זה היה יחסית פשוט עבור אנדי רודיק. עם 3:6, 6:7, 3:6 מול חואן קרלוס פררו הספרדי, הוא חגג בגיל 21 את הזכייה בגראנד סלאם הראשון שלו, וזה היה מתוק במיוחד על המגרש בניו־יורק במשחק שנעל את אליפות ארה"ב 2003. העולם היה פתוח בפניו, והאמריקאים סוף־סוף מצאו את ממשיך השושלת המפוארת, אחרי ששנה קודם לכן פיט סמפראס ניצח את אנדרה אגאסי בדרבי בגמר בפלאשינג מדו בדמדומי הקריירה של שני הענקים. בלתי נתפס, אבל לא רק שרודיק לא עמד בציפיות, אלא שזו הייתה הפעם האחרונה שבה אמריקאי זכה בגראנד סלאם לגברים.
רודיק הפך לכמעטניק מכובד, עם עוד גמר בניו־יורק ושלושה בווימבלדון, כשבכולם הפסיד. הוא היה מדורג ראשון בעולם לתקופה, אבל בעיקר נעלם כמו המוני שחקנים אחרים בתוך טירוף ג'וקוביץ'־נדאל־פדרר. טניס הגברים של ארה"ב התקשה לייצר כוכב יציב. כעת, על אותו מגרש בפלאשינג, טיילור פריץ הפך לאמריקאי הראשון שעולה לגמר גראנד סלאם כלשהו מאז רודיק ב־2006. כדי לשבור נאחס רציני יותר וגם לזכות, הוא חייב לנצח הערב (21.00) את יאניק סינר האיטלקי, מוביל הדירוג העולמי. אבל גם אם לא יעשה זאת, הוא צריך לספק לארה"ב משהו אחר - דמות קבועה במעמדים האלה, ולא עוד טניסאי של טורניר או שניים שיידחק בחזרה במורד הדירוג. ופריץ (12 בעולם), שחקן שרוב הישגיו הגדולים היו בתחרויות על אדמת ארה"ב, יכול בקלות להידרדר בחזרה ברגע שיצטרך להמריא מחדש ליבשת אחרת.
ועדיין, פריץ בן ה־26 הוא מועמד אידיאלי להצליח במשימה מבחינת מה שהספורט האמריקאי אוהב לראות: יש לו לוק מנצח, הוא היה אחד מכוכבי הדוקו "נקודת שבירה" ששודר בנטפליקס והציג את החיים של שחקנים בטופ העולמי, הוא מתחזק כבר ארבע שנים זוגיות עם מאמי לאומית קלאסית, משפיענית האופנה מורגן רידל, והוא אפילו שייך לאצולה ספורטיבית - הוריו היו טניסאים מצטיינים, ואמו קאת'י מיי דורגה עשירית בעולם.
יצא מהאדישות
הבעיה הייתה שעד 2024, הוא היה חלבי מדי. השיא של פריץ היה בהתעלות עם זכייה באינדיאן וולס על חשבון רפאל נדאל לפני שנתיים, לצד סדרה של התנפצויות על מזח הסיבוב השלישי בגראנד סלאמים. גם כשזינק למקום החמישי בעולם, זה היה בעיקר בזכות צבירת נקודות עקבית ולא תארים מרשימים.
3 צפייה בגלריה
פריץ מתחזק כבר ארבע שנים זוגיות עם מאמי לאומית קלאסית. רידל
(צילום: Sarah Stier / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
פריץ מעיד על כך שהגיוון שהוסיף למשחק שלו דחף אותו קדימה. הוא שיפר מאוד את ההגשות שהפכו לנשק אדיר, הוא תוקף יותר, מנצל את הפיזיות שלו (1.96 מ') נגד היריב, וגם משהו במנטליות השתנה. מעידים עליו שהוא אדם סופר־תחרותי, אבל זה אף פעם לא בא לידי ביטוי במגרש, שם הפגין אדישות. במהלך הטורניר הוא דיבר על הסוויץ': "נמאס לי להגיע לרבע הגמר ולהפסיד. הגעתי לנקודה שזה כבר לא טוב מספיק. אני רוצה הרבה יותר, אז הציפיות שלי חייבות לעלות".
אותם רבעי גמר שהוא מדבר עליהם היו השנה באוסטרליה ובווימבלדון - הישגי השיא שלו בשני טורנירי הענק האלה, אבל הוא רוצה יותר. הוא הגיע רחוק בתחרויות נחשבות, כולל זכיות בדלריי ביץ' ובאיסטבורן, ואחרי שהתאכזב עם הדחה בסיבוב השלישי בטורניר היחידים, הוא בכל זאת יצא מפריז עם מדליה אולימפית בזוגות, ארד לצד טומי פול. אליפות ארה"ב היא פסגה חדשה, שיש בה עוד צעד למעלה לעשות.
לפריץ היה דרוש מרתון של חמש מערכות כדי לעבור בחצי הגמר אמריקאי אחר, חברו הטוב פרנסס טיאפו. בזמן שטיאפו קרס פיזית במערכה האחרונה ("הגוף בגד בי", הוא הודה), פריץ ניצל את הכושר הגופני המעולה שפיתח כדי לגמור את המשחק. אולי זה היה גם סמלי: פריץ גבר על אמריקאי אחר, כפי שכבר התעלה על השמות שבאו לפניו בעשור האחרון ולא הביאו את התוצאות המצופות - כמו טיאפו ופול, ג'ון איזנר וסם קוורי. הבעיה היא שלמרות שהגמר ייערך באמריקה, כמו שהוא אוהב, עכשיו פריץ צריך לשחק מול איטלקי מעולם אחר.
