אם היה אספקט במשחק שהדאיג את מכבי חיפה אפילו יותר מהשאלה אם שלושה בלמים או שניים, זה כיצד הקישור שלה יתמודד עם לוקאס ונטורה, קינגס קאנגווה ואליאל פרץ, שלישיית בוכנות שעובדת יותר קשה מכל חוליה מקבילה בליגה. לשחק מול באר-שבע זו חוויה מפוקפקת ומשימה בדרגת קושי גבוהה אפילו עבור מחמוד ג'אבר ועלי מוחמד שכבר ידע ימים יפים יותר.
דין דוד ודיא סבע והמרוץ שלהם למלכות השערים? ליאור רפאלוב ומעיין הנעורים? כולם חשובים למכבי חיפה, אבל גורל המשחק הזה, כך אפשר היה להעריך, יוכרע במרכז המגרש. זה לא יועד להיות כדורגל, אלא תחרות נעיצת מבטים – הראשון שימצמץ, ייענש. לצערה של מכבי חיפה, אי אפשר לנצח במשחק המצמוצים את קאנגווה. הוא לא ממצמץ. גם לא פרץ. גם לא ונטורה. לבאר-שבע יש שלושה שחקנים שמה שקורה לפניהם ומה שקורה מאחוריהם לא חשוב. אלון תורג'מן חלוץ? אור בלוריאן בלם? מה זה משנה כשמאחוריהם, לפניהם ומצדדם ניצבת השלישייה המוזהבת הזאת.
הטעות הכי גדולה במחצית הראשונה לא הייתה של אחד מהשחקנים וגם לא גררה עונש. סבע, שחמק מכרטיס אדום שהגיע לו בדין, ייצר קרוב ל-80 דקות של משחק אלטרנטיבי. מכבי חיפה, שזקוקה לכל עזרה שהיא יכולה לקבל, קיבלה אותה ממישהו שהתגלה כחשוב עבורה אפילו יותר מג'אבר או מוחמד – יגאל פריד. הוא היה השחקן הכי טוב של חיפה במחצית הראשונה, בלי להיות שחקן ובלי להיות של חיפה. בכר יכול להחליט אם 4־3־3 או 3־5־2, אבל רק פריד יכול היה למנוע מזה להיות 4־3־2.
פריד השאיר את מכבי חיפה בחיים, אבל היא התעקשה לוותר, נותרת בסיום עם המבוכה הגדולה ששמורה למי שנפלה מהאופניים למרות שהרכיבו לה גלגלי עזר. במחצית השנייה היא שיחקה כאילו יש לה עשרה שחקנים, אולי אפילו תשעה. כמה הוגן מצדה. בכר, שפעמים רבות מדי נחשד בלוליינות טקטית מוגזמת, היה הפעם מקובע מדי כשביצע את השינויים הראשונים רק בדקה ה-70. אולי הגיע למסקנה שאי אפשר יהיה להתעלות על מה שפריד כבר עשה למען מכבי חיפה במשחק הזה.
במקום שהמשחק הזה יהיה הצהרת כוונות מצד מכבי חיפה עם חזרתם של הרבבות לסמי עופר, זו הייתה הכרזת הבעלות של קאנגווה. לא רק על מכבי חיפה – על ליגת העל כולה. המופע שלו במחצית השנייה מנע מבאר-שבע להיכנע לתירוצים שכבר נכתבו למענה. במקום הפסד עם כוכבית, חלילה, זה היה ניצחון עם כוכב. לפנינו מקרה ראשון בהיסטוריה ומוצדק מאין כמוהו – מנצחת עם תירוצים.
פורסם לראשונה: 01:30, 05.12.24
