במסדרון של אולם הספורט "אורנים" ברמת השרון נתלו לאחרונה שלוש תמונות שמספרות עד כמה עונת 2023/24 הייתה היסטורית עבור קבוצת הכדוריד המקומית. א.ס רמת השרון זכתה בטרבל: גביע המדינה במרץ היה התואר הראשון בתולדותיה, וחודשיים לאחר מכן הגיעה אליפות היסטורית. גם בנוער נרשמה הצלחה עם זכיית הקבוצה בגביע המדינה.
כבר בדקות הראשונות של הריאיון משותף עם עידן מימון (49), מאמן הקבוצה והדמות המוזהה ביותר עם הענף בארץ, שחקן קבוצת הבוגרים רם טורקניץ (28) וקפטן קבוצת הנוער עומר קלוט (19), ניתן להבין כי הם ממש לא נחים על זרי הדפנה – ומודאגים ממצב הענף. "פרשתי לפני שבע שנים, והייתי בטוח שהענף יעשה קפיצת מדרגה כי שחקנים יצאו לשחק בחו"ל והיה את 'פרויקט גרמניה'", טוען מימון, "להגיד שזה קרה? בתקשורת פחות מתעסקים בענף ואני לא מבין למה, זה ענף משפחתי. כואב לי שהמצב ככה, הספורט לא מקבל את החשיפה. הקבוצה שלנו זכתה בדאבל ואף שחקן לא הוזמן לאף אולפן או לתוכנית ספורט".
"בכדורסל, בליגה שלישית יש שידורים, ובליגה הלאומית משדרים את כל המחזור", ממשיך מימון, "לא הגיוני שהענף נדחק הצידה. בסדרת הגמר היה מתח, עניין, בא הרבה קהל. כואב לי על השחקנים, אני לא צריך את החשיפה הזו, הם אלה שמשקיעים כל השנה, עובדים קשה ואף אחד לא הזמין אותם לאולפן כזה או אחר עם הגביעים. השחקנים האלה לא מרוויחים כמו הכדורגלנים או הכדורסלנים, והמינימום שמגיע להם זה שיארחו אותם אחרי תואר. השחקנים האלה עושים את זה כי הם אוהבים את הענף, הכדוריד זורם לנו בוורידים, אף אחד פה לא יהיה עשיר. בעיר הזאת לא מעט שחקני נוער גם מתגייסים לשירות קרבי".
קלוט מסביר: "לכל שחקן צעיר יש את הצומת הזה שהוא מתלבט אם להישאר בכדוריד או ללכת לשירות קרבי. בשנתון שלי, היו איתי עוד חמישה שחקנים שקיבלו מעמד של ספורטאי מצטיין בצבא, אבל ארבעה בחרו לשרת בקרבי. בסופו של דבר האהבה לספורט היא מה שקובע".
טורקניץ: "כמו שעידן אמר, אף אחד לא עושה את זה בשביל כסף. הקטע של החשיפה מאוד חשוב. כשעליתי לבוגרים לפני 13 שנים בערך, זה היה נראה אחרת. ראיתי את עידן משחק, זה היה שם. ילד שמתחיל לשחק כדורסל - יש סביבו כל הזמן ברשתות החברתיות ובתקשורת NBA או כדורסל ישראלי. ילד שמשחק כדורגל - יש סביבו את היורו, ליגת האלופות, הליגה המקומית, והוא חולם להיות שם, אז הוא ימשיך בספורט שלו. שחקן כדוריד שלא חשוף למה שקורה, אין לו בראש כשהוא הולך לישון איפה הוא רוצה להיות".
יש ערים כמו ראשון לציון, שם ממש אימצו את הענף, עם מגמות בבית הספר לדוגמה.
טורקניץ: "גם פה יש את הענף בבתי הספר, זה לא משנה. צריך חשיפה של מה זה כדוריד ברמות מסוימות, הכי גבוהות, כדי שלילדים האלה יהיה את השאיפה להתקדם ולרצות להמשיך בספורט הזה. אם המצב הזה לא יהיה קיים, גם אם השחקן מצוין, לא יהיה מה שיגרום לו להישאר. כשראיתי את עידן משחק הבנתי שאני רוצה להיות גם ככה, קמתי בבוקר וידעתי מה אני רוצה לעשות. עכשיו יש כיתת כדוריד בחטיבה בעיר, ויש נרשמים לחוגים. באז כזה אני לא זוכר באף עיר ששיחקתי בה. עוצרים אותי בעיר כל הזמן כדי לדבר על כדוריד, לפני הגמר עצרו אותי ברחוב בטיול עם הכלבה, צפצפו מרכבים 'יאללה תביאו את זה'. עכשיו נשאר שזה יהיה ברמה ארצית, כי שם הבעיה".
מימון: "ילדים חשופים לענפים אחרים. הסיכוי להצליח בכדוריד לילד הוא יותר גבוה מאשר בכדורסל. רואים את מצב הכדורסל פה. את כמות הישראלים שמשחקים אפשר לספור על כף יד אחת כי היא הליגה מרובה בזרים".
גם אצלכם יש זרים.
מימון: "בשנה שעברה שיחקנו עם שלושה וגם השנה נשחק עם שלושה זרים. אם היה מבחר עצום של שחקנים ישראלים... אף אחד לא יכול להגיד שאני לא בעד השחקן הישראלי! אבל אין הרבה שחקנים מקומיים בעמדות מסוימות שיכולים לתרום או לשדרג את הקבוצה. אין! צריך את זה לרמה. זרים טובים יתרמו מהיכולת שלהם, מהניסיון שלהם. יש לנו את ריסטו (וויאצ'יץ') ולאו (לאונרדו דה אלמיידה), אלה שחקנים ששדרגו אותנו. זה קרה בזכות הישראלים ובזכות הזרים".
קלוט: "לשחקן צעיר קשה לעבור מנוער לבוגרים, קשה למצוא את המקום. כשאתה מביא שחקנים זרים מנוסים והם עברו הרבה, הם יכולים ללמד מלא, להעביר מהניסיון שלהם. השנה למדתי מלאו כל כך הרבה דברים, הוא מנוסה, מבוגר, שיחק בליגות הכי בכירות שיש. הוא מדבר איתנו פחות על דברים בתוך המשחק, אלא יותר על איך להיות ספורטאי. על מה צריך לעשות מעבר לאימונים, מה אני עושה לא טוב בגישה שלי. אלה דברים ששחקן צעיר לא יודע, לא עברתי כלום. כשיש את האנשים המנוסים האלה, שזה השילוב של הזרים והישראלים שבטופ, זה משהו שחשוב בתחילת הדרך".
ואז מגיעים לדבר על השנה עצמה. "זאת הייתה עונה חלומית", מתמוגג מימון. "לולא ההתחייבות של השחקנים והאופי שהם הפגינו זה לא היה קורה. ניסיתי לדחוף אותם כל הזמן, לא לוותר. רמת המוכנות, המקצועיות של השחקנים - נהניתי לעבוד איתם. בסופו של דבר יש תוצאות".
"אני מרגיש שקרה משהו במועדון, שהקבוצה של הבוגרים הובילה אותו. צעד קטן קדימה שכולם היו צריכים לעשות", מעיד טורקניץ, שזו השנה השלישית שלו בקבוצה, "כל הקבוצות, גם בנוער וגם הבוגרת, היו טובות, אבל תמיד ליד. השנה הרגשנו אחרת בכל התחומים. היינו מאוד רגועים מהרגע הראשון, מההבנה שהולכת להיות עונה מיוחדת. הייתה תחושה שביחד אף אחד לא יכול לעצור אותנו. זה חלחל עד רמת הילדים והנוער שראו אותנו, איך אנחנו נראים במצבי לחץ ושאנחנו מצליחים לעמוד בזה. זה הצליח, הוביל גם אותם להרגיש יותר טוב במצבי לחץ".
זה לא התואר הראשון שלך ושל עידן.
טורקניץ: "נכון, ועדיין תמיד חיפשתי להשאיר איזשהו חותם בכדוריד ולהיות מהשחקנים הגדולים שהיו פה. זו המטרה שלי מאז שאני ילד בגיל 13. הסתובבתי בחו"ל, נבחרות, כולל להיות קפטן. כשהגעתי לפה הרגשתי משהו מיוחד. נולדתי וגדלתי ברמת השרון, אבל לא שחקתי בקבוצה אף פעם. בעונה הראשונה, לפני שלוש שנים, זה היה כמעט, הפסדנו בשני הגמרים. בעונה אחרי דברים הלכו פחות טוב, ולמרות זאת ויתרתי על הצעות מחו"ל או אופציות שהיו נותנות יותר כסף כי ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. אני שמח שהצלחנו השנה סוף סוף להשיג את זה".
מימון: "הגעתי לפה לפני שנתיים אחרי שהייתי כל החיים בהפועל ראשון, המועדון המעוטר ביותר בארץ. זכיתי איתו בכל התארים האפשריים. כשאתה מגיע למקום חדש, אתה מציב לעצמך מטרות. השנה הראשונה הייתה פחות קבוצה שאני בניתי, לא היה את ה-DNA שלי. עשינו שינויים, הבאנו זרים אחרים, החלפנו שחקנים. ראיתי מהרגע הראשון שיש פה קבוצה מחוברת. זה לא רק על המגרש, אלא הדברים שמעבר: בחדר ההלבשה, בחברויות בין השחקנים, הכימיה שיש. זה הלך והתחבר עוד ועוד במהלך העונה. כל הזרקורים הופנו אלינו ו היה סוג של לחץ, אבל גם בפיגור ידענו לעשות את השינוי ולנצח. זה אופי שהתחבר לעונה היסטורית".
4 צפייה בגלריה
"זכיתי איתו בכל התארים האפשריים". מימון במדי הפועל ראשון לציון ב-2015
(צילום: עוז מועלם)
וזה הקרין לשחקני הנוער או צירוף מקרים?
מימון: "חלק משחקני הנוער מתאמנים איתנו בבוגרים, ועוזר המאמן שלי, אביתר גבעון, מאמן את הנוער. זה לא משהו שאפשר לפקפק בו".
קלוט: "השנה קרו שני דברים שעשו בעיניי את השינוי. אני בכדוריד מגיל 11, תמיד ברמת השרון, והשנה הייתה לנו קודם כל קבוצה שהתחברה מהתחלה. היה קליק כזה, ראו שאין אגו בכלל, אף אחד לא מנסה להיות הכוכב או לקחת על עצמו יותר ממה שהוא צריך. בנוסף, כמו שעידן אמר, זה שחלק מהנוער מתאמנים עם הבוגרים וראו מה זה אופי של ווינרים, מה זה להילחם על תארים. ראינו אותם זוכים באמצע העונה בגביע המדינה והבנו שזו שנה היסטורית, שזה התור שלנו. אני זוכר שבחגיגות גביע של הבוגרים הבנו שאנחנו חייבים גם בנוער, חייבים".
טורקניץ: "זה בדיוק זה, זאת הדרך לקחת מועדון קדימה. אם אני יכול להיות מודל לנוער, משהו שהם יכולים ללמוד ממנו, איך להתנהל בלהיות מקצוען, ווינר, מנהיג וכו' - זאת המטרה שלי. לראות את עומר משחק כדוריד זה אחד הדברים כיפים שיצא לי לעשות העונה, את החוכמה שלו, החוצפה שלו על המגרש. גם המנהיגות. אני בטוח שהוא יתרום לנו מהדברים האלה בבוגרים. אם הוא יעבוד קשה, הוא יביא את הדברים האלה לליגת העל".
אתם כבר בהכנות לעונה הבאה?
מימון: "אנחנו כבר עם הפנים קדימה. המטרה הבאה היא המשכיות. יותר קשה מלעשות היסטוריה זה לשמור על התארים, עכשיו אתה בזווית שכולם מסתכלים עליך, רוצים לנצח את האלופה. שמח שהצלחנו לשמר את רב הסגל. לא עוצרים. זאת השנה הכי מאתגרת שהייתה לי כמאמן, באתי למועדון בלי מסורת של תארים. אני בא ממקום שאם לא זוכים בו בתואר זאת אכזבה, ולכן האתגר עכשיו יותר גדול. יש פה קבוצה מספיק חזקה כדי להתמודד שנה הבאה".
טורקניץ: "תואר אחד או שניים זה נחמד, אנחנו רוצים לקחת את המועדון עוד שלב קדימה".
מימון: "אם נמשיך בדרך הזו, אין סיבה שרמת השרון לא תתחיל לייצר מסורת של תארים. כמו שהיינו צנועים שנה שעברה, עבדנו קשה ולא דיברנו, זה הבייסיק. אף אחד לא ייתן לנו מתנות. אנחנו קבוצה מספיק טובה שאם תשקיע היא יכולה להמשיך לחלום. ואמן שהחטופים יחזרו במהרה".
