לפני מספר ימים, ברק בכר ניגש לשופט הרביעי וסימן בעצבים תנועה המוכרת כ"שים לב לזמן". הרחש מהיציעים נשמע, אבל לרובי לבקוביץ', השוער המצוין של חדרה, זה לא שינה דבר. תחושת בזבוז זמן הייתה באוויר, וזו תחושה שכל אוהד כדורגל מכיר – היא נורמלית, טבעית עבור מי שחי את המשחק – אבל לא בדיוק בצורה הזו: השעון, לא רק זה שבכר הצביע עליו, הראה שמדובר רק בדקה הרביעית.
הכדור עבר לחדרה, ללבקוביץ', אחרי בעיטה של צ'ארון שרי, בדקה 3:33. המשחק חודש בדקה 4:03 – שלושים שניות לחזור לשחק מבלי שהיו הפרעות חיצוניות, ללא שחקן פצוע, וכאמור שלב מוקדם של המשחק. אירועים כאלה ואחרים – התגלגלות על הדשא, שיחות עם השופט ועוד רבים ולא טובים – התרחשו לאורך כל הדרך, ולא מדובר כמובן רק במשחק הזה או רק בקבוצה הזו.
ביום רביעי האחרון, יממה לאחר המשחק בחיפה, קיבלנו ערב צורם עוד יותר. בני־סכנין הגיעה לבלומפילד למפגש מול מכבי ת"א, והשחקנים שלה הוציאו את הנקודה בדרך שכותרתה היא "כמה שפחות כדורגל וכמה שיותר מוקדם". 17 דקות תוספת נתן השופט במשחק הזה – 4 במחצית הראשונה ולא פחות מ־13 בשנייה – אבל מתוך סך הדקות, 107, שוחקו בפועל רק 56. במשך 51 דקות לא היה כדורגל.
סכנין, נזכיר, קרובה למכבי ת"א בטבלה, ובאותו ערב ספציפי אפילו הגיעה כשהיא מדורגת מעליה, השלישית מול הרביעית. סכנין לא תרד ליגה, היא אפילו נראתה מקצועית טוב יותר מהיריבה שלה במשך רוב הסיבוב הראשון, ועדיין הטקטיקה נמשכת. זה לא היה המשחק היחידי עם מספרים כאלה העונה. היו גם קיצוניים ממנו, כמו ההתמודדות בין מכבי חיפה והפועל באר־שבע, שתיים מהגדולות. רק שלאחר שני המשחקים המסוימים האלה דובר בהרחבה על זמן המשחק נטו, לפחות על ידי האוהדים, משום שתוספת הזמן הייתה ארוכה, מאוד, כלומר הזמן המת היה גדול יותר.
מה הכוונה? נהוג להסתכל על כמה זמן שוחק בפועל. כל עוד התוספת הייתה ארוכה במידה מספקת אז למי אכפת מבזבוז זמן, נכון? לא מדויק. הבעיה הקשה היא פרקי הזמן בהם לא משחקים, כיוון שאלה מרחיקים אוהדים מהמשחק. בדור הטיקטוק, בו הכל מהיר ומגרה, אתה זקוק למוצר שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים. בזבוזי זמן קיימים גם בליגות אחרות, כן, יש לכך אפילו לגיטימציה – דרכן של הקטנות להוציא נקודות – ועדיין אי אפשר להשוות את הקצב בין הכדורגל פה לליגות טובות יותר. המשחק פשוט נעצר כל הזמן. זה מונע מהקבוצות לפתח מומנטום, אבל לא פחות, כאמור, מרחיק את הצופה מהמסך.
בעיית קצב
אין רק אחראי אחד לסיפור הכאוב. הקיצוניות שאנחנו רואים כמעט בכל שבוע יכולה להתקבל משילוב של כמעט כל הגורמים המעורבים במשחק:
המאמנים. בזבוזי הזמן הם טקטיקה של ממש. שוב, מדובר בדרך לגיטימית להתמודד עם יריב חזק יותר, אבל כשזה קורה בכל משחק וממש מהדקה הראשונה – אנחנו מקבלים חוויית צפייה קשה. בנוסף אותם מאמנים לא רואים צורך בשיפור אמיתי של העבודה שלהם בכל הקשור להנעת כדור, בניית התקפות, התגוננות בסגנון אחר שמאפשר גם יציאה מהירה קדימה ועוד. יותר מכך, כשמאמן אומר לשחקן ללכת לשכב באמצע המגרש במקום ליד קו החוץ - זה נראה רע, ממש תמונה שמסמלת את כל הסיפור.
השחקנים. כמה פעמים ראיתם שחקן מתפתל מכאבים על הדשא, אבל אז קולט שהכדור אצל הקבוצה שלו וישר יוצא בריצה לרחבה ומבקש את הכדור? כדורגלנים גדלים פה כשזו הנורמה מגיל צעיר. יש ממש תפיסה ברורה שכך המשחק צריך להיות משוחק, ואז ההרגשה שלהם טבעית באותן פעולות גם בליגת העל.
כשמגיעים פתאום למשחקים ברמה אחרת אותם שחקנים מתבלבלים. "קצב", זה שם המשחק וזו המילה שמסבירה למה לגיונרים ישראלים מתקשים להתאקלם בליגות חזקות. הקצב אחר, הם לא רגילים אליו. אותו דבר קורה לקבוצות ישראליות במפעלים אירופיים.
השופטים. כן, אי אפשר להפחית מאחריות השופטים להתנהלות האיטית של המשחקים, ויש שיגידו שהם אפילו בראש המצעד. נאומים ארוכים מול שחקנים, גם כאלה שמגיעים משום מקום, מורידים מזמן המשחק ופוגעים בקצב. בנוסף, גם השופטים רגילים לאותו קצב מדובר. בדרך כלל אין הענשה חמורה על אירועי בזבוז זמן עד לדקות האחרונות כיוון שלכך הם, ואנחנו, התרגלנו.
הכתובת: השופטים
הפתרון הגדול לא נמצא ברמה הישראלית. כל הצעות שינויי החוקה למיניהם, כמו מעבר לשעון עצר ומדידה מדויקת של הזמן, צריכות להתקבל ברמה הבינלאומית והדבר לא יקרה בקרוב. אנחנו רחוקים משם. עם זאת, יש מה לעשות.
אי אפשר להשפיע על הטקטיקה של המאמנים וקצב לשחקנים אפשר להכניס בגילים הצעירים, לא למי שנמצא כבר עכשיו בליגה. הפתרון, גם אם הוא חלקי, צריך לבוא מאחראי המשחקים, כלומר מהשיפוט. להתחיל מפרסום נהלים ברורים, ממש כמו הכרזה על מבצע חיסונים, והקפדה ברורה של השופטים הכוללת כרטיסים צהובים כבר משלב מוקדם של המשחק.
אין בעיה לבזבז זמן, מדובר בחלק מהמשחק, אבל לכל דבר יש מידה. ללא טיפול בסוגיה הזו, ובעוד כמעט כל נער יכול להסתכל במקביל על שני מסכים, להשוות לייב בין ליגת העל לפרמייר־ליג, תמשיך להיות התרחקות מהכדורגל הישראלי.
