"קדחת המגרשים: עלייתה של הפרמייר-ליג", באדיבות yes דוקו
"קדחת המגרשים: עלייתה של הפרמייר-ליג", באדיבות yes דוקו
"ספורט לאשפתות, בו צופים אנשים מהאשפתות באצטדיונים מלאי אשפה". כך סיכם בשעתו העיתון הבריטי "סאנדיי טיימס" את מצב הכדורגל האנגלי בשנות ה-80 של המאה הקודמת. המשבר שפקד את ענף הספורט הפופולרי היה חמור. האלימות השתוללה על המגרש ומחוצה לו. הכדורגלן האגרסיבי והקשוח, ויני ג'ונס, ששיחק בווימבלדון הודה שקבוצתו נראתה לפעמים יותר כמו חבורת עבריינים מאשר קבוצת כדורגל. ביציעי האוהדים הקטטות היו עניין של שגרה. האצטדיונים כבר לא היו מקום בטוח למשפחות, והם התרוקנו. שני אסונות שהתחוללו במהלך העשור הזה: אסון הייזל ב-1985, בו 39 אוהדים נהרגו במהלך משחק גמר גביע אירופה לאלופות בין ליברפול ליובנטוס בבריסל; ואסון הילסבורו בשפילד ב-1989 בו נמחצו למוות 97 אוהדי ליברפול, הוציאו שם רע לאוהדים הבריטיים שהפכו לבלתי רצויים, תרמו אף הם להדרת הקהל מהמשחקים. העובדה שאנשים נמנעו להתייצב למשחקים והאוהדים הפנו את גבם לקבוצות שלהם, באה לידי ביטוי ברווחים מהכרטיסים. גם לא היו הכנסות משמעותיות מהשידורים בטלוויזיה.
הכדורגל האנגלי היה תקוע וכבר לא זוהר, העסק היה מנוהל גרוע והיה ברור שחייב להיות שינוי ומוכרחים לנקוט בצעדים דרמטיים. ואז הגיע מונדיאל 1990 שנערך באיטליה ובו אנגליה הגיעה לחצי הגמר - האירוע שוב החזיר את הצופים למרקע ואיחד את האומה. קברניטי הקבוצות הבכירות ראו פה הזדמנות והרגישו שזה הזמן לעשות שינוי, מה גם שבאותה תקופה התחוללה מהפכה נוספת: עולם הטלוויזיה עבר טלטלה בעקבות חדירת הלוויינים לתחום. הקברניטים ניסו למצוא דרכים לגרוף נתחים גדולים יותר מעוגת הרווחים, להרוויח מחסויות ומזכויות שידור.
בפגישה שנערכה ב-1991 בין מנהיגי חמשת הגדולות: מנצ'סטר יונייטד, ליברפול, אברטון, ארסנל וטוטנהאם - הוחלט לעשות שינוי בנוסחה, שעבדה קרוב למאה שנים, ולהקים קרטל לא רשמי: הם ייקחו את 22 המועדונים המובילים (מתוך 92) ויקימו ליגה חדשה, שתמציא ותמתג את עצמם ותיקרא פרמייר-ליג.
הצעד הדרמטי הזה שגרם להפרדות מהפוטבול-ליג נחשב לשנוי במחלוקת, והמתנגדים ראו בו מצער, תוקפני, מפלג ותהו איך אפשר לשנות משהו שכבר מצליח מאה שנה. אבל התאחדות האנגלית אישרה את התוכנית, שיצאה לפועל בזכות המיליארדר האוסטרלי-אמריקאי, רופרט מרדוק, שרצה להגדיל את אימפריית התקשורת שלו והקים באותן שניים את רשת הטלוויזיה "סקיי". כשמרדוק רשם את הצ'ק לפרמייר-ליג, המצקצקים והמפקפקים אמרו: "רופרט המסכן איבד את זה". אבל ההימור השתלם והפרמייר-ליג הפכה לליגה הנצפית ביותר בעולם.
10 צפייה בגלריה
בשנות ה-80 הכדורגל האנגלי היה תקוע וכבר לא זוהר, העסק היה מנוהל גרוע והיה ברור שחייב להיות שינוי
(צילום: gettyimages)
בחודש מאי הקרוב ימלאו 30 שנה להיווסדה של הפרמייר-ליג ולכבוד החגיגה, עלתה ב-yes דוקו סדרה תיעודית מרתקת: "קדחת המגרשים: עלייתה של הפרמייר-ליג". הסדרה בת ארבעה פרקים ועליה חתום הבמאי והמפיק אדם הופקינס, משחזרת ובוחנת את המהפכה שקרתה בשנות ה-90. "רציתי לעשות סדרה שתראה איך הספורט עבר התמסחרות והתמקצעות ומה המשמעות של זה לחברה שלנו, והרגשתי שסיפור הפרמייר-ליג הוא נקודה טובה להסתכל ממנה אחורה", סיפר הופקינס בריאיון מיוחד ל-ynet. "התלבטתי האם לעשות סדרה שתכסה את כל שלושים השנים האחרונות, אבל כשנכנסתי לעומק גיליתי שיש מספיק חומר על שנות ה-90".
מה לדעתך הופך את הפרמייר-ליג לכל כך מיוחדת? במה היא שונה מאחרות?
"אחד הגורמים לכך הוא כמה שהיא תחרותית. לא שולטת בה קבוצה אחת או שתיים. ברגע זה מנצ׳סטר סיטי, צ'לסי וליברפול הן הקבוצות הדומיננטיות, אבל הדברים יכולים להשתנות. פעם מנצ׳סטר יונייטד הייתה הקבוצה השלטת והיום זה שונה. הזכייה באליפות הפרמייר-ליג היא בגדר אגדה, שמוכיחה שהכול אפשרי. מבחינת ההצלחה העולמית של הפרמייר-ליג מעורב פה גם מזל, היות ואנגליה ממוקמת באזור זמן, שנוח לשידורים גם באסיה וגם באמריקה. כמו כן, מאחר והמשחקים עצמם באנגלית, זה מסייע כמובן בייצוא".
איך שינתה הפרמייר-ליג את הכדורגל האנגלי?
"השינוי המשמעותי היה בהקשר של מיתוג ושיווק, והרחבת הקהל. המועדונים הגדולים ראו שאפשר לעשות כסף מהכדורגל ושלא חייבים לחלק אותו שווה בשווה - מי שמציע הצגה גדולה יותר, יכול לקחת יותר מהכסף. מדובר במהלך עם תמריץ כלכלי. הטרנספורמציה הזו היא שהפכה את הכדורגל לספורט טלוויזיוני, מה שהוא לא היה, לפחות באנגליה, לפני הפרמייר-ליג. היו שנים בשנות השמונים שהכדורגל בכלל לא היה על המסך, כי המחשבה הייתה שאם המשחק משודר בטלוויזיה, אף אחד לא יבוא לאצטדיון. צורת החשיבה הזו השתנתה לבסוף ועד סוף שנות ה-90 כל משחק צולם ב-30 מצלמות. היום כשאתה הולך למשחק כדורגל, אתה זוכה בחוויה מדהימה, אבל אין לך מושג מה הולך במשחק, ביחס לצפייה בשידור מהבית למשל. השידור עם הניתוח, ההילוך החוזר והמצלמות הופך את הכדורגל למשחק טלוויזיה".
הופקינס אמנם אוהד של טוטנהאם, אבל מתמקד בסדרה במנצ'סטר יונייטד, שזכתה באליפות הראשונה של עונת 1992/1993 ובכלל שלטה באותו עשור. "בחרתי להתמקד במנצ'סטר יונייטד בגלל שהיא הייתה הכוח הדומיננטי על המגרש בשנות ה-90. גם הפן העסקי מאחורי המועדון היה עשיר ביחס למתחרות. המועדון גם עבר את הטרנספורמציה הכי מעניינת בתקופה הזו. כשמנצ׳סטר יונייטד התחילה את דרכה בפרמייר-ליג היא לא הייתה הענק על המגרש. הקבוצה לא זכתה באליפות מעל 25 שנה, אלכס פרגוסון אימן את הקבוצה שש שנים ולא זכה באף תואר. ואז מרטין אדוארדס ירש אותה מאביו, כשהיא שווה שני מיליון פאונד ובסוף העשור מנצ׳סטר יונייטד מתעלה על כולם - הם אלופי אירופה והספיקו לזכות בפרמייר-ליג כמה פעמים. פרגוסון הצליח לבנות אימפריה, ששווה לא שני מיליון, אלא מיליארד פאונד".
באחד הפרקים אתה עוסק ביריבות המרתקת שניטשה בין פרגסון היהיר וארסן וגנר הצרפתי שמונה ב-1996 למאמן ארסנל והוביל אותה להישגים רבים ב-22 שנות כהונתו. זה מעניין לראות איך התקשורת ובעיקר הצהובונים תיארו, טיפחו וליבו את היריבות הזאת בראשית הדרך.
"זה מראה את כוחם של הצהובונים בעולם הכדורגל. אתה רואה איזו קריקטורה: אימפריה קצת מיושנת נוסח מנצ׳סטר יונייטד שמנוהלת ביד רמה בידי אדם חולה שליטה כמו פרגסון. ומהצד השני יש לך אדם חכם להפליא, בינלאומי כמו וגנר, שהביא אתו כדורגל, קונטקסט וגישה אחרת. ההתנגשות בין שני הכוחות הללו אדירה ואכן היה מעניין לראות איך מדווחים עליה. התקשורת בבריטניה סובלת לא פעם משנאת זרים, בפרט בשנות התשעים, והיא לא מברכת על אדם חדש כמו וגנר, שבוחש בקלחת עם שיטותיו. כשמסתכלים על היריבות הזאת מנקודת המבט של היום אין ספק שהיא הייתה קצת קטנונית, אבל באותה תקופה התחושה הייתה שמדובר במחלוקת משמעותית".
ותודה לבקהאם
"קדחת המגרשים" מדגימה איך הכדורגלנים הפכו באותו עשור מסעיר לכוכבי רוק בין לילה, לסלבריטאי על, שדיגמנו על מסלולי אופנה וכיכבו בקמפיינים. הבולט שבהם היה דיוויד בקהאם, ששיחק כקשר ימני במנצ'סטר יונייטד, עוד בנעוריו והפך לסטאר בינלאומי ואייקון אופנה, גם הודות לזוגיות עם ויקטוריה מלהקת הבנות "ספייס גירלס". בקהאם הוא אחד המרואיינים המרכזים בסדרה ("שום דבר לא מכין אותך לתשומת לב תקשורתית בגיל צעיר") וגם נמנה על המפיקים שלה. "בקהאם הוא סופרסטאר אמיתי - מהאנשים האלה שכשאתה פוגש אתה ישר מרגיש כאילו אתה כבר מכיר אותו", מעיד הופקינס. "הוא אדם מאוד נעים, אבל מה שבאמת נפלא בעבודה עם אדם כמוהו הוא כמות הקשרים שלו והיכולת למשוך מרואיינים נוספים לפרויקט. בסדרה בחנתי את התקופה שבה בקהאם פרץ לסצנה, צבר לו ניסיון וחיפש את דרכו, והיום הוא נמצא במקום אחר בחיים - אבא ובעלים של מועדון כדורגל וזה מאפשר לו להסתכל אחרת על התקופה ההיא בחייו. היתרון בלעבוד עם מישהו כמוהו, זה שאתה יכול לשמוע ממנו סיפורים על 'איך זה היה מבפנים' וזה ללא ספק תרם להפקה".
10 צפייה בגלריה
מהאנשים האלה שכשאתה פוגש אתה ישר מרגיש כאילו אתה כבר מכיר אותו". בקהאם
(צילום: gettyimages)
הופקינס לא נרתע להציג את הצדדים האפלים של התהילה, ההצלחה והזוהר: פרשיות ושערוריות של סקס, הימורים, אלכוהול. חלק מהמרואיינים הודו שהשתן והאלכוהול עלו להם לראש. "חיפשנו חומרים להציג את מעמד הכוכבנות החדש, המסיבות, הבזבוזים, הבילויים של הכדורגלנים עם כוכבי הפופ - אבל אין הרבה חומרים בנושא", אומר הופקינס. "לצערי, הרבה מהאירועים אז לא ממש צולמו. זו אחת הסיבות שראיינתי כתבי צהובונים בהרחבה".
אחד המרואיינים הבולטים בסדרה שלך הוא כדורגלן העבר קית' גילספי שהועבר ממנצ'סטר ליונייטד לניוקאסל, ובזבז את כישוריו וממונו על התמכרות להימורים, בעיקר של מרוצי סוסים. איך הצלחת לשכנע אותו להיפתח ככה?
"נדמה לי שקית' הגיע לנקודה שבה הוא יכול לדבר על כל מה שהיה, מבלי שזה יפגע בו. הוא הצליח למצוא את האיזון בחיים, אבל אין ספק שהוא עבר תקופות לא פשוטות ועדיין ניצב מול בעיות. כבר אין לו כמויות אדירות של כסף כבעבר, אבל נראה לי שהוא השלים עם מה שקרה. הוא היה פתוח וכן לגבי הקושי שלו מול התמכרויות והימורים. הגישה שלי בעבודה מול קית׳ הייתה לוודא להראות לו שאנחנו דואגים לו. היום קית' מתייחס לעניין די בקלות, הוא די רגיל לדבר על זה וגם מקדיש מזמנו לחשוף את הנושאים הללו לציבור. הוא יודע שבכך שהוא חושף מניסיונו, הוא עוזר לכדורגלנים צעירים אחרים, שילמדו לא להסתיר בעיות דומות. יש בכדורגל בעיית הימורים גדולה הרבה יותר מהצפוי: מדובר בגברים צעירים ותחרותיים עם המון זמן וכמות מגוחכת של כסף. זו מלכודת שקל ליפול אליה. כפי שאומרים גם קית׳ וגם פול מרסון בסדרה: אפשר לראות אם אתה שותה, מעשן או עושה סמים - אבל אם אתה מהמר זה משהו שניתן להסתיר. לכן זה היה תחום שעניין אותי להיכנס אליו".
היית יכול לדמיין את הפרמייר-ליג של הניינטיז פועלת בעידן המדיה החברתית של היום?
"היום, שנות ה-90 מרגישה תקופה כל כך תמימה, נכון? אפשר לדמיין שמעמד הרוקסטאר של שחקני כדורגל, ודאי היה אז מתועד הרבה יותר בקפידה. אי אפשר היה להכחיש את מה שקרה בכל מיני פרשיות, כפי שקרה לא פעם".
10 צפייה בגלריה
"הגיע לנקודה שבה הוא יכול לדבר על כל מה שהיה, מבלי שזה יפגע בו". גילספי
(צילום: gettyimages)
מי לדעתך השחקן הטוב ביותר בכדורגל האנגלי בשנות ה-90?
"כואב לי לומר את זה כאוהד טוטנהאם, אבל כנראה שלא מדובר באחד משלנו. מבחינת שנות ה-90, אני חייב להודות שאריק קאנטונה, הכוכב הצרפתי של מנצ'סטר יונייטד, היה השחקן הטוב ביותר, היות והוא מגלם בדמותו הרבה יותר מרק כדורגלן. ההישגים שלו היו מדהימים: הוא שיחק בחמש עונות של הפרמייר-ליג וזכה בארבע מהן. באליפות היחידה שבה לא ניצח הוא לא הורשה להיכנס למגרש אחרי שבעט באחד האוהדים. אבל מאחר והיה שערורייתי וגם אדם מעניין, אינטליגנטי ורהוט - כל התכונות הללו הועצמו במציאות של שנות ה-90. אם נסתכל עכשיו על הפן העסקי, השיווקי ועל הספורט עצמו נראה שהוא גילם בתוכו את כולם".
איך התרשמת מקאנטונה במהלך המפגש אתו?
"הוא כל מה שהיית מקווה שהוא יהיה. קאנטונה די טיפוס. מאוד רגוע, אבל גם מתלהב ושובה לב. בחור עם ראש על הכתפיים. היום הוא גר בפורטוגל, אז יצא שבילינו יחד כמה שעות בליסבון. הוא היה נדיב בזמן שהקצה לנו. קאנטונה הגיע עם אחיו שמייצג אותו, במכונית רגילה - גם צילמנו בבית רגיל. זה לגמרי לא היה ראיון עם 'סלב'. קאנטונה הוא אחד מגיבורי הילדות שלי שהיה שווה לפגוש".
איך היו התגובות באנגליה לסדרה?
"התגובות היו די חיוביות, אבל היו אנשים שתסכל אותם שהסדרה התמקדה במנצ'סטר יונייטד - זה הרי עניין של נאמנות - והיו כאלה שזה דווקא שימח אותם. מי שלא הכיר את הכדורגל של שנות ה-90 מאוד אהב את הסדרה. היו גם אנשים שהרגישו שארבעה פרקים זה לא מספיק ושהיינו צריכים להרחיב על השורשים וההיסטוריה היות ובפרק הראשון אנחנו די רצים על זה. בסופו של דבר אני לא חושב שאתה יכול לרצות את כל מעריצי הכדורגל עם שום פרויקט והם מוכנים ומזומנים להטיח ביקורת. אבל בסך הכול התגובה הייתה טובה וכך גם כמות הצפיות. מי שהיה חלק מהפרויקט נהנה ממנו וגם התקשורת נתנה לנו ביקורות טובות".
"זוכר את ברקוביץ', רוזנטל ובניון"
אתה מודע לכך שגם שחקנים ישראלים כיכבו בפרמייר-ליג?
"כן, היו כמה וכמה שחקנים ישראלים איכותיים. אני זוכר את אייל ברקוביץ' כשיחק בווסטהאם. גם רוני רוזנטל היה איתנו תקופה בליברפול ובטוטנהאם. ויוסי בניון כמובן. אנחנו זוכים לראות שחקנים ישראלים בעיקר בליגת האלופות, נכון? מכבי חיפה ולפעמים גם מכבי תל-אביב. אנחנו ב'קדחת המגרשים' מתמקדים בכדורגל בתוך אנגליה ולא מדברים יותר מדי על ליגת האלופות, אבל עכשיו אנחנו עובדים על פרויקט חדש, שמתעמק באיך הפרמייר-ליג הפכה ליותר גלובלית והתחילה למשוך מיליארדרים וענקי נפט כפרויקט להשקעה ואז נתעסק יותר בתחרויות האירופאיות".
הפריימר-ליג היא עדיין הליגה הכי טובה בעולם?
"אני לא יודע מהי הליגה הכי טובה בעולם, אבל מה שאני כן יודע מהמחקר שעשיתי הוא שהפרמייר-ליג היא הליגה הכי נצפית בעולם ובטח יש לזה סיבה. אני מניח שהזוהר של מועדונים כולל הספרדים, עדיין מושך".
ומי השחקן הטוב ביותר כיום בפרמייר-ליג לטעמך?
"הסטנדרט כל כך גבוה ביחס לשנות ה-90 אז קשה להחליט. סון יונג-מין הדרום-קוריאני המשחק בטוטנהאם הוא שחקן מצוין וכך גם מוחמד סלאח בליברפול. היום יש בפרמייר-ליג מספיק כסף לבחור ולרכוש שחקנים. ומי השחקן הכי טוב עולם? מסי או רונאלדו זו שאלת מיליון הדולר. הילדים שלי גם תמיד שואלים מי מבין השניים יותר טוב, מוסר העבודה של רונאלדו למשל מדהים בעיניי והוא כנראה השחקן שמשקיע הכי הרבה במנצ׳סטר יונייטד, אפילו בגילו".
פורסם לראשונה: 11:58, 21.01.22
