אחרי 137 שנות קיום, צל כבד מרחף על העתיד של דרבי קאונטי, אחד המועדונים המפורסמים ביותר באנגליה. המצב הכלכלי הקשה לא הותיר ברירה אלא להעביר את המועדון לניהול של כונס נכסים. ויש סיכוי לא קטן שבקרוב תוכרז פשיטת רגל ודרבי קאונטי תיעלם מנוף הכדורגל באנגליה.
זו לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה. רק בשנה שעברה הוכרז המועדון הצנוע ברי כפושט רגל והוצא מהליגה השלישית אחרי שנקלע לחובות כבדים ועבר גם הוא לניהול של כונס נכסים.
אבל ברי, עם כל הכבוד, זו לא דרבי קאונטי. אז נכון שדרבי הפכה בשנים האחרונות לקבוצה צנועה בליגה השנייה, אבל זה לא משנה את העובדה שמדובר באחד המועדונים ההיסטוריים של הכדורגל האנגלי.
דרבי הייתה אחת מ-12 הקבוצות המייסדות של הליגה האנגלית, אי שם ב-1888. בשנות ה-70 של המאה הקודמת היא הפכה לאימפריה של ממש וזכתה בשתי אליפויות, ב-1972 ו-1975. וגם באירופה היא הצליחה לא רע כאשר ב-1973 הגיעה עד חצי גמר גביע אירופה לאלופות.
המשחק הרווחי בכדורגל העולמי
אז איך קרה שמועדון עם אצטדיון מודרני ו-30 אלף איש בכל משחק, אשר רק לפני שנתיים היה רחוק 90 דקות מעלייה לפרמייר-ליג, הפך לפושט רגל ולכזה שעומד על סף פירוק?
אפשר להתחיל את הסיפור בסוף עונת 13/14, כשדרבי הגיעה לוומבלי לגמר הפלייאוף על העלייה לפרמייר-ליג. האיילים סיימו את אותה עונה במקום השלישי בליגת המשנה, אחרי לסטר וברנלי שעלו אוטומטית. היריבה במשחק הפלייאוף הייתה קווינס פארק ריינג'רס.
המשחק הזה, שמתקיים בסיום כל עונה, נחשב למשחק הרווחי ביותר בכדורגל העולמי. והסיבה היא שהמנצחת לא רק מעפילה לפרמייר-ליג, אלא גם מבטיחה לעצמה הכנסה נוספת של 135 מיליון ליש"ט – זה הכסף הגדול המובטח לכל קבוצה בליגה האנגלית הבכירה, בעיקר בשל קבלת נתח מזכויות השידור.
הקבוצה של המנג'ר סטיב מקלארן נחשבה לפייבוריטית, אבל 38 אלף האוהדים שלה נותרו המומים, כאשר בובי זאמורה הבקיע את שער הניצחון לק.פ.ר בדקה ה-90. אחד מאותם אוהדים שבורי לב, שהאמינו שהנה, דרבי שלהם חוזרת אל הפרמייר-ליג, היה איש העסקים מל מוריס.
מוריס נולד בעיירה הקטנה ליטלאובר, שלושה ק"מ ממרכז העיר דרבי ואהד את הקבוצה כל חייו. הוא עשה את הונו הראשון מאתר הכרויות ולאחר מכן הקים חברה שיצרה את משחק המחשב הפופולרי "קנדי קראש". בשנה שעברה התפרסם כי הונו האישי הגיע ל-515 מיליון ליש"ט.
מוריס היה כמובן מאוכזב מההפסד האכזרי לקפ.ר אבל הבין שלדרבי יש קבוצה טובה שבניהול נכון אמורה להעפיל בשנים הקרובות לפרמייר-ליג. וכאיש עסקים הוא גם הבין שעלייה כזו תשפר לא רק את מצב הרוח של האוהדים, אלא גם את מצבו הפיננסי האישי.
ד"ש מניק בלקמן
ב-2014 רכש מוריס 22 אחוזים ממניות המועדון ושנה לאחר מכן השתלט עליו באופן מלא. זה היה השלב בו החל מסע הרכש הגדול. בין 2015 ל-2019 רכשה דרבי שחקנים בלמעלה מ-50 מיליון ליש"ט. עבור קבוצות בפרמייר ליג זה סכום צנוע – אבל בצ'מפיונשיפ, ליגת המשנה, שההכנסות בה קטנות באופן משמעותי, זהו סכום עצום.
2016 הייתה השנה הבזבזנית ביותר. כמעט 20 מיליון ליש"ט הוציאה אז דרבי, כולל 3.4 מיליון ששילמה לרדינג על ניק בלקמן, שאחרי 18 חודשים מאכזבים ושער אחד בלבד, עבר למכבי ת"א.
דרבי שברה את שיא ההעברות שלה ארבע פעמים בשלוש השנים הראשונות של מל מוריס כבעלים. והייתה גם תחלופה מוגזמת של מאמנים. לא פחות מתשעה הדריכו את הקבוצה בין 2015 ל-2021. ואף אחד מהם לא הצליח להעלות את הקבוצה לפרמייר-ליג.
ולא שזה לא היה קרוב. ב-2016 דרבי הפסידה בחצי גמר הפלייאוף להאל סיטי ולפני שנתיים היא שוב הגיעה לגמר בוומבלי, אחרי שניצחה את לידס בחצי הגמר.
פרנק למפארד אימן את דרבי באותה עונה ועשה את הרושם של מי שהולך להיות אחד המאמנים הבכירים באנגליה בשנים הקרובות. שוב דרבי הגיעה פייבוריטית, כמו ב-2014, ושוב אוהדיה חזרו הביתה שבורי לב, אחרי הפסד 2:1 לאסטון וילה.
בשש השנים שלו כבעלים הזרים מל מוריס כ-200 מיליון ליש"ט למועדון, בניסיונו הנואש להעפיל. וגם אחרי ההפסד הכואב ב-2019, הוא לא ויתר.
הוא מינה את כוכב העבר ההולנדי פיליפ קוקו כמנג'ר כשלצידו מסייע וויין רוני כמאמן-שחקן. רוני בן ה-35, מלך השערים של נבחרת אנגליה בכל הזמנים, האמין שהגיע למועדון גדול ומסודר, שיזניק את הקריירה שלו. אבל המציאות הייתה שונה לגמרי.
דרבי פתחה את העונה שעברה באופן קטסטרופלי, קוקו פוטר, רוני קיבל את תפקיד המנג'ר ועשה עבודה לא רעה. אבל אז נחתה הפצצה. מוריס החליט שהוא לא מסוגל לעמוד בהפסדים, בחובות של עשרות מיליונים ובתקציב שכר של 2.5 מיליון ליש"ט בחודש. ההסבר שלו לקריסה היה משבר הקורונה, שהותיר את האצטדיונים ריקים במשך שנה וחצי. וצריך לזכור שבניגוד לפרמיירליג, עיקר ההכנסות בשלוש הליגות המקצועניות הנמוכות הוא ממכירת כרטיסים ומרצ'נדייז, ולא מזכויות שידור.
"אני פגוע, אבל אלחם עבור המועדון"
אז כן, אין ספק שהמגיפה רק העצימה את המשבר הפיננסי, אבל העובדה היא שכל יתר המועדונים הצליחו לשרוד את התקופה הקשה הזאת. כשמביטים לאחור אפשר לזהות סימנים מקדימים. לפני שלוש שנים נאלץ המועדון למכור את האצטדיון, פרייד פארק, ב-81 מיליון ליש"ט, כדי שלא לקבל עונש של הפחתת נקודות.
תקנות הליגה קובעות שלמועדונים אסור להיכנס לחובות של למעלה מ-39 מיליון ליש"ט בתקופה של שלוש שנים. אם האצטדיון לא היה נמכר, החובות של דרבי בין השנים 2015 ל-2018 היו מגיעים ל-49 מיליון.
אגב, מכירת האצטדיון לא עברה בשקט, מאחר שרכשה אותו חברה אחרת בבעלותו של... הפלא ופלא, מל מוריס. והסכום גם נראה מופקע להחריד... אבל זו הייתה בסך הכל דחיית הקץ. סכומי העתק ששולמו על רכש ועל משכורות עשו את שלהם, והניהול הכושל הביא את המועדון אל הקצה.
בעקבות העברת הניהול לידי כונס הנכסים, חברת "קוואנטומה", הופחתו ממאזנה של דרבי 12 נקודות. היא צנחה אל המקום האחרון בטבלת ליגת המשנה וכעת היא במינוס שתי נקודות. בהנחה שבחלון ההעברות של ינואר צפויה מכירת חיסול, ברור שהסיכויים לרדת לליגה השלישית גדולים מתמיד.
הדבר המדהים הוא שוויין רוני והשחקנים שמעו על כך שמוריס מתכוון להעביר את המועדון לכונס נכסים רק באמצעות התקשורת. הם ידעו כמובן שהמצב קשה, אבל לא תיארו לעצמם עד כמה.
רוני סיפר בגילוי לב: "באופן אישי לא דיברתי עם מל מוריס מאז ה-9 באוגוסט. למרות שכבר שבוע אנחנו יודעים על המצב החדש, לא נפגשתי איתו לשיחה, לא קיבלתי ממנו שיחת טלפון או הודעת טקסט. שום דבר. למען האמת אני מרגיש פגוע. תקשורת היא דבר הכרחי, אם החדשות הן טובות וגם אם הן רעות, כדי שנוכל להתמודד איתן".
מוריס היה כמובן זה שהביא את רוני לדרבי וזה שמינה אותו למאמן. אבל עכשיו הוא נעלם. "הוא השקיע הרבה כסף במועדון ומגיע לו הרבה כבוד על כך", אמר רוני, "אבל יש דרכים טובות יותר להתמודד עם המצב, ולכן אני מאוכזב ממנו. הוא לא צריך להתנצל בפניי. אבל כשהשחקנים ואנשי הצוות שואלים אותי שאלות שאני לא יכול לענות עליהן, זה מאכזב".
רוני סיפר כי ניסה כמה פעמים ליצור קשר טלפוני עם מוריס בשבועות האחרונים, אך הבעלים פשוט סינן אותו. כשניסה להתקשר מהטלפון של רופא הקבוצה, מוריס ענה.
חלוץ העבר הודה כי אם היה יודע מה מצב המועדון כשהציעו לו את תפקיד המאמן, ספק אם היה מקבל את הג'וב, אבל הוסיף: "אני לא מתכוון לעזוב. אני אלחם עבור המועדון. יש כאן שחקנים וצוות שנמצאים במשבר. הם זקוקים למישהו שינהיג אותם".
אנשי חברת "קוואנטומה" ניסו לשדר ביומיים האחרונים שהמצב לא עד כדי כך גרוע. הם טוענים שקיבלו פניות מתשעה גורמים שונים שמתעניינים ברכישת המועדון ו"שלושה מהם נשמעים רציניים".
אבל צריך לזכור שכל רוכש פוטנציאלי יצטרך קודם כל לסלק חובות של 50 עד 70 מיליון ליש"ט. בין היתר דרבי חייבת 20 מיליון למס הכנסה ו-10 מיליון לארסנל, ממנה רכשה (אבל לא שילמה) את החלוץ הפולני כריסטיאן בייליק ב-10 מיליון פאונד.
ואם הצרות הללו לא מספיקות, יש סיכוי גדול שממאזן "האיילים" יופחתו תשע נקודות נוספות בשל אי סדרים בניהול חשבונות המועדון. אגב, אם השחקנים לא יקבלו את שכרם בתוך חודש, הם רשאים לעזוב בחינם. ואם המועדון לא ישלם 25 אחוז מהחובות לספקים, הוא עלול לספוג הפחתה של 15 נקודות נוספות.
משחקים ביו-יו
טרבור בירץ', מנכ"ל הליגה האנגלית, כלומר מי שמנהל את שלוש הליגות שמתחת לפרמייר-ליג, אמר: "הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לאבד מועדון מהצ'מפיונשיפ, אבל יחד עם זאת אנחנו חייבים להקפיד על התקנות כדי לשמור על ההגינות של התחרות".
בירץ' גם הסביר שיש בעיה מבנית בסיסית בכדורגל האנגלי, שקשורה לסכומי העתק שמקבלות הקבוצות שיורדות מהפרמייר-ליג, מה שנקרא "תשלומי מצנח".
בשל הפערים העצומים בהכנסות בין הפרמייר-ליג לצ'מפיונשיפ, הוחלט שכל קבוצה שיורדת לליגת המשנה תקבל כ-42 מיליון ליש"ט באופן מיידי, ועוד סכום דומה בשנתיים הבאות.
ההיגיון מאחורי ההחלטה הוא שכאשר קבוצה עולה לפרמייר-ליג היא רוכשת שחקנים יקרים ומחתימה אותם על חוזים שמנים, על בסיס הסכומים שמובטחים לה. וכאשר היא יורדת לצ'מפיונשיפ היא "תקועה" עם חוזים שקשה עד בלתי אפשרי מבחינתה לשלם.
מה שקרה בפועל זה שכמה קבוצות, כמו ווטפורד, פולהאם ונוריץ', עולות ויורדות באופן קבוע (וגם זכו לכינוי "קבוצות היו-יו"), ומתעשרות מאותם "תשלומי מצנח". אפקט הדומינו גורם למועדונים כמו דרבי להשקיע מעל ומעבר ליכולת האמיתית שלהם כדי לנסות ולהתמודד על העלייה.
רבים באנגליה סבורים שמה שקרה לדרבי הוא לא מקרה חד פעמי, אלא אות אזהרה מפני מה שעלול לקרות גם למועדונים אחרים, שמתנהלים בחוסר אחריות.
אבל את אוהדי דרבי קאונטי כל זה לא מעניין. אותם אוהדים ותיקים, שזוכרים את הימים הגדולים של שחקנים אגדיים כמו ארצ'י גמל, רוי מקפרלנד וצ'רלי ג'ורג' וכמובן את המנג'ר האגדי בראיין קלאף, לא יכולים להעלות על דעתם שבקרוב מאוד לא תהיה להם קבוצה לאהוד. וכמה סמלי שכל זה קורה בדיוק 50 שנה אחרי אותה אליפות ראשונה והיסטורית שכל אוהד של האיילים מתרפק עליה גם היום.
