הפועל חולון תעלה מחר (שני, 21:00) למשחק הראשון בסדרת גמר הפלייאוף מול בני הרצליה עם אש בעיניים, אבל גם עם זיכרון מהרגע ההוא לפני 14 שנה - הפעם האחרונה (והיחידה) בה הניפה את הצלחת.
את היום ההוא ב-29 במאי 2008 אף אחד בחולון לא ישכח. האמת, גם לא ביתר חלקי הארץ. זה היה היום בו מכבי ת"א הפסידה את האליפות אחרי 15 שנה, אבל גם היום בו הפועל חולון עשתה את זה. ובגדול. עונת הדובדבנים 2.0.
8 צפייה בגלריה
חולון עושה היסטוריה. דורסמן: "כבר אחרי המשחק הראשון, אמרתי לחברים שלי: 'נעלה לפיינל-פור'
(צילום: ראובן שוורץ)
היה שם הכל. דרמה, מתח, בכי, שמחה ומיקי דורסמן אחד שפצח בריקודים בדיוק על הבלטה של שמעון מזרחי. מאליק דיקסון קלע את סל הניצחון, מורן רוט תיעד את הכל במצלמת וידאו (כן, אז עוד לא היו אייפונים) וכמובן שאסור לשכוח את פי.ג'יי טאקר וטרה סימונס הגדולים. אבל עוד לפני זה בואו ונחזור רגע בזמן.
בעלים, מאמן, פסיכולוג
בקיץ 2007 אף אחד לא ממש האמין שהחלום הזה עשוי להתגשם. חולון רק העפילה מליגת המשנה וגם הסגל שגובש מסביב - וכלל בין השאר שמות כמו גוני יזרעאלי, אבישי גורדון, ראיין לקסר והקפטן ליאור לוי - לא התיימר לנשל את מכבי ת"א הגדולה מנכסיה. לאיש העסקים, מיקי דורסמן, היו כנראה מחשבות אחרות.
הוא לא רק לקח על עצמו את הקבוצה, אלא גם מינה את עצמו לתפקיד המאמן. "זה שהייתי גם הבעלים, לא עזר לי לנצח יותר", צוחק דורסמן ומוסיף: "הכל בסוף שאלה של אימון טוב, יצירתי, יכולת גיבוש, הבנה בכדורסל והבנה באנשים".
"הרבה דיברו על זה מבחוץ, הנה יש מאמן שהוא גם הבעלים ואיך זה יסתדר, אבל אנחנו בקבוצה היינו פחות עסוקים בזה", נזכר מורן רוט. "קיבלנו אותו בתור מאמן ובן אדם. יכול להיות שבתת מודע זה אולי גרם לחלק מהשחקנים להשקיע יותר, אבל כולנו הערכנו אותו ושיחקנו בשבילו. הוא נתן לנו את כל הגב שצריך".
לוי ממשיך באותו הקו: "לשחקנים זה פחות שינה אם מיקי הוא המאמן, הבעלים או שניהם ביחד. הקושי היה יותר אצלו, לנהל את כל המערכה הזו. מיקי הוא בן אדם של אנשים, קורא אותם טוב, מדבר עם כולם בגובה העיניים, סוג של פסיכולוג. זה היה היתרון הכי גדול שלו".
דורסמן, שהחזיק את הקבוצה כלכלית על כתפיו, שרד באותה עונה את פרשת החזיז המפורסמת במלחה, עונש רדיוס והפחתת נקודות כדי לסיים את העונה במקום הראשון בליגת העל. ראיין לקסר סיפר לפני ארבע שנים כי לא היה רחוק שהכל היה מתפרק באותו ערב בתחילת נובמבר 2007, בו אוהד הקבוצה יוסי מלאך זרק נפץ שהתפוצץ על הפרקט וגרם לקטיעת אצבעו של המאבטח יואב גליצנשטיין. "טאקר וסימונס רצו לעזוב. אבל ממש היו בחרדות", אמר. "לא ידענו אם הם יגיעו לאימון למחרת. התפללנו שזה יקרה. כשראינו אותם שוב על הפרקט והעניינים חזרו למסלול, כבר ידענו שזו תהיה עונה גדולה".
גם לוי מודה שחולון לא נבנתה בכלל באותה שנה לזכות בתואר: "בקיץ אף אחד במערכת לא ציפה להגיע כזה רחוק. רצו קבוצה טובה, אטרקטיבית, שתרוץ גבוה, שתשמח את האוהדים. האליפות לא הייתה מטרה ראשונית. תחשוב גם כמה משברים עברנו על ההתחלה. המקרה בירושלים, 12 שחקנים שרוצים לשחק. לא היה פשוט. היתרון הכי גדול של מיקי, שהוא ידע לנהל את זה, להשאיר את כולם שמחים ובריאים".
דורסמן: "תאמין לי, אבל אני אמרתי לחברים שלי אחרי המשחק הראשון, כשניצחנו בגליל וקלענו יותר מ-100 נקודות: 'נגיע לפיינל-פור'. אף אחד לא באמת דיבר על אליפות".
מאולם הפחים ל-NBA
טאקר, שהגיע אז משום מקום, היה כמובן הסופרסטאר הגדול. שנים אחר כך הפך לחבר הכי טוב של ג'יימס הארדן ביוסטון, אלוף NBA עם מילווקי ולמעשה עד היום, בגיל 37, לשחקן לגיטימי בליגה הטובה בעולם. רק שהוא לא היה אמור בכלל לנחות באולם הפחים.
"רציתי מישהו אחר ששיחק אז בטורונטו", משחזר דורסמן. "אבל אז ראיתי את פי.ג'יי בקלטות ואמרתי לסוכן: תביא לי את השחקן הזה, חי או מת. לקח לו חודשיים להתאקלם, בהתחלה היו כאלה שחשבו שאני לא נורמלי. הגדולה שלו, גם היום, שהוא עושה דברים שלא רואים בסטטיסטיקה".
בחצי גמר הפיינל פור עברה חולון את עירוני נהריה (זו שהיום משחקת בכלל בלאומית), אבל אז, כאמור, התייצבה ממול, בקרב על התואר, מכבי ת"א הגדולה, ועוד בהיכל נוקיה (כן, עוד לפני שינוי השם). תסתכלו על השמות שלבשו צהוב: טרנס מוריס, וויל ביינום, דריק שארפ, עומרי כספי ועוד אחד, ניקולה וויצ'יץ' שמו. זה לא ממש הזיז לחולוניה.
מכבי הוליכה 22:23 בסיום הרבע הראשון, 37:38 בהפסקה ו-52:56, עשר דקות לבאזר, אבל המותחן הגדול היה רק לפנינו. הדקה האחרונה היתה, כצפוי, הדרמטית של העונה כולה. ביינום נעצר בעבירה וקלע שתיים, חולון איבדה כדור ודייויד בלו (אז עוד בלות'נטל) דייק רק פעם אחת מהקו, 70:70.
טאקר נשלח גם הוא לעונשין, 22 שניות לבאזר, אבל קלע נקודה אחת. מכבי יצאה להתקפה ו-וויצ'יץ', במשחקו האחרון בצהוב, קלע סל חשוב, 6.5 שניות לסיום. מכבי אלופה? לא אם אתם שואלים את דורסמן. חולון יצאה להתקפה החשובה של העונה, מאליק דיקסון קיבל את הכדור, 2.3 שניות באזר, זרק והשאר היסטוריה.
"14 שנים נשמעות כמו הרבה זמן, אבל באמת כולנו זוכרים את העונה הזו כאילו הייתה אתמול", מתמוגג רוט. "היו לנו 12 שחקנים שכל אחד היה יכול להיות בחמישייה בקבוצה אחרת. היופי שאף אחד לא הרגיש כוכב. לא היה אגו. גם המשברים לא שברו אותנו. היו אנרגיות מיוחדות".
לוי: "עד היום זוכר את החגיגות בסוף, את החברים, את חדר ההלבשה. היה מטורף. באימונים אכלנו אחד את השני, אבל הסוד לטעמי היה החיבור מאוד טוב של השחקנים מבחינת החברותא, מה שנקרא היום חדר הלבשה בריא. אחרי משחקים היינו אוכלים ומבלים ביחד. חוץ מזה, על המגרש הייתה רמה מאוד גבוהה".
החומוס של מיקי
מכבי תל אביב? מה לא נאמר על העונה ההיא של הצהובים. עודד קטש פתח את העונה והתפטר, צביקה שרף נשלח למלחמה, אבל לבסוף סיים ללא גביע, עם הפסד בגמר היורוליג ולקינוח גם בלי כתר האליפות.
הקפטן לוי הניף, כאמור, את צלחת האליפות ההיסטורית של חולון, שהועברה מיד ליד לידיים של דורסמן. "אני מעל העננים, קצת מתחת לאלוהים", סיפר המאמן אז למיקרופונים השלופים במקום ונסע עם הסרוויס היוקרתי לאולפן הטלוויזיה, רק כדי לקנח את הערב במופלא בניגוב חומוס מהצלחת הנוצצת.
דיקסון, כוכב הערב ההוא, סיכם: "אני משחק כדורסל מגיל 5 ונגמרו לי המילים לתאר את מה שאני מרגיש עכשיו". את האמת, 14 שנים אחר כך גם אוהדי חולון חשים בדיוק את אותו הדבר.
