונה אחרת, לא הייתי אומר את האמת ואני לא רוצה לעשות את זה. לא קל לי, כי אנשים מכירים אותי פיזית אחרת. מה שטוב הוא שאני מקווה שלא השתניתי יותר מדי מבחינת האישיות והתפקוד המנטלי. אחת התופעות של המחלה הזו אצל חלק מהאנשים, לשמחתי לי זה עדיין לא קרה, שהם סובלים מירידה, לפעמים דרסטית, מבחינה קוגנטיבית. זה יכול להשפיע על הראייה שלך, על השמיעה שלך, על הרבה מאוד דברים. אני אישית לא סובל מהדברים האלו, ברוך השם, בינתיים לפחות, אבל איכשהו זה משפיע. המגבלות הפיזיות לא קלות לאף אחד, בטח לא לאחד כמוני שרגיל להיות סופר פעיל ושרואים בי איש חזק ופעיל. פיזית, אני לא נראה ככה היום וזה כואב. שוב, אם אגיד לך משהו אחר, לא אהיה כן. ודווקא מהמקום הזה אני מתמודד".
"מכבי ת"א? רק אגיד באופן כללי מבחינת העבודה. הבנתי שבשביל לשמור על הבריאות שלי, יש דברים שאני צריך להוריד, או לפחות להגביל, להתעסק איתם בצורה אחרת ממה שהייתי רגיל עד עכשיו"
תספר לי על הפחדים שלך, על הרגעים שאתה אומר לעצמך "למה זה קרה דווקא לי?".
"כמובן שיש פחדים מדברים מסוימים, אבל צריך ללמוד לחיות עם זה. לא הייתי אמיתי איתך או עם עצמי אם הייתי אומר שאני לא מפחד. אני מפחד מסוג המגבלות שיכולות עוד להגיע אליי. זו הסיבה שאני עובד מאוד קשה, משתדל לשמור על עצמי ולחזק את עצמי. בגלל שאני בן אדם ריאלי וניסיתי בכל כוחי ללמוד על המחלה עצמה, הבנתי שזה לא משהו שאפשר לדעת למה זה קורה או מאיפה זה בא. אני פשוט מבין שזה משהו שקרה, שלא הייתה לי שליטה עליו, אז אני לא מרגיש ייאוש מהעובדה שזה קרה דווקא לי. זה קרה, וזה קרה גם לאחרים. ואגיד לך עוד משהו: לא שזה מנחם אותי, אבל קורים דברים חמורים יותר. אני האחרון שאבכה על עצמי".
"תודה לכולם"
מבחינה מנטלית, כמה הספורט עזר לך בהתמודדות?
"עוזר מאוד. אני רואה אנשים שמוכנים להשקיע את כל כולם במטרה, להיות הכי טובים עבור הקבוצות שלהם או עבור עצמם אם הם מתעסקים בספורט אינדיבידואלי. אם אני בדרך שלי עוד יכול לעזור איכשהו לשחקנים, למאמנים או למנהלים - אז זה ממלא אותי בסיפוק ובאושר. זו גם הסיבה שאני עם נבחרת קנדה".
הדבר שהכי מקשה עליך את המשך השגרה בעבודה הן הטיסות הארוכות.
"טיסות קשות לי. לא רק לשבת במטוס במשך הרבה שעות, אלא גם היציאות מסביב וכל מה שכרוך בזה. לדוגמה, אני מגיע לת"א כמו הרבה אנשים עם מגבלות, אז דואגים ומתחשבים בנו. אני מרגיש בר מזל שדואגים לנו כל כך ואני אומר לכולם תודה. אבל זה לא קל, זו טרחה עבורי, וזה הופך עבור אחרים את הטיסות לקשות. אנשים לא נותנים לי להרגיש לא נעים בארץ. אבל יש הרבה התרחשויות כשאתה טס, בין היתר כשאתה מגיע למקומות שלא מכירים אותך או לא יודעים מאיפה באת. אגב, למרות שעניין המגבלה מצוין בתוך כרטיס הטיסה שלך וצריכים לדאוג לך, לא תמיד זה קורה. ואז אני מוצא את עצמי תקוע במין מצב שאני לא יכול להגיע מפה לשם כדי להגיע לטיסה הבאה, ממש לא נעים".
אייר קנדה
20 שנה מאז ההישג הענק עם רוסיה, בלאט מפנטז לחזור לזירה האולימפית, הפעם עם קנדה, שבנתה את אחד הסגלים האיכותיים בתולדותיה. ההפסד אתמול לברזיל קצת שיבש את התוכניות, אבל ניצחון היום על ספרד יעלה את הקנדים לרבע הגמר - ומשם השמיים הם הגבול. הישראלי הבהיר כי לא ישמש בעונה הבאה כיועץ המקצועי של אוניברסיטת אריזונה, שאותה מאמן חברו הקרוב טומי לויד הנמצא בקשר הדוק איתו, כדי להקדיש את זמנו לפרויקט בקנדה.
למרות הקשיים האדירים הכרוכים בכך, בלאט החליט לא לוותר על המסע הארוך לג'קרטה. "זו נסיעה ארוכה. מחנה אימונים בטורונטו, אחר כך לברלין וגרנדה, ומשם טסנו לאינדונזיה. אלו לא נסיעות קלות כפי שאתה בטח יכול לתאר. זה לא קל לי. אני ודאי שמח להיות עם הנבחרת, נהנה מזה ומרגיש חלק בלתי נפרד ממנה. ההרגשה שאני עושה ותורם משהו ברמה המנטלית והאמוציונלית מאוד משמחת אותי, אבל פיזית לא קל לי בכלל. אני מתמודד עם סיטואציה מורכבת, אך עומד בה בזכות אנשים טובים שעוזרים לי. אני גם עוזר להם מעט ומקווה שזה מספק אותם".
כיצד נוצר החיבור עם קנדה?
"לפני חמש שנים, כשאימנתי את אולימפיאקוס, העברתי הרצאה גדולה למאמנים בטורונטו. רואן בארט, ששיחק במכבי ראשל"צ וברמת־השרון, וכיום משמש המנהל המקצועי של קנדה, פנה אליי והציע לי לאמן את הנבחרת. אמר שהתלהבו מאוד מהניסיון שלי בנבחרת רוסיה. אבל אז התחילו אצלי הבעיות בגב. חשבתי שאלו בעיות אורתופדיות, אלא שעם הזמן הבנתי שזה קשור לטרשת. הייתי חייב להתנצל בפני בארט, כי לא הרגשתי שאני יכול לעבוד לאורך כל השנה כמו שעשיתי במשך ארבע שנים עם רוסיה ובקבוצות מקצועניות שאימנתי. התנצלתי שאני לא יכול לעשות את שני הדברים, ואז הוא אמר שיכול להיות שעם הזמן הם ירצו שאצטרף אליהם בדרך אחרת, סוג של ייעוץ מקצועי. ואמרתי שלרעיון הזה אני פנוי. שנתיים לאחר מכן הם באמת פנו אליי והציעו לי ג'וב פורמלי, רציני יותר, והצטרפתי כיועץ המקצועי לנבחרת קנדה".
"אם אני, בדרך שלי, יכול עוד איכשהו לעזור לשחקנים, למאמנים או למנהלים - אז זה ממלא אותי בסיפוק ובאושר. זו הסיבה שאני עם נבחרת קנדה. במידה שנעלה, השאלה אם אוכל להגיע בכלל לפריז"
מה אתה מתכנן לעונה הבאה, אולי הגעה לאולימפיאדת פריז?
"אם נגיע. אנחנו צריכים להיות אחת משתי הנבחרות הראשונות מאמריקה באליפות העולם כדי לקבל את הכרטיס לפריז. השאלה היא אם אוכל בכלל להגיע לשם. לא רוצה לרתום את העגלה לפני הסוסים, בוא נראה מה יהיה".
"תהליך ארוך"
קנדה הפכה לאחת הנבחרות הטובות באליפות העולם, כולל שבעה שחקנים מה־NBA והכוכב הגדול שיי גילג'ס־אלכסנדר מאוקלהומה.
"יש פה תהליך ארוך. בשנים האחרונות גדלים שחקנים רבים, חלקם מצטרפים לקולג'ים בארה"ב, אחרים מובילים קבוצות באירופה, ויש כמות נכבדת מאוד שמשחקת ב־NBA בתפקידי מפתח. הפריחה לא הניבה תוצאות גדולות מבחינת הנבחרת בעשורים האחרונים, וזו אחת הסיבות שבארט לקח פיקוד והחליט לעשות סדר, במטרה להוביל את קנדה לטופ של הכדורסל העולמי. מי שמאמן אותנו הוא הספרדי ג'ורדי פרננדס מסקרמנטו קינגס, שמביא איתו ניסיון אירופי. אנחנו רוצים להגיע למשחקים האולימפיים בפריז, לצבור עוד ניסיון ולהתקדם".
יש אצלך גם שחקן שבעונה הקרובה ישחק בהפועל ת"א, קייל אלכסנדר שהגיע מוולנסיה. מה אתה יכול לספר עליו?
"אני מכיר אותו עוד מלפני שלוש שנים כשהתחיל איתנו בנבחרת קנדה. הוא שחקן טוב מאוד ובחור יוצא מן הכלל".
