היום (ראשון), 17.00 שעון ישראל, תישמע שריקת הפתיחה לשיא ספורטיבי שמיליארדים חיכו לו במשך החודש האחרון – ולמעשה, גם הרבה לפניו, במשך ארבע שנים וחצי, מאז גביע העולם הקודם. משחק הגמר של מונדיאל 2022 יפגיש בעיר לוסייל שבקטאר בין נבחרות ארגנטינה וצרפת, שתיים מהאטרקטיביות והפופולריות בעולם.
עוד כתבות לקראת הגמר הגדול - היכנסו למתחם המיוחד
אם הטורניר מסקרן אתכם אבל היססתם להיכנס לטירוף, זו ההזדמנות האחרונה והטובה ביותר לעשות זאת. אגדות כבר נכתבו על המשחק המכריע והגדול מכולם, ואחריו האוהדים ייכנסו שוב למצב המתנה עד קיץ 2026, אז ייפתח המונדיאל הבא, שיתקיים בארה"ב, מקסיקו וקנדה. הכנו עבורכם את המדריך המלא למשחק ולאירוע כולו, קורס מזורז למתעניינים ותזכורת נעימה למכורים.
13 צפייה בגלריה
קורס מזורז למתעניינים בגמר המונדיאל ותזכורת נעימה למכורים. הגביע שיונף בסיום גמר מונדיאל 2022
(AP)
מדוע המשחק מעורר כל כך הרבה עניין?
גביע העולם בכדורגל, או המונדיאל, נערך רק פעם בארבע שנים בחודשי הקיץ – אם כי הפעם נדחה במספר חודשים כדי שניתן יהיה להימנע מתנאי החום הקשים בקטאר ולקיים את המשחקים בטמפרטורות נוחות יותר (מה גם שמערכת מיזוג חדשנית קיררה את האצטדיונים). בניגוד לכדורגל המועדונים, שבמסגרתו מתקיימות בקביעות ליגות וטורנירים יבשתיים כמו ליגת האלופות, מדובר בכדורגל נבחרות שהמשחקים בו פחות שכיחים. השחקנים מחויבים לקבוצותיהם, ולוח הזמנים העולמי מאפשר רק מספר חלונות להתכנסויות לאומיות מדי שנה.
בשל העובדה שמדובר בטורניר נדיר יותר, שבתוכו גם מתקבצים רגשות פטריוטיים חזקים המחוברים לדגל ולהמנון – בניגוד לקבוצות הפאר שמאגדות בתוכן לגיון של שחקנים מצטיינים מכל העולם – המונדיאל התקבע כאירוע שיא בספורט, ולא רק בכדורגל. אמנם המשחקים האולימפיים, שנערכים גם הם כל ארבע שנים ומפעילים את אותו רגש לאומי, כוללים עשרות ענפי ספורט וכמויות צופים אדירות, אך התחרויות לא מעוררות אותו עניין, בניגוד לגביע העולם שבו מספר המשחקים המוגבל והחשיבות העצומה של כל אחד מהם להתקדמות בטורניר יוצרים הרגשה מיוחדת ושונה. אפשר אולי להשוות במידה מסוימת את משחק הגמר לאירוע הפופולרי ביותר באולימפיאדה, גמר ריצת ה-100 מטר, אך משחקים רבים בגביע העולם, עוד לפני הגמר, מעוררים התלהבות דומה ורייטינג עצום, בעוד ששלבי המוקדמות שלפני הריצה אינם מסקרנים באותה המידה.
13 צפייה בגלריה
המונדיאל התקבע כאירוע שיא בספורט, ולא רק בכדורגל. רונאלדו מול ליליאן טוראם בגמר מונדיאל 1998
(צילום: gettyimages)
אם ביום-יום השחקנים הטובים בעולם מפוזרים בקבוצות שונות בליגות הטובות ביותר, במונדיאל הם מתחברים לבני ארצם לייצוג המולדת (אם כי בנבחרות רבות, בעיקר באפריקה, מדובר בבני מהגרים שנולדו במדינות אחרות). הדבר יוצר מציאות שונה ומרתקת: אותם שחקנים נראים לעתים הרבה יותר מחויבים, מלאי התרגשות ונלהבים מאשר אנחנו מכירים, וישנם כוכבים גדולים שמתמודדים לפתע עם יחסי כוחות שונים – חבריהם לנבחרת אינם איכותיים כמותם, והם נלחמים על כל ניצחון.
ואחרי חודש של אמוציות כאלה, מוכתרת האלופה במשחק בין שתי נבחרות עמוסות סופרסטארים ושמות בולטים, שעברו מסע מטלטל בשביל הזכות להתמודד על התואר.
כסף
פיפ"א, התאחדות הכדורגל הבינלאומית שמארגנת את גביע העולם, נהנית מהכנסות גדולות מאוד מהטורניר. במעגל הכספים שנמדד בטווחים של ארבע שנים, ממונדיאל למונדיאל, פיפ"א גרפה הפעם רווחים בסך 7.5 מיליארד דולר מהסכמי החסות השונים הנוגעים לטורניר, מיליארד דולר יותר מאשר במעגל של מונדיאל 2018 שנערך ברוסיה. סיבה משמעותית לכך היא כי חברות בכירות בקטאר, הקשורות לשלטון, הצטרפו כנותנות חסות והזרימו סכומים אדירים.
בשל כך, סכומי הפרס לנבחרות המנצחות (המועברים להתאחדויות הלאומיות שלהן) הם ממש פסיק עבור פיפ"א. היא העמידה סך פרסים כולל של 440 מיליון דולר ל-32 הנבחרות המשתתפות, כשהאלופה תקבל 42 מיליון וסגניתה 30 מיליון. מדרגת הפרסים מצטמצמת בהתאם לשלב שאליו הגיעה כל נבחרת, ואלו שהודחו כבר בסיום שלב הבתים (אחרי שלושה משחקים) יקבלו 9 מיליון דולר כל אחת.
מה יוצא מזה לשחקנים, מלבד התהילה שמלווה אותם לאורך הקריירה וגם אחרי הפרישה? אין חוקים. כל התאחדות מסכמת מראש עם השחקנים לפני הטורניר על גובה הבונוסים שיקבלו. צרפת, למשל, היא האלופה המכהנת מ-2018, אז זכתה ב-38 מיליון דולר – ו-30 אחוזים מהסכום חולקו בין 23 השחקנים שנכללו אז בסגל.
לאו מסי
תודו שזה מרשים שהגענו עד לכאן בלי להזכיר אותו, אבל עכשיו זה הזמן. אחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה, אולי הגדול שבהם (אם כי יש רבים החולקים על כך), זכה כבר בכל התארים הנחשבים עם ברצלונה (בשנה וחצי האחרונות הוא משחק בפריז סן ז'רמן הצרפתית), אך בנבחרת ארגנטינה תמיד התמודד עם קשיים וביקורות.
זה המונדיאל החמישי של לאו מסי, ובשיא הוא הגיע פעם אחת לגמר, ב-2014, אז נבחרתו הפסידה לגרמניה בהארכה. במשך שנים רבות הוא לא הצליח לשחזר בנבחרת את היכולת המדהימה שלו במדי ברצלונה, והיו אוהדים ופרשנים שראו זאת ככתם על הקריירה שלו. אבל בקיץ 2021 משהו השתנה, ומסי זכה לראשונה בתואר עם ארגנטינה – קופה אמריקה, אליפות דרום אמריקה היוקרתית שבה הנבחרת שלו לא הצליחה לחזור לדוכן המנצחים במשך 28 שנות בצורת.
13 צפייה בגלריה
אחד הגדולים בהיסטוריה, אך בנבחרת ארגנטינה תמיד התמודד עם קשיים וביקורות. לאו מסי
(צילום: AP)
לפני הטורניר הנוכחי, וגם במהלכו, מסי בן ה-35 הודיע כי מדובר במונדיאל האחרון שלו – ואולי בשל כך, יחד עם הלחץ שירד ממנו בזכות הקופה אמריקה, מסי עובר את הטורניר הטוב בחייו, ומציג את היכולת שאנחנו מכירים ממנו ממשחקי ליגת האלופות. עד לגמר הוא היה מעורב בכמות השערים הגדולה ביותר מבין השחקנים בטורניר – חמישה כיבושים ושלושה בישולים – וחלק מהמהלכים שלו כבר הפכו לקלאסיקה, כמו הדרך שבה עבר בחצי הגמר את יושקו גבארדיול הקרואטי, שהיה הבלם הטוב במונדיאל.
כל זה מעצים את הגמר הנוכחי, כי זו הזדמנות סופית ואחרונה בהחלט עבור מסי לעשות זאת ולהשתיק את המבקרים שטענו שלעולם לא ישתווה לארגנטינאי האגדי דייגו מראדונה מאחר שלא זכה במונדיאל כמוהו. אין דרך שבה המשחק יסתיים בצורה פושרת, רק קיצונית – או דמעות של מסי, או חגיגה בממדים היסטוריים שתקבע את מעמדו כמיתוס. גם כך הוא כבר אחד הספורטאים הפופולריים והמוכרים אי פעם, אבל פה לא מדובר במכירת חולצות, אלא בהישג הגדול ביותר שניתן להשלים בכדורגל.
קיליאן אמבאפה
רק כדי להפוך את הגמר לפיקנטי יותר, מי שיתייצב מול מסי הוא החלוץ בן ה-23 של נבחרת צרפת, שמשחק לצדו בפריז סן ז'רמן ואמור לרשת אותו בתור השחקן הטוב בעולם. אך בניגוד למסי, אמבאפה כבר זכה פעם אחת במונדיאל, בתור נער בן 19 שהדהים את כולם ב-2018 עם יכולת פנומנלית. אם בגיל כזה הוא כבר ירשום זכייה כפולה בגביע העולם, קשה לדמיין לאיזה גבהים עוד יכולה להגיע הקריירה שלו.
אמבאפה ניחן במהירות של אצן אולימפי, והנשק המרכזי שלו הוא ספרינטים על-אנושיים שמשאירים מאחור את השומרים שלו. הוא גם יודע לבצע תרגילים עוצרי נשימה ולהבקיע מכל מצב. כמובן שהוא גם המתחרה הבולט של מסי על תואר מלך השערים של המונדיאל, כי הם שני היחידים שמגיעים למשחק עם חמישה כדורים ששלחו לרשת היריבות. הוא כוכב כדורגל נדיר, מהסוג שצומח רק פעם בעשור או יותר, וכנראה שייזכר כאחד הגדולים בהיסטוריה – דבר מוזר לומר על שחקן שיש לו לפחות עוד 15 שנים על המגרשים.
אבל בניגוד למסי, שנתפס כדמות חיובית וצנועה, טיפוס שכל האוכלוסיות יכולות להתחבר אליו, המצב של אמבאפה שונה. הסימון כסופרסטאר כבר בגיל 17, הצמיחה שלו כצעיר בעולם של רשתות חברתיות ופרסום אינסופי, עלו לו לראש במידה רבה. במהלך 18 החודשים האחרונים הוא סבל ממכות תדמיתיות, גם מקצועית וגם אישית: באליפות אירופה בקיץ 2021 הוא הפגין יכולת נמוכה וגם החמיץ פנדל, מה שעלה לצרפת בהדחה מוקדמת מהטורניר. בקיץ האחרון נראה היה שהוא בדרך למעבר לריאל מדריד, אך בפריז שיכנעו אותו לחתום על חוזה חדש וחסר תקדים שעורר עליו זעם: 100 מיליון אירו לעונה במשך שלוש שנים, מענק חתימה של 300 מיליון אירו, והסעיף השערורייתי מכולם - מתן סמכויות מקצועיות ומעורבות בקבלת ההחלטות בנוגע לקבוצה. מדובר בילד בן 23, כן?
ההערכה היא כי אמבאפה כבר דאג לכך שמספר דמויות שלא אהב נפרדו מפריז סן ז'רמן, וכבר עבר עימות מתוקשר עם אחד מכוכבי הקבוצה, ניימאר הברזילאי, שהמשיך במועדון למרות שהצרפתי רצה שיעזוב. הוא מצטייר כעת כדיווה, כוכב מפונק שהתהילה קילקלה אותו, אבל בשל כך המונדיאל הגיע לו בדיוק בזמן – הכדורגל הנפלא שהוא משחק משכיח את כל הרעשים ומזכיר באיזה שחקן נפלא מדובר. ובעצם זו מטאפורה למונדיאל עצמו: חודש שבו אפשר להתרכז בהנאה ורגש במקום בכל הדברים הרעים שמקיפים אותנו.
נבחרת ארגנטינה
מסי לא לבד. מדובר ככל הנראה בסגל השחקנים הטוב ביותר שאיתו שיחק הכוכב במדי ארגנטינה, דבר שהציב אותה מראש כאחת המועמדות העיקריות לזכייה. המדהים הוא שהאופוריה ששוררת כעת הייתה הפוכה לגמרי אחרי המשחק הראשון: באחת ההפתעות הגדולות בתולדות הספורט, לא רק כדורגל, ארגנטינה פתחה את הטורניר בהפסד סנסציוני 2:1 לסעודיה. האופוריה הפכה לפאניקה, ורק אחרי שני ניצחונות רצופים על מקסיקו ופולין, שהבטיחו את העלייה לשמינית הגמר, הארגנטינאים השתחררו מחדש.
הבולטים מבין השחקנים הם השוער המצוין אמיליאנו מרטינס, הקשר בן ה-21 אנסו פרננדס שמשחק בבנפיקה הפורטוגלית ומחירו צפוי להאמיר בסיום הטורניר, והחלוץ חוליאן אלבארס (22). לאחרון אין ניסיון רב בנבחרת, ולמרות שהוא משחק באלופת אנגליה מנצ'סטר סיטי, הוא מתקשה למצוא מקום בהרכב הפותח שלה – אך במונדיאל הוא הפך לכוכב מפתיע והבקיע כבר ארבעה שערים.
נבחרת צרפת
למרות מסי, צרפת נראית כפייבוריטית להגן על תארה ולהפוך לנבחרת הראשונה שזוכה פעמיים ברציפות במונדיאל מאז שברזיל עשתה זאת ב-1958 וב-1962. סגל השחקנים שלה עמוק יותר, עם אופציות מצוינות בכל עמדה על המגרש, ועל כך תעיד העובדה שהיא מסתדרת כבר מונדיאל שני ברציפות ללא קארים בנזמה. החלוץ מריאל מדריד הוכתר לאחרונה כשחקן השנה בעולם ואמור היה לשחק חלק משמעותי בטורניר, אך למרות שנפצע מספר ימים לפניו ונשאר בחוץ, צרפת לא מרגישה זאת – בעיקר בזכות אוליבייה ז'ירו, האיש שמשחק במקומו והבקיע בינתיים ארבעה שערים.
חשוב לציין גם את אנטואן גריזמן המוכר. לאורך הקריירה המפוארת שלו הוא שיחק בהתקפה, אך בטורניר הזה המאמן דידייה דשאן שלח אותו לקישור, ופתאום גריזמן התגלה כעילוי גם בתפקידו החדש ועשוי להיבחר בסופו של דבר לשחקן המצטיין של המונדיאל.
האצטדיון
לוסייל אייקוניק שבעיר לוסייל הוקם במיוחד עבור המונדיאל – ממש כמו העיר עצמה, שנבנתה מאפס. הוא מכיל קרוב ל-90 אלף מקומות, האווירה בו מדהימה והחזות עצמה פשוט בלתי נתפסת, מתחם מפואר ונוצץ, אחד היפים בעולם.
צפו בכתבה: סיור ב"עיר העתיד" לוסייל שתארח את גמר המונדיאל
הבעיה היא מה שיקרה לאחר מכן. בקטאר, מדינה בה הכדורגל אינו פופולרי במיוחד, אין צורך באצטדיון כל כך גדול, וגם אם מספר המקומות בו יצומצם, עדיין מדובר בפיל לבן בצבע זהב. זה נכון לגבי העיר כולה: לוסייל זוהרת עם מגדלי יוקרה בעיצובים מתוחכמים, עשרות מסעדות ובתי קפה מהמותגים המובילים בעולם וקניונים יוקרתיים במיוחד, מעבר למה שאתם מסוגלים לדמיין, אבל תהיה שוממת לחלוטין ברגע שהטורניר מסתיים, ומשאירה תהיות: בשביל מה ובשביל מי היה צריך את כל זה?
קהל
בקטאר אין אווירה של מונדיאל, עם מיעוט יחסי של אוהדים מרחבי העולם ושקט מעיק. אבל מבין אלו שכן נשארו – ובעצם, גם הרבה לפני כן, מתחילת הטורניר – יש חולצה אחת שבולטת מעל כולן. אפילו אין תחרות. החולצה של מסי.
בכל מקום התכנסות של אוהדים רואים המונים בצבעי ארגנטינה, במיוחד עם המספר 10 של מסי, ולא מדובר רק בארגנטינאים, אלא בקהל נלהב מכל מדינה. זה לא סתם טירוף סביבו, אלא כזה שבולע כמעט כל נבחרת אחרת. כשהברזילאים עוד היו פה הם נתנו פייט, גם מרוקו זכתה לאהדה אדירה, אבל מההתחלה ועד הסוף מדובר בעיקר בארגנטינה ובמסי, חולצות שהמוכרים בשוק לא מספיקים לחדש את המלאי שלהן וכבר נעלמות.
מניסיון המשחקים הקודמים, גם בלוסייל אייקוניק ההרגשה תהיה ארגנטינאית לגמרי, פרט למובלעות קטנות של אוהדי צרפת. זו לא ערובה לשום דבר, והצרפתים קרי הרוח רגילים לכך שהאצטדיון נגדם, אבל אין ספק בכלל עבור מי רוב הקהל כאן מריע, וסביר להניח שזה נכון גם לצופים בכל העולם שיתחברו למשחק.
פורסם לראשונה: 11:49, 17.12.22
