כבר בילדותי לימדו אותי להפסיד בכבוד. כל הפסד כואב, כל הפסד צורב, אבל דווקא בשל כך הוא מעמיד את המפסיד במבחן. מבחן ההגינות. מבחן המידתיות. מבחן האיפוק. מבחן האנושיות. אבל הציפייה מאדם להפסיד בכבוד אינה ממצה את מהות הספורט. לא רק להפסיד בכבוד נכון וראוי ללמוד, אלא גם לנצח. חלק מהציפיות מהמפסיד תקפות ותופסות גם לגבי המנצח. לפתחו של המנצח אורבים חטא היוהרה (יוהרה אינה בהכרח חטא, לא אחת היא סתם תכונה שאינה מכבדת את המפגין אותה) והזלזול במפסיד.
איש העסקים עופר ינאי, הבעלים של מועדון הכדורסל הפועל תל אביב, סבור, כפי שמשתקף מדבריו, שהוא נותן להם ביטוי במקומות שונים ומעצימם במערכת הגברה של גאוותנות ויוהרה, כי הכסף שלו יענה את הכל. הוא משוויץ בעושרו ומתנהג כמי שהכסף שלו יכול לקנות את הכל ואת כולם. חשוב לו להחצין את עושרו ולהוכיח כי כיסו גדול ועמוק יותר מכיסם של בעלי היריבה העירונית המושבעת מכבי ת"א. בהבל פיו הוא מערער את המעמד הפנתיאוני שרכשה וביססה אותו כ"האלופה הנצחית". הוא קורא תיגר על ההגמוניה המכביסטית ה"נצחית" ונחוש לנפץ ולנתץ אותה כבר בעונה הנוכחית.
לימדונו – אל יתהלל חוגר כמפתח. אבל הוא מתהלל בטרם עת. מדוע? כי הוא רוצה. כי הוא יכול. כי כך מתאים לו. הוא מזלזל ביריבה, מגמד אותה, לועג לה. הוא מוציא שם רע לכל מה שיפה בספורט ובכך מעיב עליו ומכער אותו.
אות וסימן להתנהלות נפסדת של ינאי ניתן לראות בדברים החריפים שאמר עליו יו"ר הקבוצה, רמי כהן, שהתפטר באחרונה מתפקידו: "הוא דורס את המערכת שלו". ראוי להידרש למסר נוסף שלו" "אי אפשר לשנות DNA של קבוצה ב-180 מעלות. בדרך הזו, זה לא יחזיק מעמד".
הגישה של ינאי בכלל והדברים הרהבתניים והגאוותניים שהוא משמיע מלבים את אש השנאה המשאירה בכל עונה מרחבים גדולים יותר של אדמה חרוכה בכדורסל הישראלי בפרט ובספורט בכלל. אולי לא בכדי נאמר "יפה שתיקה לחכמים"?
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.
