דולב חזיזה התרגש, מנור סולומון ריגש ואלון חזן עוד לא התייאש. לפני המשחק הראשון בקמפיין אף אחד לא ידע באמת למה לצפות, והסערה שהולכת וגוברת סביב הנבחרת הותירה סימני שאלה - האם המשחק יסתיים בדמעות של אושר, או שוב בהמון תלונות זועמות ובוז מהקהל? אבל תיקו משעמם אף אחד אף פעם לא לוקח בחשבון.
המשחק נפתח עם הרגשה שכולנו מכירים, תקווה שהפעם זה אחרת, יש דור חדש של כוכבים חדשים ולמי אכפת כבר מאיזה מכמה רעשים או חדר. הפעם יש את התחושה הנפוצה ביותר בישראליות, שהכל יהיה בסדר.
אבל מהר מאוד חזרנו לקרקע המציאות שכולנו מכירים, טעויות בהגנה וחוסר ניצול מצבים שגם פה בליגה שלנו לא כל כך מתאימים. אולי אלון ויוסי קנו לעצמם אוזניות גדולות שמבודדות מהרעש מסביב, רעש שכנראה חודר לשחקנים שנראו במשחק די מבולבלים. בינינו? הרי מקצועיות זה מעולה ושאיפה לרמות גבוהות אפילו יותר, אבל מעניין מה קורה כשהפן המנטלי גובר?
ולסיכום: יכול להיות עוד שהנבחרת תעלה מהקמפיין הזה, ויכול להיות גם שלא. אבל השאלה שאלון ויוסי צריכים לשאול את עצמם היא האם בנבחרת ישראל, מקום שהפך ללא יציב, שחקנים יצליחו לנתק את עצמם ולקחת את הנבחרת למקומות גבוהים? אלון ויוסי - פחות פרובוקציות. זו הנבחרת של כולנו, תודה.
אני? אני חושב בכל אופן שזו שאלה רטורית, הרי מדובר בבני אדם ולא ברובוטים. בינתיים נמשיך לחלום , בתקווה שמישהו יקח את האחריות ויבין שאין לנו נבחרת אחרת.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
* אנו רואים בחומרה רבה שליחת טורים המתורגמים ומועתקים מילה במילה מאתרים זרים, וגולשים שינהגו כך לא יורשו לפרסם בקיק.
