הלוחם והמשתמטים
יום השיתוק ואלופי השתיקה
לפני 40 שנה, כשבליגה הבכירה היו 16 קבוצות ומכבי נתניה לקחה אליפות בהליכה, טבע מאמנה מוטל'ה שפיגלר את המשפט: "נתניה ועוד 15". האוהד השרוף אייל סגל היה אז על הגדרות באצטדיון הקופסה. לפני שבע שנים, כשאהבת חייו שקעה בליגה השנייה ונכנסה להקפאת הליכים, הוא נשכב על הגדר והציל אותה. בדיוק מה שמרגיש כיום החייל שעדיין עושה מילואים, בגיל 62, כשהמדינה שלו מתפרקת ומשוועת להקפאת הליכים.
"האירוע העומד לפתחנו הינו קץ החלום הציוני. לא אעמוד יותר מנגד בתקופה דרמטית זו של חיינו. אני בוחר להילחם על המשך דרכה הדמוקרטית של מדינת ישראל", התייחס בעלי מכבי נתניה למשחק העונה מול דינמו נתניהו. הוא הצטרף לאחיו לנשק מהצבא ולמאות אלפי אזרחים מכל המגזרים, שעבריינים עם תעודות (או כאלה שנפגשים איתם במסיבות) החליטו להגדיר עבורם מחדש את המושג "אנרכיסט". בכדורגל, זה סגל ועוד 11.
בעלי הממון ששולטים בענף משחקים בכסף גדול, אבל בסוגיה שמטלטלת את המדינה מעדיפים להישאר ראש קטן. זכותם כמובן לחשוב שהטייס שהפציץ את הכור בעיראק או השתתף בחילוץ באנטבה הוא "סרבן", ושהפרחח שלא שירת בצה"ל, הורשע בסיטונות בפלילים והטריל שוטרים הוא איש החוק מספר 1. אז שיגידו. אבל למה להם פוליטיקה עכשיו? עדיף לא להרגיז אף אחד ולהישאר פוליטיקלי קורקט.
יעקב שחר היה אוהד מושבע של מכבי ת"א בכדורסל וספונסר של בית"ר ירושלים לפני שהשתלט על מכבי חיפה והשתמש בה למינוף עסקיו. חסידיו עשו עבורו קמפיין לפרס ישראל, אבל כשהמדינה על סף הפיכה שתשנה את פניה, אין לו מה לומר. בטח כשהוא על סף עוד רגע היסטורי: אליפות הדיקטטורה הראשונה. מכיוון שהנשיא כבר לא רלוונטי, בשנה הבאה ייתכן שיניף אפילו את "גביע המלך".
איזי "תחזיקו אותי" שרצקי מתקוטט כבר שנים עם רשויות המס כדי לקבל הטבות לעסקיו גם בכדורגל. "נתניהו הורס את המדינה", אמר המאיים הסדרתי ב־2019, ועל ניסיונו של ראש הממשלה לחמוק מכתבי האישום הכריז: "אם הוא יעביר את חוק החסינות או את החוק הצרפתי אני לא נשאר בקריית־שמונה". בימים טרופים אלה, כשגם בעיר הצפונית מפגינים נגד ההפיכה החוקתית, שרצקי עושה קולות של שטיח. אולי בגלל ששר הספורט החדש הבטיח לעזור לו בהקלות מס.
אלונה ברקת שקלה להיכנס לשותפות עם ידידה לוני הרציקוביץ' במכבי ת"א לפני שבחרה להשקיע בנגב. כשהרגישה גדולה ברמה הלאומית, ניסתה להיבחר לכנסת והבטיחה לטפל בחמאס, אך אוהדי הפועל באר־שבע לא ספרו אותה בקלפי. היום הדעתנית המדינית בוחשת רק בפוליטיקה של הכדורגל.
בזמן שמשקיעים זרים מוציאים כספים מהארץ, מיץ' גולדהאר רואה איך השקעתו יורדת לטמיון מסיבות אחרות לחלוטין. "למזלנו כיהודים יש לנו את מדינת ישראל", אמר בעבר בעלי מכבי ת"א ובנה של ניצולת שואה. אבל כל עוד לראש הממשלה שלו קוראים בכלל טרודו, הוא לא מוטרד.
"אני מוטרד, צריך להיות טיפש כדי לא להיות מוטרד", אמר השבוע קונסול הפועל חיפה בוושינגטון יואב כץ, הוסיף כי "השופטים טועים מעבר לאחוז הסבירות הנורמלית", וסיכם: "משהו רקוב בממלכת דנמרק". זה היה כי פסלו לקבוצתו גול ב־VAR. על המדינה הוא לא דיבר, אף שציטוט אחר של המלט יכול היה להתאים: להיות או לא להיות?
אז למה במאבק על דמותה של ישראל כולם הופכים לנמושות מהפלייאוף התחתון, ורק סגל מדבר בלי חשבון? כי הם אנשי עסקים ועסקנות, שיושבים ביציעי האח"מים ורועדים מהאוהדים, והוא אוהד בלב ובנפש מילדות, שיושב תמיד עם העמך בלי גינונים וחצרנים. בשבילו זה יום השיתוק, עבורם זה יום הניתוק.
הביזיון
נימני וישראל לא מחלקים פרסים
בדיחה כזו – המשלבת בין בורות ממשלתית, ברברנות תקשורתית וערבובים ספורטיביים – ספק אם הייתה פה: פרס ישראל בתחום הספורט לא יחולק השנה כי חברי הוועדה לא הגיעו להסכמה על אף אחד מהמועמדים שהוצעו לה. השאלה מי הם היו הרבה פחות מעניינת מאשר הקושיה: מי לעזאזל בחר את חברי הוועדה – אבי מויאל, קרן לייבוביץ', רותם ישראל והיו"ר אבי נימני. טוב שלא דחפו גם את רז זהבי ואלי טביב.
שני הראשונים הם כמובן בוחרים ראויים. מויאל הוא פרופ' בחינוך גופני, לשעבר רמ"ח כושר קרבי בצה"ל וכיום מרצה בכיר בהתמחות ספורט. לייבוביץ' היא שחיינית שזכתה בשבע מדליות פראלימפיות, ארבע מזהב, ודמות מובילה בקידום ספורט הנכים ואנשים עם מוגבלות. אבל רותם ישראל ואבי נימני? ועוד בתפקיד היו"ר.
ברור, מי מתאים ואובייקטיבי יותר מאשר סוכן שחקנים ואינטרסנט במלוא מובן המילה, מערבב רב־ערוצי שלא התבייש לקדם לקוחות שלו בחלטורה כפרשן, נבחר לאחרונה ליועצו של שר הספורט, וחוץ מזה גם מזוהה עם מכבי ת"א. כל כך הרבה נימוקים שמגחיכים את מינויו, אפילו יחסית לטל ברודי שהמליץ לתת את הפרס לשמעון מזרחי. מי שלא זוכה – אדום.
ורותם ישראל? מה למגישת ספורט ו"נינג'ה ישראל" ולפרס ישראל, חוץ משם משפחתה? איזה מטען ספורטיבי והיסטורי יש לה, מעבר לניסיון שצברה בערוץ הספורט בחלוקת פרסים לצופים, מתנת... חברה מסחרית כלשהי? למה היא כן ודני דבורין או אבי מלר לא? מצד שני אין מה לדאוג. מי שיקבעו את חברי הוועדה מהשנה הבאה אלו שמחה רוטמן ויריב לוין.
המשיח
האח של דרעי הביא אליפות
את שתי האליפויות האחרונות של באר־שבע נוטים לייחס לברקת, לקאמבק של אליניב ברדה, למאמן ברק בכר, ויש הסבורים כי האחראי העיקרי היה הפנומן מניגריה אנתוני ווקאמה. אלא שעכשיו נחשפה האמת: הכל בזכות כוכב העל יהודה דרעי, רבה הראשי של באר־שבע.
במכתב ששיגר בשבוע שעבר להנהלת הקבוצה, למינהלת הליגות ולמ"מ שר הפנים, מחה כבוד הרב על ההחלטה לשחק בשעה 15.00 בשבת, והזכיר לכולם: "כידוע, בפתיחה החגיגית של האצטדיון לא קבעתי את המזוזה עד אשר הובטח לי שלא יתקיימו בו משחקים בשבתות וחג, ואז בירכתי בפני קהל עם ועדה שבזכות שמירת השבת תנחל הקבוצה הצלחות מעל ומעבר למצופה. ואכן, באורח מופלא מאז ועד היום חל מהפך במיקום הקבוצה עד שהפכה לקבוצת צמרת"... הכתובת הייתה על המשקוף.
"באופן אישי זה מאוד חורה לשחק בשבת", זעק לפני המשחק נגד הפועל ירושלים גם הקשר רועי גורדנה, אבל בסוף הוא לא רק חילל אותה מול אצטדיון מלא, אלא אפילו בישל בשבת. כובש שער הניצחון היה יוג'ין אנסה. כלומר, גוי של שבת.
מכל הנמענים במכתבו של הרב דרעי, ראוי להתייחס דווקא להעתק ששלח למ"מ השר במשרד הפנים. למה רק למ"מ? משום שבג"ץ פסל את כהונתו של השר, העבריין המורשע אריה דרעי, וכולנו ממתינים עכשיו ל"חוק דרעי 2". בעיקר אח שלו.
ב־2009, כשבוגר הכלא דרעי ניסה לחזור לממשלה, קבע היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, כי הדבר אינו אפשרי משום שטרם פגה תקופת הקלון שהוטל עליו. היום, בפוליטיקה ובכדורגל, זה כבר לא רלוונטי. כמו שמחליפים מזוזה, יחליפו את מחליפו של מזוז.
הצבועים
חזן, הצל, סבע והשדו
"לגבי דיא סבע - יתקנו אותי אם אני טועה - יש תביעה מהקבוצה הסינית שלו שמונעת זימון שלו לנבחרת". כך תירץ המאמן אלון חזן את אי־זימונו של חלוץ סיבאספור דאז לשני משחקי הכנה שקיימה הנבחרת בנובמבר – וחשף את צביעות הצוות המקצועי. או כמו שהיטיב להגיב החלוץ: "סתם קשקוש. אם הוא לא רוצה לזמן אותי, שיגיד". כל כך נכון. דיא זה רק חצי דיאלוג.
את חזן ברור שתיקנו. מאמן לאומי זה לא פרשן, שאפילו הוא צריך להתכונן לשידור ולא ניזון משמועות. "יש דרך להביע את הדברים", אמר המחנך חזן בהתייחסו לסבע במסיבת העיתונאים לקראת קוסובו. "אנשים שרוצים להיות חלק מהנבחרת צריכים לדעת איך להגיד את הדברים, כדי שזה יכבד גם אותנו וגם אותם"... משחקי כבוד, יתקנו אותי אם אני טועה, הם הצד החזק של יוסי בניון והכפוף אליו. אז במקום להתנצל על הפייק־תביעה, הם עברו לשלב הגישושים.
לפי פרסומים לא זרים, היה זה מאמן הכושר של הנבחרת ערן שדו שטען כי התקשר לשחקן מיוזמתו, ואמר לו שלמיטב הבנתו הוא לא יוכל להיות בנבחרת אחרי מה שקרה עם חזן. מאיפה הוא הבין? מי ביקש ממנו לתווך אף אחד לא יודע, אבל מה בעצם קרה לגמרי ברור: חזן, הצל והשדו בישלו דייסה, וסבע חשף את סיפורי הסבתא.
מילה זו מילה
"לבני-יהודה לא הייתה שום תיאוריה לשוויון"
(מאמן אחי נצרת אלדד שביט מאוכזב מהתיקו ומהיריבה, אבל מרוצה באופן תיאורטי)
