משה חוגג במסיבת העיתונאים של בית"ר ירושלים
( צילום: שמוליק דודפור)
מסיבת העיתונאים של משה חוגג הייתה מיותרת. הוא פשוט היה צריך לעלות ולהגיד: "ברק אברמוב, אני מתחנן בפניך – קח את בית"ר", ולרדת מהבמה. אבל במקום זה קיבלנו סיפורי פנטזיה על מיליארדרים שרצו לרכוש את הקבוצה. לפי חוגג, בית"ר כמעט הפכה לגרסה הישראלית של פ.ס.ז', אבל ברגע האחרון העסקה נפלה, ובמקום שניימאר ומסי יככבו בטדי – הם יסתפקו בליגה הצרפתית. עכשיו כשיש לו הרבה זמן פנוי, אולי כדאי לחוגג לשקול קריירה כסופר. הרי דמיון מפותח כבר יש לו.
חוגג תמיד היה פנטזיונר, אבל החלום נגמר והמציאות קשה. 120 מיליון השקלים שהשקיע לטענתו בבית"ר ירדו לטמיון, החלומות על ליגת האלופות התחלפו בסכנת ירידה לליגה א', ובמקום שייח' מאיחוד האמירויות יש את ברק אברמוב, וגם זה לא בטוח. למרות זאת, בנאומו חוגג המשיך למכור חלומות – כמו 10,000 אוהדים שייקנו מינוי למשחקי בית"ר. יש לקוות שאברמוב לא בונה על זה.
וכמובן, איך אפשר בלי התקרבנות ומסכנות. אף אחד לא עוזר לבית"ר, אנשים מבטיחים ואז בורחים, נשארתי לבד מול לה פמיליה ועוד. נכון, ללה פמיליה יש בהחלט חלק בהתרסקות של בית"ר, אבל לא אנשיה הם אלו שגרמו למשה חוגג להסתבך בפלילים.
אף אחד לא קונה את הספינים הללו יותר. חוגג היה בעלים כושל והוא ייזכר כמי שהביא את בית"ר לסף פירוק. חוגג הוא כמו מתווך דירות שמוכר לך דירת חדר כ"דירה קומפקטית ומרווחת ליחיד", אלוף במילים ריקות שאין מאחוריהן כיסוי. בסופו של דבר נותר אדם בודד שמתחנן לעזרה, ואף אחד לא ממהר להושיט לו יד.
פורסם לראשונה: 06:36, 10.08.22
