המטרה המרכזית של הנבחרות הצעירות היא להכשיר שחקנים ולהעניק להם ניסיון בינלאומי לקראת השתלבות בעתיד בנבחרת הבוגרת. ועדיין, אי אפשר שלא להתלהב מהשער של רוי רביבו, עם שמאלית כמו של אבא, אי אפשר שלא להתלהב מהאמונה של השחקנים הצעירים בזמן שהיו חייבים שער בדקות האחרונות. עכשיו צריך לראות איך כל זה יתורגם. לא רק לאליפות אירופה אלא גם לעתיד שלהם ושל הכדורגל הישראלי.
למדינה היה קשה אתמול בערב לחגוג נוכח האירועים הקשים שלא קשורים לכדורגל, אבל מדובר בהישג יפה. בחודש יולי, כשנבחרת הנוער תשחק ביורו, כולם יצפו, ולא מדובר באירוע שמדינת כדורגל כמו ישראל יכולה להמעיט בערכו. טעם הטורניר הגדול יורגש, אבל אותם צעירים שהשיגו זאת, ויש המון שחקנים מוכשרים בסגל של אופיר חיים, צריכים להמשיך להתקדם כדי להיות משמעותיים גם בגיל מבוגר יותר – וזה לא פשוט כפי שזה נשמע.
נבחרת הנוער של ישראל העפילה פעמיים בעבר לאליפות אירופה. הראשונה הייתה ב־1997 ומכל הנבחרת הזו רק שחקן אחד, יוסי בניון, הפך לרלוונטי בנבחרת הבוגרת. בהעפלה השנייה, ב־2014, היו שחקנים כמו שון גולדברג ורמזי ספורי שקיבלו בכורה בבוגרת השבוע, ולא מעט שחקני ליגה טובים נוספים, אבל רק שלושה – דור פרץ, דן גלזר ושון וייסמן – הפכו לקבועים בבוגרת. זהו.
הנבחרת הצעירה של אלון חזן הפסידה לגרמניה 1:0, אבל שיחקה לא רע מול נבחרת מעולה ועדיין מחזיקה בסיכוי טוב להגיע לפלייאוף. היתרון המרכזי של הנבחרת הזו הוא שרוב שחקניה משמעותיים בקבוצות שלהם בליגת העל. המגמה העולמית מושכת לכיוון שחקנים צעירים עוד יותר. אפשר להיות שחקן הרכב בליגה בכירה כבר בגיל 18, ורואים זאת בכל מקום בעולם.
זה מה שנרצה לראות משחקני נבחרת הנוער – דקות בליגה הבכירה או יציאה לחו"ל. עכשיו, כמה שיותר מהר. השחקן בעל הפוטנציאל הגדול ביותר בנבחרת הזו, הקשר ההתקפי אוסקר גלוך ממכבי ת"א, לא צריך לשחק בקבוצת הנוער בעונה הבאה וגם לא להיות מושאל ללאומית. גלוך יכול לשחק בחלק גדול מקבוצות ליגת העל כבר עכשיו. למה לא?
אם זה יקרה, אולי נראה תוצאות טובות יותר גם בנבחרות עם שחקנים מבוגרים יותר. בינתיים אפשר רק ליהנות מהילדים, ויש ממה ליהנות.